שנת אחדות • חמשת הרגעים שאיחדו אותנו בשנת תשע"ב

1. תם עידן

תשע"ב תיחקק בדברי הימים של היהדות החרדית כשנה בה נפרדנו משרידים לדור דעה – גדולי תורה וחסידות.

בחודש תשרי נפטרה הרבנית בת שבע קניבסקי ע"ה, שהיתה אמן של בנות ישראל; בחשוון נפטר ראש ישיבת מיר הגרנ"צ פינקל זצ"ל; בחודש אדר נפטרו הגרח"פ שיינברג זצ"ל והאדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל, עוד קודם לכן נפטר האדמו"ר מנדבורנא, ובחודש אלול נפטר האדמו"ר משומר אמונים – והרשימה עוד ארוכה.

אך אירוע השיא, שאיחד את העם בתחושת אבל, היה פטירתו של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

כבר בסוף השנה הקודמת, נחלש הגרי"ש ויצא לבדיקות תכופות בבית החולים, אך התאמץ – למרות גילו המופלג – ללמוד, להתפלל ולהמשיך להנהיג את הציבור.

בי"ב בשבט תשע"ב, הובהל לבית החולים 'שערי צדק' – משם לא חזר יותר אל ביתו.

חודשים ארוכים של מתח, חרדה ותפילות אפפו את עולם התורה - אחדות שאינה בנמצאת בימים כתיקונם. לא פעם ולא פעמיים נראה היה כי הגרוע מכל אירע, אך התפילות עשו את שלהן, הסטטיסטיקות הרפואיות נשברו – וזכינו לחיות עוד קצת לאורו.

בכ"ח בתמוז, בשעה 16:48, כבו המאורות: ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. 102 שנות תורה בטהרתה – שהכילו מאות אלפי שעות לימוד – עלו בסערה השמימה.

תוך שעות אחדות, התקבצו מאות אלפים ברחבי ירושלים, למסע הלוויה ענק – מה'קראוון' בשכונת מאה שערים ועד לחלקה שהפכה למבוקשת כל-כך בהר המנוחות.

היו שם מכל החוגים והעדות – ספרדים ואשכנזים, ליטאים וחסידים, חרדים, דתיים וחילונים. כל אחד ראה ברב אלישיב משהו אחר: ה'בן-תורה' ראה ברב אלישיב דמות מופת שלא משה לרגע מדפי הגמרא שהיו אהובים עליה יותר מכל; איש-ההלכה ראה בו פוסק שתורתו עוד תילמד לדורות; העסקן ראה בו מנהיג. הרחוק יותר מהדת התפעל מכך שלמרות גדולתו, מעולם לא דבק בו ריח השררה, הכבוד והממון. ב-102 שנותיו הוא ויתר על הבלי העולם הזה לטובת חיי הנצח.

זכינו לחיות בדורו. מי יתן לנו תמורתו.

2. יריקה והסתה

בחורף תשע"ב סערו כלי התקשורת ושיסו דברי הסתה בציבור החרדי כולו, בעקבות מקרה קיצוני שאירע (או לא) בעיר בית שמש.

הכל החל בכתבה ששודרה בליל שבת ב'אולפן שישי' של ערוץ 2, בה הוצגה ילדה דתית בשם נעמה – שסיפרה בדמעות מדוע היא חוששת ללכת לבד לבית הספר: מדי יום, ממתין לה גבר חרדי, המשתייך לקהילת הקנאים-הירושלמים בבית שמש, ויורק עליה בטענה כי היא אינה מתלבשת בצניעות.

כל הדוברים והמסבירנים החרדים, ואף החכמים ביותר, לא הצליחו להוציא את האבן שטיפש אחד זרק לבאר.

מהר מאוד עלה לכותרות נושא 'קווי המהדרין' – והציבור החרדי הואשם ב'הדרת נשים'.

חודשים של הסתה עברו על הציבור החרדי, ששיאם בעלילת שווא ש'תפרה' חיילת על אברך תלמיד חכם משכונת נווה יעקב.

ושוב למדנו: הכלבים נובחים – והשיירה עוברת.

בחלוף כמה חודשים וכאשר ההסתה עברה למחוזות הגיוס לצה"ל, מי בכלל זוכר הדרת נשים מהי?

3. מתיר אסורים

בשקט-בשקט עמלו הרבנים והעסקנים – ולפתע, ביום בהיר, הוכרז כי יואלי גולדשטיין, תושב מאה שערים ואסיר יפן, שוחרר מהכלא היפני ומגיע חזרה לארץ-הקודש.

העסקנים קיבלו את פניו בשדה התעופה - ובשכונת מאה שערים פתחו במעגלי ריקודים ונשאו אותו אל על. רבו, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, ערך לכבודו 'טיש גאולה' מיוחד. האסיר המשוחרר המשיך לסיור ברכות ותמונות במעונם של גדולי ישראל - והפך עד מהרה לסלבריטאי מבוקש.

חגיגות קבלת-הפנים זכו לביקורת צולבת מצד אנשי חינוך בשל נסיבות המאסר - בלדרות סמים מהולנד ליפן, כשלטענתם נאמר להם כי במזוודות יש 'עתיקות'. אולם גם הם התאחדו ברגע האמת ושמחו לראותו. כי גם אם טעו הוא וחבריו ועשו מעשים בלתי ראויים, כולנו הפגנו סולידריות והתפללנו יום-יום לשחרורם מחבלי הכלא בגלות היפנית.

אקט ההפתעה חזר על עצמו לקראת סוף השנה, כאשר נודע כי האסיר השלישי והאחרון, יעקב יוסף גרינוולד, הגיע מהכלא היפני, כדי להמשיך ולרצות את עונשו בבית כלא בישראל.

סגירת מעגל.

4. שכול מאחד

ימים אחדים לאחר חג הפורים, נפל אבל כבד על העולם היהודי: הרב יונתן סנדלר, ילדיו אריה בן ה-6 וגבריאל בן השלוש וחצי ומרים מוסטנגו בת ה-8 הי"ד, בתו של מנהל בית הספר 'אוצר התורה', נרצחו בפיגוע ירי בבית הספר היהודי בעיר טולוז שבדרום צרפת.

המפגע האכזרי - שהיה רכוב על קטנוע שחור - ירה לעבר קבוצת אנשים שעמדה בנקודת איסוף מחוץ לשער בית הספר ונמלט מהמקום.

הרב יונתן סנדלר ז"ל, שנהרג יחד עם שני ילדיו - תושב קרית יובל בירושלים - למד בכולל בשכונת בית וגן, לפני שנסע לחזק את הקהילה היהודית בטולוז, שם עבד כמלמד.

מכריו סיפרו על יהודי אציל מידות, שראה בארץ הקודש את משאת חייו ועזב אותה רק לאחר שהקהילה היהודית בטולוז ביקשה שיבוא לעזור להפיח יהדות בעיר.

בהלוויה הענקית שהסתיימה בהר המנוחות, השתתפו אלפים.

והיו גם שתי נשים וילדה קטנה שהצליחו לאחד אותנו לכמה רגעים וגרמו לקידוש ה' בדבריהן או אפילו רק בעוצמתן: גברת אווה סנדלר, ששכלה את בעלה ושני ילדיה בפיגוע בטולוז; גברת אביבית שאער, שבעלה וחמשת ילדיה נשרפו חיים בשריפה בביתם ברחובות; ורחל-אפרת אטיאס, הפעוטה האצילית שנותרה אוד מוצל מאש מכל בני משפחתה שנספו בתאונת דרכים לילית בדרך לקבר השל"ה הקדוש.

עין לא נותרה יבשה. הדמעות מאחדות את כולנו.

5. הדרן עלך

בט"ו באב תשע"ב, סיים עם ישראל את המחזור ה-12 של 'הדף היומי' מיסודו של רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל.

נהרנו ברבבותינו למעמדי ענק שהתקיימו באצטדיון יד אליהו, בגבעת התחמושת, באצטדיון טדי, בבנייני האומה, ובמאות מוקדים נוספים.

אבל דווקא האמריקנים לימדו אותנו שיעור או שניים באחדות עוצמתית, כשהצליחו לכנס 100,000 איש לסיום הש"ס באיצטדיון בודד – 'מטלייף' בניו-ג'רזי.

שבועות קודם לכן, רבבות התכנסו באצטדיון 'סיטי פלד' בקווינס, לכינוס ענק ולא פחות חשוב שמטרתו לחזק את הבית נגד פגעי הטכנולוגיה.

מארגני האירועים המרשימים, בארץ ובחו"ל, השתמשו בטכנולוגיות מתקדמות – כראוי לעידן 2012 – לכבוד התורה. האירועים היו מרשימים ומשכנעים.

זה עבד. כל אחד רצה להרגיש שותף, ורבים – מכל החוגים והעדות - הצטרפו ללימוד הדף היומי במחזור השלושה-עשר.

נכון, חבל שארץ ישראל לא התאחדה לאירוע ענק, הכולל את העם ומנהיגיו מכל העדות והחוגים. התירוץ הרשמי היה: אין אולם בארץ שמסוגל להכיל כל-כך הרבה אנשים.

על כך נאמר: מזל שיש תירוצים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!