לחזור לעובדות היסוד: זו ארצנו ונחלתנו

בשנים האחרונות מטפחים ערביי ישראל ונציגיהם ברחבי העולם את תודעת ה'עוול' שנעשה להם, בהשתלטות היהודים על הארץ שבה חיו, כביכול, מדורי-דורות. אין מדובר, אגב, רק על יהודה ושומרון, אלא על תל-אביב וחיפה, אשקלון ובאר-שבע. הם אף תובעים מאיתנו להבין את ה'צדק' שלהם.

התעמולה הערבית חלחלה גם לחוגים מסויימים בציבור היהודי, והללו מדברים על הצורך 'להבין' את תחושותיו של הצד השני. הם אינם מבינים שזו כל מטרת התעמולה הזאת – לערער את תחושת הצדק שלנו ואת זכותנו המוחלטת על ארץ-ישראל.

הגירה מהארצות השכנות

גם אילו הייתה טענת הערבים נכונה עובדתית, לא מתפקידנו 'להבין' את ה'צדק' שלהם. בכל ויכוח או סכסוך בין שני צדדים יש לכל אחד ה'צדק' שלו, אבל אדם נורמלי מזדהה עם עמדותיו שלו ולא עם טענותיו של היריב.

תארו לעצמכם שיצאתם לחו"ל, ובינתיים נוכל זייף מסמכים ומכר את דירתכם כאילו היה בעליה. הקונה שנפל בפח צודק מבחינתו כשהוא זועק ששילם על הדירה טבין ותקילין, אך הצדק שלו אינו אמור לעמוד מול הצדק שלכם, כשאתם תובעים, ובצדק, להשיב לכם את דירתכם.

כשיהודים חוזרים לארץ-ישראל עליהם להיות משוכנעים בצדק שלהם ובבעלותם המלאה על הארץ. לא נטלנו ארץ לא-לנו. זו ארצנו ונחלתנו, שניתנה לנו מאת בורא העולם, וכל ילד בעולם הקורא תנ"ך יודע זאת.

צריך גם לזכור את עובדות היסוד שניטשטשו בעקבות תעמולת הכזב. מדברים על 'עם פלסטיני', כאילו זה דבר מובן מאליו, אבל ממתי עם כזה קיים בכלל? ארץ-ישראל הייתה שוממה מאות שנים. ישבה כאן אוכלוסייה ערבית מצומצמת ביותר, בלי זהות לאומית כלשהי – כפר פה, כפר שם, כמה נוודים פה וכמה בקתות שם. הגידול במספר הערבים בא עם עליית היהודים, כאשר ערביי הארצות השכנות החלו להגר לארץ-ישראל. ופתאום זו ארצם!

התעמולה הערבית מנסה ליצור תודעה שכולה מבוססת על שקרים בוטים. למשל, טענתם כי ירושלים היא בירתם, אף שאינה מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן ומעולם לא הייתה בירה ערבית כלשהי. או הניסיון להכחיש את עובדת קיומו של בית-המקדש בהר-הבית.

הפצרה והבטחה

מול השקרים האלה עלינו לומר שוב ושוב, לעצמנו ולעולם כולו, את האמת. הצדק שלנו משתקף בפרשת השבוע, שבה משה רבנו מדבר אל העם העומד להיכנס לארץ, מתאר באוזניו את מעלותיה המופלאות של ארץ-ישראל, ומדגיש שוב ושוב כי הארץ ניתנת לבני-ישראל מתוקף השבועה שנשבע בורא-העולם לאבותינו.

אולם בדבריו של משה גם מובהר הקשר בין דבקות בקב"ה וקיום מצוותיו ובין אחיזתנו בארץ. משה, הרועה הנאמן, מפציר בעם-ישראל "ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". אם נעשה כן מובטח לנו כי נוכל להחזיק בארץ-ישראל ולא נחשוש מפני אויבינו, גם אם הם נראים "בני ענק". התורה מבטיחה כי "פחדכם ומוראכם ייתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה, כאשר דיבר לכם".

המאמר מתפרסם ב'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!