אחרי ה'אביב הערבי' - אין עם מי לערוך הסכמים

כדי להבין את נבכי המזרח התיכון – כולל את שורשי הזעזועים האזוריים, את המכשול העיקרי לשלום ואת פשטנות התקינות הפוליטית – יש להכיר את מבוך היחסים התזזיתיים, ההפכפכים והנפיצים בין סוריה לבין עיראק.

באוגוסט 2012 ממשלת עיראק – המונהגת על ידי שיעים – עדיין תומכת במאבקו של משטר אסאד נגד "האחים המוסלמים" וגופים נוספים הנמנים על הרוב הסוני בסוריה. שלטון סוני בדמשק מהווה איום חמור יותר מאסאד לאינטרסים של השלטון השיעי בבגדד.

אבל, מ-2003 ועד להתפרצות מלחמת האזרחים בסוריה במרץ 2011 היה השלטון המרכזי בעיראק מטרה לטרור סוני-עיראקי פעיל ויעיל שנהנה מסיוע סורי לוגיסטי ומבצעי.

הטרור הסוני ממשיך לערער את יציבות עיראק, אך הסיוע הסורי הצטמצם באופן מהותי.

מ-1966 – כאשר פרץ קרע אלים בין מפלגות הבעת' ששלטו בסוריה ובעיראק – ועד לחיסול משטר צדאם חוסיין ב-2003, סוריה תמכה בכל פלג רעיוני, אתני, שבטי או דתי שהתנגד לצדאם. מ-1979 ועד 2003 העניקו סוריה ואיראן מקלט לראש הממשלה השיעי הנוכחי של עיראק, נורי אל-מאליקי שנמנה על מתנגדי צדאם.



המאבקים בין סוריה לבין עיראק מתרחשים – לסירוגין – מהמאה השמינית לספירה, כאשר חליפות בית אומאייה שמרכזה היה בדמשק הובסה במאבק על ההגמוניה המוסלמית ע"י חליפות בית עבאס שמרכזה היה בבגדד.

ברוך הבא למזרח התיכון האמיתי: אב טיפוס לפיצול אלים, אי-יציבות ובוגדנות בין-מוסלמים שבטיים, אתניים, רעיוניים ודתיים, אשר הגורם הוודאי היחיד בו הוא אי-וודאות.

אי-הוודאות השורשית במזרח התיכון גרמה לאין-ספור הסכמים בין-מוסלמים שנחתמו אך הופרו בשיטתיות ובאלימות. לדוגמא, הפסקות האש הרבות שהושגו, כביכול, בסוריה, אך הופרו ביד גסה ועקובת-דם.

ככל שעולה חוסר-הוודאות, כן יורד הסיכוי לדבקות בהסכמים. ככל שקטן הסיכוי למימוש הסכמים, כן עולה רף הביטחון החיוני לעמידה בפני הפרה אלימה ובלתי-צפויה של הסכמים, במיוחד במזרח התיכון.

הכישלון השיטתי של משטרים מוסלמים מזרח תיכוניים לכבד הסכמים בין-מוסלמים מלמד על שבירותם וזמניותם של הסכמים הנחתמים בין מוסלמים לבין "כופרים" כגון המדינה היהודית. השאלה המתבקשת מתקדימי האזור ב-1,400 השנים האחרונות איננה "האם" אלא "מתי" יופרו ההסכמים. ב-1994 אמרו ראשי המטכ"ל הירדני לקולגות מישראל: "הסכם הנחתם עם הפלשתינים בבוקר מופר בסוף היום".

אבל, הנשיא אובמה, אירופה, האו"מ וישראלים הדבקים בתהליך אוסלו וגרורותיו מתמכרים להיבטים הרשמיים, הטכניים והטקסיים של השגת הסכם. הם נכשלים בהבנת הנקרא של המזרח התיכון, ואינם מפנימים את ארעיותם ושבירותם השורשיים של הסכמים באזורנו. הם מתעלמים מהכלל המזרח תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס". הם לוחצים על המדינה היהודית לבצע ויתורים כואבים, מוחשיים ובלתי-הפיכים (אלא במלחמה) בתמורה להצהרות מילוליות, בלתי-מוחשיות והפיכות בהינף-לשון. הם דוחקים בישראל להתכנס לרצועה צרה של 25-9 ק"מ, הנשלטת ע"י רכסי יו"ש שהם "רמת הגולן" של ירושלים, תל אביב ושפלת החוף וערש ההיסטוריה של המדינה היהודית.

ב-2012 המזרח התיכון מהווה זירה לרעשי-אדמה גיאו-פוליטיים מצפון אפריקה עד למפרץ הפרסי, הגורמים לקריסת משטרים מסורתיים ולנסיקת גורמים רדיקליים, דתיים וחילוניים, ללא שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי ולנושא הפלשתיני. אף משטר ערבי אינו חסין בפני "החורף הערבי" הגועש.

אימאד אל-דין אדיב, בעל טור ב"א-שארק של-אווסאט" הלונדוני כתב ב-4 לפברואר, 2012 אינו שוגה באשליות "אביב ערבי" ו"מזרח תיכון חדש" : "לצערי אני מכיר ביתרון שלטון צדאם חוסיין על פני המצב הנוכחי.... עיראק התפוררה והתפצלה לשלוש מדינות – כורדית, סונית ושיעית.... מספר חיילי "המשמר המהפכני האיראני" בעיראק מגיע ל-200,000, ומסמכים רשמיים בבגדד מתפרסמים לעתים בערבית, כורדית ופרסית.... עיראק הפכה זירה למרכזי כוח מוסלמים-קיצוניים, כמו "אל קעידה" המערערים עוד יותר את יציבות עיראק והאזור.... השלטון המרכזי בבגדד מתכוון להעתיק את קבר צדאם חוסיין – שהפך מוקד עלייה לרגל – לאתר בלתי-ידוע.... השינוי בסוריה לא יקדם דמוקרטיה, אלא יעלה לשלטון גורמים מוסלמים אדוקים, שישרישו את חוסר-היציבות".

הנשיא אובמה, אירופה, האו"מ ונאמני "שתי מדינות לשני עמים" בישראל מתעלמים מהכתובת על הקיר המזרח תיכוני, ולוחצים על ישראל לעלות על "ספינת השוטים" המפליגה לעבר "האביב הערבי".

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב", "חדשות מחלקה ראשונה",

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!