"למה ויתרו עלינו? למה זלזלו בנו?" • תבלין לשבת

ה' אלוקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:

ה' אלקים: רחום בדין.

אתה החלות להראות את עבדך: פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזירה. אמר לו ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך, אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו.

את גדלך: זו מדת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה'.

ואת ידך: זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם.

החזקה: שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה.

אשר מי אל וגו': אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי נתבטל גזירתך. ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב לא) ראה החלותי תת לפניך, הראני מלחמת שלושים ואחד מלכים.

קשה מעט להבין בשכלינו כיצד משה אינו מקבל את הגזירה, וכביכול 'מתווכח' עם הקדוש ברוך הוא.

משה רבינו, עומד מול הקדוש ברוך הוא ומזכיר לו כי הוא עבדו אשר למד ממנו את דרכי ההנהגה, מתחטא לפניו ומנסה לפעול בכל כוחו לבטל את הגזירה. "ממך למדתי"!

(כאן, אגב, לא ברור מדוע אומר משה "אתה אין מי ימחה בידך", והרי ידוע שאמנם איש אינו יכול לעכב את ה', אבל השטן, מקטרג...)

למה ויתרו עלינו?

לפני מספר שבועות הוזמנתי למסיבת יום הולדת של בחור שעדיין אינו שומר תורה ומצוות כבעבר. עד לא מזמן, הוא למד בישיבה.

הדירה בה מתגורר חתן יום ההולדת עם כמה מחבריו, הייתה מלאה עד אפס מקום. רובם ככולם של המשתתפים היו פליטי ישיבות וגם כאלה שעדיין מתנדנדים בין העולמות. כשאתה רואה דבר כזה, הלב נשבר מכאב. כמות כה גדולה גם במספר וגם באיכות של בחורים שנמצאים בשפל המדרגה. לא כאן המקום לתאר, אבל לא רק בחורים היו שם.

ואז אני שומע צעקה, בצליל של ציניות על גבול הזלזול: "מה לכבוד הרב במקום כזה עם אנשים טמאים כמונו?"

"קודם כל, אני לא רב", עניתי להם, "דבר נוסף אתם יהודים, לא 'טמאים', ואתה ששאלת, יש לי שיחה איתך".

לקח לו כמה שניות בכדי להבין שלא נפגעתי מטון דיבורו, ומהר מאוד מצאתי את עצמי משיב בסוג של סימפוזיון של בנינו ובנותינו. על הקדוש ברוך הוא, על התורה והמצוות וגם על חיים אישיים.

בדבר אחד אבקש לשתף אתכם. נושא כאוב שעלה שם שוב ושוב, בכל מיני צורות וצלילים שונים. חלק אמרו זאת מתוך כעס, היו מי שכאבו יותר, גם כאלה שהתביישו.

"למה ויתרו עלינו? למה זלזלו בנו?"

הבחור שהחל בשיחה, סיפר כיצד ראשי הצוות בישיבה שלו היו רודפים אותו - לפעמים עד כדי השפלה. "אינני בא לשפוט אף אחד", הייתי עדין, "אבל איפה החלק שלך בסיפור?" הוא שתק. "בכל זאת, הם אנשי הצוות, הם אמורים להיות יותר אחראיים ממני", אמר לבסוף.

בשלשלת ההנהגה, תמיד יש מי שלמעלה ממך - עד הקב"ה. גם משה, למרות היותו מנהיג הסתכל כמובן על הקב"ה ולמד ממנו.

גם התלמידים שלנו לומדים מאתנו. כאן, מוטל עלינו לגלות את מידת החסד והרחמים, לראות מה אנו כמנהיגים יכולים לעשות - אף עם הצדק עמנו ויש מקום שייקוב הדין את ההר - בכדי שנער או נערה יישארו במסגרת הלימודים התקינה, באוהלה של תורה ומצוות.

אנו עומדים עכשיו בתקופה המקדימה לתחילת הזמן בישיבות. זה הזמן לרענן את עצמינו, לוודא שתלמידינו אכן נוטלים דוגמה אישית מאיתנו. פעמים שאנשי צוות לא ממש שמים לב לצעדיהם ונותנים פתח לבחור להזכיר שוב ושוב את הטעויות שנעשו. אין כמו דוגמה אישית על מנת להחדיר דרך ארץ ויראת ה'.

דואג לתלמידך כמו לבנך?

אנו רואים עוצמתו של לימוד מהו, כוחה של דוגמה. "ממך למדתי", אומר משה ודבר זה אמור לזעזע אותנו. לתת בנו מעט הבנה, מה כוחו של כל צעד שלנו, עליו יאמרו תלמידינו, "ממכם למדנו".

אחד הדברים שאפשר ללמוד מדברי רש"י בפרשתנו, זה שכאשר יש אמת בדברים, וכאשר צריך לגלות את מדת הרחמים, גם השטן יוכל - לשם שינוי - שלא להפריע. זהו רק בידיכם.

מי ייתן ונזכה לאהוב את תלמידינו כאילו היו בנינו, ואף הקב"ה ינהג עמנו כן, וישפיע שפע מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:
א. האם אתה דואג לתלמידך בדומה לדאגתך לבנך?
ב. האם באמת ניסית לעשות הכל כדי שהוא יישאר במוסד?
ג. כיצד היית ממליץ למנהל המוסד שבניך לומדים בו לנהוג עמם?

בברכה

יוסף חיים בולטון. מאמן בכיר בקאוצ'ינג [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!