איראן-נייט • מי מתנגד לתקיפה באיראן?

היה זה בערב חג השבועות של שנת 1981 עת יצאו מטוסי חיל האוויר לתקוף את הכור 'אוסיראק' ליד בגדד בעיראק.

הימים ימי ערב בחירות, כשלושה שבועות לפני יום הבוחר. שרים רבים ניסו ללחוץ על ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, לדחות את המתקפה עד לאחר הבחירות, אך הוא סירב. "אני לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות, אולי בעוד חודש ישב שמעון פרס בחדר הזה, וברור לי שאם הוא יהיה ראש ממשלה הוא לא ישלח את צה"ל לפוצץ את הכור, ואני לא מוכן לרדת מהבמה ולהשאיר את הצרה הזאת לילדינו", טען בתוקף.

למען האמת, מועד הפעולה המקורי היה אמור להיות עשרה ימים קודם ליום בו יצאה המתקפה לדרכה. אלא שברגע האחרון נודע לבגין כי איתן הבר, הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, גילה את הסוד - שהודלף לו בידי עזר ויצמן. לימים סיפר הבר כי ויצמן רצה למנוע את המתקפה בשל חששו כי היא תפגע ביחסי ישראל-מצרים.

הפעולה נחשבת כיום לאחת מהיותר מוצלחות. הכוחות שבו ארצה בשלום ב"ה, הכור נהרס והפך לאבק היסטורי. אך אם חשב אי מי כי כתרי תהילה יקשרו לראשו של בגין מימין ומשמאל, הוא התבדה במהרה. מי שמיהר לתקוף את בגין היה ...שמעון פרס, אז יו"ר ה'מערך'. פרס טען כי הפעולה "נועדה לצרכי בחירות", לדבריו זו הייתה פעולה מיותרת, וניתן היה להשיג את מטרותיה גם בדרכים דיפלומטיות.

באסיפת בחירות שנערכה כמה ימים לאחר מכן תקף אותו בגין בלשון חריפה, כפי שרק הוא ידע: "יהודים, אתם מכירים אותי כבר ארבעים שנה. אתם מעלים על הדעת שאני אשלח את טובי בנינו לסכנת מוות, או גרוע מכך, לסכנת שבי אצל הברברים האלה שמענים עינויי תופת, למען בחירות? בושו והיכלמו אנשי המערך!" – קרא בלהט.

הקהל המשולהב נענה בקריאות קצובות. "אוהה מה קרה - פרס אכל אותה"...

"לפני שלושה חודשים הם, אנשי המערך, תפרו לעצמם את הפראקים, עכשיו הם קונים נפטלין בשביל הפראקים כי הם עוד יחזיקו אותם בארון הרבה זמן", המשיך בגין והצליף...

אך ההצלפה הגדולה מכל, הייתה עם פרסומן של תוצאות הבחירות: הליכוד 48, המערך 47.,

'חתרן בלתי נלאה' - היה, ונשאר

למעלה מ-30 שנה חלפו מאז אותו אירוע, פרס הספיק מאז לשלוח את חליפתו לנפטלין כמה וכמה פעמים, עד לרגע בו זכה בכס הנשיאות הנכסף. לכתחילה חלם על ראשות ממשלה, בדיעבד הסתפק בתפקיד הנשיאות, כשהוא לומד לבצע אותו על הצד היותר טוב, תוך שהוא שומר על ממלכתיות מרשימה. העם למד לאהוב אותו, לשכוח לו את התואר "חתרן בלתי נלאה" בו הכתירו יצחק רבין ז"ל, ולעיתים דומה כי אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מחבב את הנשיא ונעזר בו לא פעם בהצלחה מרובה. כך למשל מול ארה"ב וברק אובמה, ועוד.

אלא שלפני מספר ימים נפל דבר בלשכת פרס. היה זה כאשר דיבר בגנות התקיפה באיראן. הנושא ממש מדיר שינה מעיניו, התבטא. עמדתו אינה מפתיעה, היא מזכירה להפליא את זו שהייתה לו ערב התקיפה בעיראק. ויש גורמים בכירים רבים הסבורים כמותו. השאלה העקרונית היא האם מתפקידו כנשיא מדינה להביע עמדה באשר לנושאים העומדים על הפרק, ובפרט בנושאים ביטחוניים בהם המידע שבידו אינו רב והוא אינו מעודכן בפרטים.

היו שהצדיקו אותו, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, כמה לא מפתיע. אחד מהם הוא הנשיא לשעבר יצחק נבון, שהתראיין בזכותו של פרס לומר בגילוי לב את דעתו. היה על נתניהו לדעת מראש שבתפקידו הייצוגי לא יסתפק פרס בקבלת אורחים בבית הנשיא, אלא יגלה מעורבות במגעים עם גורמים כאלו ואחרים, תוך שהוא מביע את דעתו בכל נושא שיעלה על הפרק. פרס לא נועד להיות הבובה החביבה אותה מושכים בחוטים.

אבל היו גם אחרים שסברו שפרס חצה קו אדום. יש שסיפרו כי פרס חולם על קדנציה שנייה לנשיאות ומצפה מנתניהו לחוקק חוק מתאים בכיוון. אם בלשכת הרב הראשי הגר"ש עמאר חלמו חלום דומה, למה אסור לפרס לרצות זאת? אלא שהכול טוב ויפה, עד שמגיעים לנושא האיראני. להשתמש בו ככלי פוליטי, זו כבר חציית גבול.

יש שהרחיקו לכת וסיפרו על כוונה מרומזת של פרס לחתור לשיבה לתפקיד ראש ממשלה. למה לא? הוא עוד צעיר, לפחות במושגיו, 'רק' בן 89. כשמולו ניצב מועמד כמו פרס, יתקשה נתניהו להשיג את הקדנציה הבאה שלו על מגש של כסף, ואולי יעדיף לדאוג לאיש במסגרת בית הנשיא.

יש שיאמרו, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, יש שיזכירו לו שוב ושוב את ה"חתרן בלתי נלאה" בו כינה אותו רבין בספרו 'פנקס שירות', שם כתב: "חתרן בלתי נלאה שלהיטותו לכבוש את ראשות הממשלה לא ידעה גבול, לא הכירה מגבלות וכמעט הכול היה מותר – הדלפות, חתרנות נגד ראש הממשלה, ערעור מעמד הממשלה כולה, כל זה על פי המשנה הבולשביסטית הנודעת שככל שיהיה רע יותר כך יהיה טוב יותר לאנשי פרס ולמנהיגיהם".

סודות מדינה מתגלגלים בעיתונות

אפרופו איראן, לעיתים מבהיל לראות עד כמה העמיק השיח התקשורתי בנושא. דומה כי עיתונאים רבים איבדו כל חוש אחריות, ובמקום לשמור על שתיקה בנושא הרה גורל שכזה, הם דואגים לפטפט את עצמם לדעת.

ביום חמישי, בדיון שנערך במליאת הכנסת על מינוי השר להגנת העורף אבי דיכטר, דיבר ח"כ ישראל איכלר על הנושא. "אין עוד מדינה בעולם, שבה מתגלגלות בריש גלי סודות מדינה, כאבני געש מתפרצים מלבת אש ושורפים ורוגמים את יושבי הכפרים והעיירות השוכנים למרגלות הר הגעש. סודות המדינה מתפרסמים בתקשורת, בשיטה שלא הייתה ולא תהיה בשום מלחמה בעולם.

"ההיסטוריונים לא יבינו מה קרה במדינה הזאת בשנה הזאת עם אירן. כשיחקרו את מאורעות התקופה, הם לא יאמינו למקרא עיניהם לנוכח הפרסומים על התוכניות, המסלולים והיעדים ודרכי המילוט ותחנות התדלוק שמסרה התקשורת הישראלית ישר לידי המודיעין האירני. זה נעשה בריש-גלי, לא בקודים וצפנים אלא בפירוט תוכניות התקיפה באיראן", הזהיר, ולמרבה הצער צדק בכל מילה.

בכל בוקר מלאים העיתונים בטורים נגד המתקפה, ובידיעות בהן מידע הכולל אזהרות ומסע הפחדות. לעיתים דומה כי לאיראנים אין צורך במערך מודיעין, כל שעליהם לעשות הוא לרכוש מנויים לעיתונות הישראלית ולגלוש באינטרנט. מסע הדה-לגיטימציה לתעוזתו של ראש הממשלה לחשוב בכיוון של תקיפה אפשרית - כולל גם מסכת דמיונות פרועה ומעניינת. ,

האם עמידרור שכנע את הגר"ע יוסף?

הנה למשל לקט קטן מתוך הדברים, אלו הנוגעים אל המגזר החרדי. הבוקר (ג), בראיון לאחד מכלי התקשורת, הביע השר להגנת הסביבה גלעד ארדן תרעומת על כך שרבנים מעורבים בקבלת ההחלטות האם לתקוף באיראן. מה לרבנים ולנושא, ואיך הפכו לחלק ממנו? ובכן, כידוע לכל, בעוד 'יהדות התורה' נמנעת בעקביות מליטול חלק בממשלת ישראל (סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ממלא בפועל את תפקיד שר הבריאות אך אינו אצבע שמכריעה בהחלטות גורליות), הרי שש"ס ונציגיה נוכחים בישיבות ממשלה, מהווים אצבעות במקרה של החלטות גורליות - דוגמת שחרור גלעד שליט או תקיפת הכורים באיראן, ויתרה מזו, יו"ר התנועה ושר הפנים אלי ישי, אף חבר בקבינט ובתשיעייה. (החלה כשביעייה הסודית, עם צירופו של שר האוצר יובל שטייניץ הפכה לשמינייה, וכיום עם הצטרפותו של אבי דיכטר הפכה לתשיעייה).

במצב בו כל קול קובע (ובפרט באם תתקבל ההחלטה בקבינט או בתשיעייה), חשובה מאד דעתו של השר ישי. במצב בו דעתו של השר ישי נגזרת אוטומטית מדעתו של מורו ורבו הגר"ע יוסף, מסע השכנוע חייב להיות מופנה לכיוון הבית ברחוב הקבלן. כך קרה שביום שישי האחרון הגיע לשם ראש המטה לביטחון לאומי יעקב עמידרור, ותפס את אנשי הבית בלתי מוכנים. אפילו להזעיק את השר אריאל אטיאס, הנוכח בכל מפגש שכזה, לא הספיקו. השר ישי, הנמצא בכל תפילת בוקר, הצליח להשתחל.

למען האמת פגישות מהסוג הזה נערכות מעת לעת, ולא מדובר בפגישה נדירה. בבית עצמו נהגו לשמור את המידע אודות פגישות שכאלו בסודיות רבה, אלא שדי בעין מציצנית אחת ובסימוס מהיר למוקד נייעס כזה או אחר בכדי להפיץ את השמועה. וכך, פגישה שתוכננה כסודית ואשר לא אמורה להיות מודלפת לאיראנים מופצת עד מהרה. בתחילה מפרסמים אותה כלי תקשורת קיקיוניים, כאלו שתפוצתם דלה, אחר כך, באקראי, יוצא לעיתונאי כזה או אחר להציץ ולראות, וכך, רק זמן קצר חולף בטרם הופך המידע לנחלת הכלל, גם לנחלתו של אחמדינג'אד.

מלכתחילה נמנענו מלפרסם את הידיעה, כמו גם את זו המדברת על מפגשים כאלו ואחרים של שר החוץ, אביגדור ליברמן, עם רבנים כאלו ואחרים. יש ידיעות, שהשתיקה יפה להם הרבה יותר מהרייטינג הנלווה, ולעיתים על עיתונאי אחראי להתגבר על יצר הסקופ שעלול להפוך לעבודה זרה של ממש. אלא שאחרי שכל העולם ואשתו כבר נחשף למידע, אין טעם שלא להביאו וגם לנתחו לפרוטות.

האם הצליח האלוף עמידרור לשכנע את הגר"ע בדבר הצורך במתקפה? בניגוד לכלי תקשורת רבים שסברו כי אכן כך, אני הייתי מהמרת שלא. דעת שרי ש"ס הבכירים, אלי ישי ואריאל אטיאס, נוטה להתנגד לפלישה (מפיהם לא תחלצו מילה וחצי מילה בנושא, אך על פי מקורות זרים וכו'), כך גם דעת מורם ורבם. מה שלא יאמר עמידרור - לא ישנה את העובדה שארה"ב של אמריקה מתנגדת נחרצות לכל פעולה חד צדדית ישראלית, ויעיד על כך מצעד השליחים שנשלחו לכאן במהלך החודשים האחרונים רק כדי לנסות ולעצור את ישראל.

אגב, יש שיאמרו שהצמד המפוחד ביבי & ברק אינו מסוגל ואינו בשל לקבל החלטה על תקיפה. מצעד השכנועים, כולל מצעד ההדלפות, לא נועדו אלא להתחנן "תחזיקו אותנו" ולהניע את מדינות העולם להקשיח את הסנקציות. שיגורו של עמידרור יכול, אפוא, להיות ניסיון אמיתי לשכנע את הרב לתמוך ולהורות לנציגיו להצביע בעד תקיפה, אבל הוא יכול להיות גם חלק ממסע הדה-אינפורמציה. ממילא תברבר התקשורת בנושא.

מאידך, ידיעה מהסוג הזה אינה מטיבה למערך יחסי הציבור של ראש הממשלה. גם כך הצטייר במהלך השבועות האחרונים כאוהב החרדים וכמי שהצילם מדו"ח ועדת פלסנר, רק זה חסר היה לו שיגידו שהוא מתחנן אצל הרב עובדיה. התקשורת לא אוהבת את זה, מאד לא אוהבת. אפילו השר ארדן, אדם שגדל על ברכי החינוך הדתי, נאלץ להודות כי אינו אוהב זאת. מן הסתם הייתה השליחות חשובה עד כדי שביבי ייטול על עצמו את הסיכון. ואמרת שליחות חשובה ודחופה, אמרת שליחות סביב נושא התקיפה באיראן.

גורמים מדיניים בכירים פטרו את המידע בזלזול. נו, זו אינה הפעם הראשונה בה נערך מפגש שכזה, מפגשים שכאלו נערכים דרך שיגרה. ובכל זאת, בימים 'איראניים' רגישים שכאלו סביר להניח שעמידרור לא הגיע סתם כך כדי לספר על טיל חדש אותו פיתחה מערכת הביטחון.

"ליברמן יהודי מאמין"

לא תאמינו, אבל אפילו ביקור על רקע אישי של שר החוץ, אביגדור ליברמן, בביתו של האדמו"ר מבעלזא, הפך להיות חלק מההכנות למתקפה האיראנית. איפה ההיגיון? זהו, שאין. אז נכון שח"כ ישראל איכלר נאם בעבר נגד התקיפה, אבל הוא אינו אצבע בממשלה, ודעתו אינה רלוונטית לבנימין נתניהו. יתרה מזו, גם אם היה ביבי מבקש לשכנע את האדמו"ר בחשיבותה של תקיפה שכזו או אולי לחילופין לקבל את ברכתו (שני דברים בלתי סבירים בעליל) הרי שהשליח הנבחר לא היה ליברמן. אין זה סוד שהיחסים בין השניים הם 'לא משהו', בלשון המעטה. רק לפני ימים אחדים ביקר ליברמן חריפות פעולה שנעשתה על ידי מטה ההסברה הלאומי שקרא לציבור הרחב ...לשלוח מייל לכתובת הדואר האלקטרונית של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ולקרוא לו לבטל את ביקורו המתוכנן בטהרן בסוף החודש.

ליברמן ממש לא אהב את היוזמה, מה גם שהיא נעשתה ללא ידיעתו ומאחורי גבו. למה לא לנהל דיאלוג דיסקרטי מול לשכת המזכ"ל? מה טעם בשיגור מיילים של הציבור? במטה ההסברה סיפרו לו כי כל פנייה בכל צינור דיפלומטי נכשלה, אך ליברמן בשלו. נו, בדיוק שליח כעוס שכזה יבחר נתניהו לשגר לבתי גדולי ישראל?

למען האמת, בלשכתו של שר החוץ נשכו שפתיים בחוזקה ומיאנו לדבר מילה וחצי מילה בנושא. כאילו מישהו השביעם והחתימם על סודיות. גם בחסידות בעלזא סירבו לספר, כשהם ממלאים בכך את בקשתו של האורח. אלא שבציבור החרדי ממש כמו בציבור החרדי, מישהו מבחין במכונית שרד הנכנסת אל שכונת בעלזא הירושלמית, הוא ממהר לעקוב אחריה ורואה אותה חונה בחניית האדמו"ר, האצבע נשלחת אוטומטית לסלולארי הלא-כשר ולקו נייעס כזה או אחר, בתחילה מדברת הידיעה על "בכיר", בהמשך מצליחים הרחרחנים לאתר את זהותו של אותו בכיר, וכל השאר אינו אלא היסטוריה.

וכך סופג שר חוץ, שכל מבוקשו היה ביקור פרטי על רקע אישי, פרסומים הכוללים ניחושים מדויקים אודות מטרת פגישתו. איראן, איך לא.

אחרי שכבר פורסם, אין טעם שלא לספר. מתברר כי מאחורי הקלעים נוהג שר החוץ (הוא מכחיש כמובן) להיפגש עם גדולי ישראל. לא פעם סר למעונו של האדמו"ר מקרלין, השמועות אומרות כי הוא אורח רצוי וקבוע אצל האדמו"ר מפרמישלן, גם אצל הגר"ח קנייבסקי היה די הרבה. "ליברמן מתייעץ, מבקש להתברך, הוא יהודי מאמין מאד", הסביר לי אדם המכיר אותו היטב, ואוי לו ולי אם יוזכר שמו. ועל מה ולמה נלחם בבחורי הישיבה בני ה-18 עם חוק הגיוס שלו? – הקשיתי. "אהה, זה רק בשביל הבוחרים שלו, הוא לא באמת מאמין בזה, זה בשביל הקולות בקלפי", הייתה התשובה.,

החריש שהותיר האדמו"ר מבעלזא אצל בוגי

אפרופו האדמו"ר מבעלזא. מתברר כי חלק מהשיחה בין השניים כללה גם דיבור בנושא האיראני, לא שליחות ממשלתית ולא ניסיונות שכנוע ו/או התייעצות, רק הצגת התמונה כפי שליברמן מכיר אותה (והוא לא מכיר את כולה). בתחילה נכח ח"כ ישראל איכלר בחדר, בהמשך יצא והותיר את השנים לבדם, ב-4 עיניים. השיחה נסובה על עניינים אישיים, קצת על איראן וגם הרבה על נושא הגיוס.

אם במהלך השבועות הבאים נגלה סדק כלשהו בחומת הקשיחות של ליברמן בנושא חוק טל החדש המתגבש והולך, תזכרו שהסדק הזה נוצר שם, בחדרו של האדמו"ר.

אפרופו סדק. לפני שנה בדיוק ביקר באותו חדר השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון. גם אז שוחח איתו האדמו"ר ארוכות בנושא חוק טל, ועל אף שהשופטת דורית בייניש עדיין לא אמרה אז את דברה, כבר צפה האדמו"ר כי הנושא יהיה קריטי ויש צורך לעשות מעשה. לימים, כשקיבל בוגי לידיו את תפקיד גיבוש החוק מול ח"כ יוחנן פלסנר מקדימה, צף ועלה במוחו זכר אותה פגישה. היה זה לפנות בוקר כאשר התקשר אל איכלר והזעיק אותו בבקשה דחופה לסור אל בית האדמו"ר בשליחותו. איכלר מיהר, שוחח ארוכות עם האדמו"ר, ושב אל בוגי עם תשובות.

איש אינו יודע (ומי שיודע לא יחשוף) מה בדיוק נאמר בין השניים ומה הורה לו האדמו"ר, אך אין מי שלא מכיר את תמיכתו הגדולה של יעלון בציבור החרדי, תוך הכרה מכל הלב בזכות בניו ללמוד תורה בישיבות הקדושות.

האם בחדרו של האדמו"ר, כבר לפני שנה, נחרש החריש בליבו? סביר להניח שאכן כך. ימים יגידו האם נחרש החריש גם בליבו של שר החוץ.,

מופז מושפע מ'ידיעות אחרונות'?

לפני סיום, מי שתהה לאן נעלם יו"ר קדימה (שוב יו"ר האופוזיציה) בשבועות האחרונים, ולמה לא שומעים עליו מספיק, הנה תזכורת. מופז דאג להעביר מכתב לנתניהו ובו דרישה לפגישה דחופה ...בנושא האיראני, כמובן. כן, גם הוא נגד הפעולה, שהיא לדבריו "בלתי מוסרית וחסרת היגיון מבצעי" וגם תביא לקרע עם ארה"ב.

מנין לו? נו, אולי דו"חות מודיעין סודיים שלא התגלו לביבי ולברק - התגלגלו לידיו, אולי עמדה לו עובדת היותו יליד טהרן שבאיראן, אולי השפיעה עליו עמדת הרב עובדיה ואולי - כמו כולם - הוא הושפע מ"ידיעות אחרונות"...

ואיך אמר הרב בשיעורו השבועי? "מצבנו כיום איום ונורא, אנחנו נמצאים בצרה גדולה. המן השני, גם כן בפרס, זומם עלינו רעה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!