צחוק מהעבודה: על הומור בפרסום למגזר החרדי

"אנשים לא קונים מליצנים", כך חשבו בעבר על שילוב של הומור בפרסומות. מאז עברו הרבה מים בעולם הפרסום ובאקדמיה, ומחקרים רבים בדקו את יעילות האסטרטגיה הפרסומית המשלבת הומור בקמפיין. רוב גדול של המחקרים מצביע על קשר חיובי בין הומור לאהדה כלפי המוצר ולזכירות הקמפיין. כמו כל קמפיין שמנסה לעבוד על רגש, גם קמפיין הומוריסטי מנסה להפעיל את רגשות הצחוק.

בעבודה אקדמית שעשיתי לאחרונה, בדקתי את נוכחותו של הומור בפרסום החרדי. במשך חצי שנה עברתי על קרוב ל-250 פרסומות שהופיעו בעיתוני סוף השבוע החרדיים. כשבוחנים את הפרסומות לפי הגדרות אקדמיות ואינסטינקטיביות להומור, מגלים שנוכחות ההומור בפרסום החרדי, נמוכה למדי. או כפי שמעדיף להגדיר זאת קופירייטר חרדי בולט: "ההומור קיים, אבל לא באותו יחס שיש בשוק הכללי".

מי שייפול לפח הסטריאוטיפ, יפטור זאת באמירה על החרדים חמורי הסבר שלא יודעים לצחוק, אמירה שהיא כמובן טעות. ההומור היהודי המשובח קיים ותוסס גם בציבור החרדי. בדחנים מופיעים לפני אדמו"רים חשובים וז'אנר רבני הסטנד-אפ צובר תאוצה.

גם ההלכה היהודית שמכירה בחשיבות ה"מילתא דבדיחותא" מצד אחד, ומוקיעה את הליצנות מצד שני - היא לא הגורם להעדר הומור בפרסום לחרדים. כפי שכתב אלתר דרויאנוב בהקדמה לספרו 'הבדיחה והחידוד': "וכל הציוויים והאזהרות הללו והדומים להם יצאו לבטלה: סוף-סוף אין לך שטוף בהלצה כיהודי. כל המבקש הלצה חריפה - באוצרנו שלנו הוא מוצא אותה. אף בנמצא מומחה אחד, שהחליט בפשיטות ואמר: 'ההלצה היהודית היא היסוד וגולת הכותרת של ההלצה כולה'".

דבר הפרסומאים

אז למה אין הומור במודעות פרסומות לחרדים? התשובה, כמו תמיד, תלויה באת מי שואלים. איתן דובקין, מנהל השלוחה החרדית של 'הבצפר' ויועץ פרסום ושיווק למגזר החרדי, סבור שהבעיה היא בציבור החרדי והתקשורת החרדית: "נושא ההומור בציבור החרדי נתפס כמשהו 'לא רציני', 'ילדותי'. הומור הוא לא ככלי שיכול להעביר מסר מאחוריו עומדת חברה רצינית. המדיה החרדית תופסת את עצמה כערוץ מכובד ואיכותי, והיא בדרך כלל לא תשתף פעולה עם פרסום הומוריסטי".

גם אביטל יזדי, מנכ"לית משרד הפרסום החרדי אפיקים, סבורה שכלי התקשורת החרדיים הם חלק מהבעיה, אבל לא כולה. לטענתה, קיים "וטו" בציבור החרדי על פרסום הומור בנושאים רבים. כאשר מדובר בהומור, התכנים נבדקים במשנה זהירות מעבר לביקורת הרגילה שעוברים התכנים בתקשורת החרדית.

אבל יזדי טוענת שנפקדותו של ההומור בפרסום למגזר החרדי, נובע בעיקר מהפער התרבותי בין הציבור החרדי ללקוח (שהוא חילוני בדרך כלל): "ההומור החרדי הוא הומור פנימי שנובע מעולם ההוויה החרדי. זהו הומור שאינו מוכר ללקוח החילוני, ולכן לעיתים נוצר מצב שהלקוח לא מבין את גודל ההברקה ולא מתחבר לרעיון ההומוריסטי".

כך או כך, בפרסומות למגזר החרדי יש הרבה מקום בשביל הומור משובח. יזדי ודובקין יודעים שעוד נדע ימים מלאי הומור. "אין ספק", אומר דובקין, "שזה רק עניין של זמן עד שיבוא הראשון שיעשה שימוש נכון ומוצלח של הומור בפרסום. אחרי שיבינו שההומור יכול להיות כלי יעיל ואפקטיבי להעביר את המסר, ילכו אחרים בעקבותיו".

נחמיה רוזנפלד עשה במסגרת תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת, עבודה על הומור בפרסום החרדי. המאמר פורסם באתר ice

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!