ניהול על קצה המזלג: רגישות • שיעור בביזנס

במסגרת פרויקט עסקי שלי, היה עליי לשכור מזכירה בעלת כישורים ספציפיים. לאחר חיפוש יסודי, קבענו להיפגש עם גברת העונה על הקריטריונים בלובי של בית מלון ידוע.

במהלך הפגישה, שמנו לב שהמועמדת זעה במקומה באי נוחות, ללא הפסקה, כשעיניה מתרוצצות מכאן לשם. לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה האם יש משהו שמפריע לה? להפתעתי ענתה הגברת את התשובה הבאה: לא נעים לי לשבת עם שני גברים בלובי של מלון.

הגברת לא היתה נראית שומרת מצוות, ועל כן תשובתה הפתיעה עוד יותר.

הרגשתי שאני חייב לברר איתה את העניין.

תראה, ענתה הגברת, אני שייכת לעדה מסוימת. ובעדה שלנו לא מקובל לשבת עם גברים זרים בכלל, ומי מדבר בבית מלון!

נכון, היא ממשיכה ואומרת, אני זקוקה לעבודה ולכן הסכמתי לבוא לכאן, אבל מה לעשות ועדיין זה לא נעים לי. אם הייתם שואלים אותי מראש אם נעים לי להיפגש איתכם כאן, הייתי מבקשת להיפגש אתכם אצלי בבית בנוכחות בעלי.

לאחר שראיתי שאין מצב להמשיך בצורה כזו את השיחה, והתרשמתי שמדובר בעובדת מקצועית, החלטנו להמשיך את הפגישה במקום נוח לשני הצדדים. בסוף גם קיבלנו את העובדת לעבודה.

רווח כפול

מאותו אירוע ואילך, הפנמתי מסר חשוב.

כאשר אני קובע עם אדם פגישה, אני מברר עם הצד השני לא רק את התאריך והשעה הנוחים לו אלא גם את מיקום הפגישה.

ומדוע זה כל כך חשוב?

כי כאשר בפגישה הראשונה אתם משדרים מסר של כבוד והבנה לצרכים של הזולת, תרוויחו שני דברים.

האחד: הרי עבודה טובה היא תוצאה של רצון טוב מצד שני הצדדים. אם כן, כאשר אני בסופו של דבר אחליט לעבוד או לעסוק עם הצד השני, הרי שכבר במפגש הראשון שידרתי לו שאני יודע לכבד את זולתי, ולא משנה כרגע מהו מאזן הכוחות בינינו.

השני: תמיד, אבל תמיד, הפגישה הראשונה היא זו שבסוף תקבע את יחסינו אל הזולת. ומדוע שלא ניתן לצד השני את מירב האפשרויות להציג את עצמו בצורה הכי טובה שהוא יכול? רק כך נוכל לדעת באמת עם מי יש לנו עסק.

בהצלחה

יצחק גפני, איש עסקים ועיתונאי, ישמח לשתף את הגולשים בסיפורכם. אנונימיות מובטחת. התוכן לא מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. דוא"ל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!