מופת נוסח אומן • החסיד התפקר, נסע לציון - והשופט פסק: ייקבר בקבר ישראל

עשרה ימים לראש השנה: אלפים מהארץ ומהעולם ייצאו בשבוע הבא לאומן, כדי להשתטח על ציונו של רבי נחמן מברסלב. אלו שעדיין לא נסעו, תוהים: "מה כל-כך מיוחד בנסיעה הזו?"

הסיפור הבא מהווה דוגמה, אחת מיני רבות, שעשויה להוות תשובה לשאלה.

ס' ד' ורעייתו, חסידי סאטמר, נישאו בארצות הברית. אט-אט יצאו לתרבות רעה, התגוררו בניו ג'רזי ושניים מילדיהם למדו בבית ספר ממלכתי. הבעל, ס', עבד במנהטן. אחד מחבריו, מ' ו', החליט שהוא נוסע לאומן לקראת ראש השנה תשס"ט.

הוא בחר להביא עמו מספר חברים נוספים, וניסה לדבר אל ליבו של ס' שיצטרף לנסיעה. בתחילה חיפש אותו באמצעות הטלפון, אך ביום מן הימים, כשיצא ממשרדו בשכונת בורו-פארק, פגש בו.

"מה אתה עושה כאן?", שאל אותו.

"כמה שאני רחוק מהיידישקייט, אני עדיין אוהב את המאכלים היהודיים ובאתי לכאן כדי לקנות אוכל", השיב לו החבר שיצא לתרבות רעה.

מיד הזמינו לאחת המסעדות בשכונה ובמהלך הארוחה הציע לו הצעה: לבוא עמו לאומן בראש השנה. אני אשלם עבורך את כל הוצאות הנסיעה, הבטיח.

ס.ד. סירב מיד ותירץ כי רעייתו מתנגדת לדת בכל תוקף ולבטח לא תסכים שיסע.

למרות זאת, המשיך חברו בניסיונות השכנוע, ויומיים קודם הנסיעה קיבל ס' ד' את אישור בני משפחתו לנסיעה. ראש השנה חל אז בימי שלישי ורביעי וכבר ביום חמישי שלפני הגיעו השניים לאוקראינה. ס' סירב לשהות בשבת באומן והבטיח להגיע לראש השנה לציונו של רבי נחמן מברסלב.

ואכן, בערב ראש השנה, שעה לפני החג, הגיע ס' לאומן. מ' הזמין אותו לאכול באוהל של הנגיד לייזער שיינר. גם בליל ב' של ראש השנה, בשעות הקטנות של הלילה, כאשר התאספו החברים ברחבת הציון וערכו את הקומזיץ המסורתי, יחד עם המשפיע הרב מוטה פרנק, מ' הביא ס' אל הרב וביקש ממנו לקרבו.

"אכן קרבתי אותו, וחיזקתי אותו עד כמה שאפשר", אומר הרב פראנק בשיחה עם 'בחדרי חרדים', תוך שהוא מגולל את הסיפור.

מ' סיפר כי ביום השני של ראש השנה, לפנות בוקר, ירד לציון כדי לומר את התיקון הכללי. הוא פגש לתדהמתו את ס' בוכה ליד הציון. כשהבחין בו, אמר למ': "אני רוצה להשתתף בתפילה, למרות שכבר 15 שנה לא הייתי במניין".

מ' השיג עבורו טלית ומהשעה 6 בבוקר עד שעות אחר הצהריים לא עזב ס' את ה'קלויז'.

בסיום החג הודה ס' לחברו על שהביא אותו לאומן, השניים נפרדו, וכל אחד פנה לדרכו.

"בעלי לא היה יהודי"

בתחילת החורף, שמרו מ' ו-ס' על קשר. בתקופת חנוכה סיפר ס' למ' כי בשל בעיות בשלום בית, הוא עוזב לתקופה קצרה לפלורידה. כמה ימים עברו, ואחיו של ס' חייג למ' וסיפר לו על האסון.

"הוא טבע בבריכה ונפטר", אמר לו והסביר, כי כעת צריך עזרה לשחרר את גופתו, ללא נתיחה.

באמצעות 'יראים', הגופה הועברה לניו-יורק.

בהלוויתו של ס' השתתפו כ-20 בני משפחה וחברים. אשתו של ס' החלה לבכות ולצעוק: "בעלי לא היה יהודי, לא רצה להיות כזה והיה בו תמיד רצון שישרפו את גופתו. אל תקברו אותו בקבורת ישראל".

מ', שהשתתף בהלוויה, נדהם, אך נמנע מלהתערב. הוא עזב את המקום והמשיך בחייו.

המשך הסיפור היה ביום חמישי שעבר: מ' נכנס למסעדת 'גוטליב' בשכונת ווילאמסבורג שבברוקלין, שכונה בה מתגוררים רבבות חסידי סאטמר, שם פגש במפתיע את אחיו של ס', שאמר לו: "גופת אחי נקברה קבורת ישראל, רק בזכות שהבאת אותו לאומן".

אחר כך סיפר: כעבור תקופה מאז שנפטר, רעייתו של ס' הוציאה את כספי 'ביטוח חיים', ותבעה את משפחתו בבית משפט בדרישה שיוציאו את בעלה מקברו. המשפחה, מצידה, שכרה אף היא את שירותיו של עורך דין מקצועי ותבעה את האישה בתביעה נגדית.

המשפט נמשך שנתיים, כשלבסוף הכריע השופט וקבע: היות והיעד האחרון של ס' בחייו היה הציון אומן, מקום תפילה של יהודים, מוכח כי רצונו היה להיקבר קבורת ישראל.

משפחתו של ס' ניצחה בבית המשפט, ובנם נותר בקבר ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!