ילדיך שלך תחילה • תבלין לשבת

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ד'אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

מראשית: ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינין בלבד.

נאמר כאן ארץ, ונאמר להלן (לעיל ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבח ארץ ישראל שהן שבעה מינין זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו ודבש הוא דבש תמרים:

מראשית: אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו בכורים:

כאשר התורה מצווה אותנו לתת ביכורים, היא פותחת משום מה דווקא בלקיחה, ולא בנתינה.

"ולקחת". לאחר מכן אנו מפרטים, מהיכן לקחת, מי נותן את הפירות אותם אנו לוקחים, היכן נשים אותם בדרך ולהיכן נלך....

שאלה לשותף

האבא, הביט במנהל הישיבה, ואמר לו את זה ללא הסתייגויות, באופן הכי ישיר שניתן להעלות על הדעת.

המנהל נראה היה כעומד לקרוס ארצה.

הפגישה הזו, בה נכחו זוג הורים כעוס ומנהל ישיבה רגיל אחד, טענו ההורים כי המנהל מתנכל לבחור. הרוחות התלהטו לאטם, והצעקות הגיעו עד לב שמיים.

לפני הפגישה הזו בה נכחתי גם אנוכי, ביררתי מעט על מנהל הישיבה קשה האופי, ושמעתי כי חייו אינם קלים במיוחד. שניים מילדיו ירדו מהדרך באופן קיצוני.

"אתה מציק לבן שלי!", האשים האבא.

המנהל מצדו לא נשאר בשקט. "אני מוכן להבטיח לך שאני מתייחס לבנך, כאילו היה בני".

האב רתח ורתח, לא היה מסוגל להבליג יותר. "כן", הוא אמר, "אני מאמין לך. לכן הילדים שלך נמצאים היכן שהם נמצאים". המנהל החוויר. באותו הרגע, ביקש שנעזוב את החדר מיידית, ושהבחור לא יישאר בישיבה אפילו לא רגע.

בשלב הזה, ניסה האבא להתנצל ללא הצלחה. קמתי ממקומי אמרתי תודה וסימנתי להורים לצאת.

יש לי שאלה אליך, ניסיתי לומר מילה אחרונה למנהל הפגוע. אם אנחנו פותחים עסק במשותף ואתה עובד קשה, מפתח ומגדיל את העסק, מעצים את הרווחים. ואז, אני בא אחרי כמה שנים ולוקח לך את העסק. כיצד תגיב?.

"שאתה גנב", זה הכל, השיב.

לעומת זאת, ניסיתי להבין. האם מותר לך להזניח את העסק ולהגיד 'אני השקעתי כל השנים ולכן מותר לי להזניח ולעשות בו כראות עיניי'?

"לא. כי גם בזה תקפה השותפות".

ואם, נניח תתעלם כליל מהעסק כשאתה מתרץ את עצמך בכך שיש לך עסקים רווחיים יותר הדורשים השקעה?

"פשע עוד יותר גדול. אם אתה היית מציע לי רווחים מעסקיך האחרים, אולי מראש זה עוד היה עובד. לא בדיעבד".

"הקב"ה נתן לך ילדים! נכון שאתה משקיע בישיבה ומצליח ברוך ד', אבל ילדיך קודמים ובטוחני שברגע שתשקיע בילדיך יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם התלמידים. כי כמו שאמרת בדיעבד זה לא נראה טוב".

ולקחת מראשית

אחד החוקים החזקים ביותר ובסיסים ביותר בחינוך הוא: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ד' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

ולקחת - כדי לתת וכדי לחנך את ילדיך, קודם כל תיקח אותם ותיקח אחריות עליהם.

פרי האדמה - כשם שתזרע ותשקיע כך יהיו הפרות שלך. כך גם בחינוך כי אדם עץ השדה ככל שתשקיע בילדיך כך יהיו פירותיך.

מארצך - כשם שאינך יכול להאשים את מזג האוויר בארצך, כך אינך יכול להאשים את הסביבה של ילדיך (מוסדות, חברים, קהילה). אלא עליך לזכור: זאת ארצך שלך.

אשר ד' אלוקיך נתן לך - תזכור שהקב"ה הוא זה שנתן לך. יש בך את כוחות ואת הכישורים הנדרשים להתמודד עם זה. הוא שם תמיד איתך. דבר נוסף: תעריך את המתנה שקיבלת ישירות מהקב"ה ותתנהג אליה בהתאם.

ושמת בטנא - עלינו לשים את הפירות של הקב"ה במקום מיוחד ומכובד, לא כמובן מאליו. גם את ילדנו אנו חייבים לשים במקום מיוחד ומכובד בחיינו.

והלכת אל המקום - והלכת אתה. לא על ידי שליח ולא על ידי מלאך או שרף. שלא חלילה תחשוב שאם שמת את ילדיך בתלמוד תורה ישיבה או כל מוסד אחר בזה נגמר תפקידך אלא נהפוכו. תפקידך כרגע לראות ולדאוג שילדך יקבל וייתן את המקסימום.

אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן שמו שם - כאשר אתה תעשה את המוטל עליך אתה תראה כיצד בורא העולם, משכן את שמו אצלך, בכל מקום ומקום בו תיגע.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

1. איך אתה רואה את השותפות שלך עם הקב"ה?

2. באיזה מקומות בחינוך הילדים, ראית במוחש את הקב"ה צמוד איתך?

יסף חיים בולטון מאמן בכיר בקאוצ'ינג

[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!