מה אתה מלמד, תורת הגזע? • מכתב למנהל החרדי

דמעה.

דמעה אחת רותחת טהורה וזכה.

דמעה של ילדה קטנה, מי יוכל לעמוד כנגדה.

היא לא בחרה לבא לעולם. היא הושמה בו בשליחות הקדוש-ברוך-הוא.

לא הילדה ולא דמעתה על לחייה באו מבחירה. הם פלסו להם את הדרך במסלול בו הניח אותם הבורא שייעדם לתפקידם.

עוד בנושא:
• ישי: נעצור תקציבים לגזענים • ללום: "רק הצהרות"

מי מסוגל להיות ניצב על אם הדרך, להורות באצבעו האכזרית ימין ושמאל. מי האיש יעשה זאת כאילו היה עצמו מנגלה בשעתו, או שמא חש הוא ממנגל אנה ואנה בתאוות בשרים משמימה.

קשה להאמין כך על בשר ודם בן תמותה, קשה הרבה יותר להבין כיצד ההוא מונח לו בתפקיד חינוכי יהודי כאשר ליבו לב אבן אטום חסר רגש מינימאלי לאחיו ואחיותיו היהודיים, בני אברהם יצחק ויעקב.

האם שייך שבמדינה מתוקנת יופקדו ברנשים כאלו במשרות חינוכיות? כאשר חלק גדול ממשימתם מתמקד דווקא בטאטוא גזעני של צאצאי יהדות ספרד המעטירה מבתי ספרם?

איזו דוגמא הלה מעביר בכך לאותם שהוא מופקד על חינוכם, האם זהו שיעור באכזריות, בתורת הגזע, בשנאת אחים טהורה. במה בדיוק?

אגב מעניין איך השתרשה לה התופעה לפיה בעלי מוצא מסוים השתלטו על מוסדות החינוך בערים המרכזיות בעוד הללו מתוקצבים מכספי כלל הציבור?

מדוע אין מכרז ברור עם קריטריונים שווים למינוי מנהלים, או צוותות חינוך.

לעיתים אף דומה שאף אילו נמנה את המנהלים והמנהלות בשיטת ה-אן-דן-די-נו המפורסמת נגיע לתוצאות מרשימות יותר, לפחות בכל הנוגע לאישיותם הכבירה של המופקדים בתעשיית קודש זו.

אין טעם להאריך בפרטי הנושאים הללו שכן אילו היו כל הקנים קולמוסים וכל הנהרות דיו וכל הימים דמעות, לא היינו מכילים את כל הקורות את בני ספרד וצערם הנורא במצוקה זו.

יש כאן רק קריאה לכל המנהלים והמנהלות לעשות חשבון נפש בנושא בערב השנה החדשה. כמו כן יש כאן פניה להורים היקרים שבניהם ובנותיהם מתחנכים במוסדות הללו: אל תתנו לעוול הזה ולשנאת האחים הזו להתארח בלבבם של צאצאיכם היקרים, עקרו אותה אחת ולתמיד.

חוצפה של בת מצויינת

ועוד כמה מילים.

אם חשבתם ששמעתם וקראתם כבר כל סיפור אפשרי אודות הפליה ואפליה במוסדות החינוך האשכנזיים [ואגב זה קיים גם במוסדות החינוך של האליטות האשכנזיות החילוניות, כידוע ליודעים]

ובכן הסכיתו למעשה הבא: שמלבד פרטים מזהים הכרחיים הוא אמיתי וכואב, לא פחות מאשר מפחיד ומצמרר יחדיו.

קוראים לה יעלי אדמוני. כל ציוניה היו 9 ומעלה, מידותיה תרומיות, צנועה וחסודה, בת תלמיד חכם, בת ישראל במיטבה.

בחוצפתם של הוריה היא נרשמה לסמינר אשכנזי ידוע, בלא שהיא מצטיידת בפרוטקציות כלשהן. סוג של ביטחון עצמי שאינו מוכר במחוזותינו.

אחר כמה בירורים נכבדים אצל יודעי ח-ן, הוריה נרמזו כי חבל להם על הזמן וכדאי שיתארגנו בדרך המובילה אל הסמינר הספרדי המקומי ואל להם אפילו להשתעשע בדמיונות שווא. או אז, סגר הרב אדמוני את גמרתו הגדולה, הודיע לחברותא בכולל כי לצערו היום נגזל ממנו שלא באשמתו והוא שם פעמיו אל משרדו של מנהל הסמינר האשכנזי הממאן הנכבד.

שם בחדר ההמתנה, ישב הוא וזקנו הגדול, שעה ושעתיים שמא יציץ עליו בעל הבירה ויעניק לו כמה שניות של חסד במשרדו הממוזג.

"באופן עקרוני, הרב לא מקבל הורים של בנות שעדיין לא התקבלו", לאטה לו בלאט בחורה רחומה שהבינה, שעלול האיש לחכות כאן בביזיון עד שהשרת יספר לו בערבו של יום שהרב כנראה התאדה לו מהדלת האחורית של משרדו.

בשלב זה הוא החליט לנהוג כמנהג אסתר המלכה, ולחדור אל המשרד פנימה אף שלא נקרא אל המלך זה שלושים שנה. לא הייתה ברירה אחרת. שם בפנוכו הוא שאל בעדינות, הייתה לו תחושה שלא בררו כלל על בתו אלא הישר השליכוה מעל פניהם. ככה הוא הבין מכל מי שהיו אמורים לברר אצלו.

כאן בא תורו של המנהל להסביר לו בנועם ובחיוך מתקתק השמור למסרבים, איזשהו שקר כלשהו וחסל.

המנהל שהפך לאדמוני

בשלב זה הגיעה ההפתעה.

רגע לאחר שהאב שב אל הדלת, הוא סב על עקביו ואמר למנהל המופתע: תראה, יש לי תחושה שאתה סבור שהשם 'אדמוני' הוא שם ספרדי. לפיכך כנראה אפילו לא טרחת לברר על בת ישראל את המינימום המתבקש, כי ספרדייה לא שווה בעיניך אפילו את זה.

ובכן ברצוני לספר לך שסבי שהיה ניצול שואה ושמו היה "רוט" והוא שינה את שמו ל"אדמוני", כיוון שהשם רוט הזכיר לו את אחד הקלגסים הנאציים הטראומתיים שהיו במחנה.

מפני מצוות כיבוד אב, כיבדנו את רצונו על כל המשתמע מכך, ואתה יכול לשמוע פרטים נוספים אצל הרב רבינוביץ, שהוא חתנו הראשון של אבי, או אצל זילברברג המחותנים האחרונים שלנו. ותסמוך עליהם שהם עשו את כל בדיקות הסי-טי והאמ-אר-אי או הד.נ.א. האפשריות. הם יודעים איך. יש להם גם מנהל במשפחה.

כך סיים הרב אדמוני את נאומו ויצא את חדר המנהל, שנותר כולו אדמוני ופעור גבות עיניים עד למקסימום האפשרי.

כמובן שכעת התחלפו היוצרות. כעת המנהל אץ-רץ אחר האב הנינוח כשהוא ממלמל לזקנו שוב ושוב מילות התנצלות והבהרה, עטופים בהתעניינות כנה ורגישה אודות יעלי הנעלית.

כאן זקף הרב אדמוני-רוט את קומתו באחת, והבהיר נמרצות כמו שרק בני משפחת רוט ואבות אבותיהם יודעים לומר בנחרצות: "ר' איד, מנהל יקר, אני עשיתי את שלי, כעת תפקידך שלך הוא לברר אודות טיבה של הבת וסגולותיה. אם לא עשית זאת עד כעת, עשה זאת כעת. וטוב מאוחר מלעולם לא..."

כותב השורות שמע את הסיפור מכלי ראשון, הזלנו דמעות יחד, הרב אדמוני הסביר לי את פלגי המים שירדו מעיניו. "שם במשרד הבנתי לראשונה, כי כאשר מדובר בבת ספרדייה הללו אינם אפילו טורחים לברר את המינימום שבמינימום. אפילו לא בשביל לדעת שהיא גם לא ספרדייה בכלל".

מי שנדחה יוכל אולי אפילו להתנחם בזה. הם לא מצאו כל חסרון בבתך המצוינת. אל דאגה. הם אפילו לא ניסו לברר מאומה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!