'קדימה' מציגה: גרוטאה לחלקי חילוף • מבט אחר על השבוע הפוליטי הסוער

רחמים כלנתר היה יהודי טוב שעלה מבוכרה לירושלים.

את פרנסתו מצא האיש בעבודות שונות, אך ביום בהיר אחד החליט לנסות את מזלו ולהתברג בפוליטיקה. הלך רחמים למפלגת המפד"ל, סיפר לקודקודיה כי הוא עסקן גדול בקרב יהודי בוכרה, וכי אם אך ייבחר מטעמם יביא להם חמשת אלפים קולות מבני עדתו.

השתכנעו הקודקודים והחליטו להעניק לו את המקום השלישי ברשימתם, למרבה הצער הם הבינו כי מדובר בדמיון פורה, רק לאחר שכבר לא היה מה לעשות, והאיש צנח לדרגת חבר מועצה מן המנין.

בעוד הם מעכלים את השטות שעשו - הסתבך המצב עוד יותר. הקואליציה שהורכבה כללה את מפא"י, שבראשה עמד גרשון אגרון, ושאר המפלגות החרדיות. על פי הסיכום היה אמור הרב משה פרוש, סגן ראש העיר, לכהן שנה אחת כראש העיר.

הכול היה יכול להיות טוב ויפה, עד לביקורו של הפרופ' נלסון גליק בירושלים, תוך שהוא מודיע על החלטתו להקים בעיר בית מדרש לרבנים ובית ספר ארכיאולוגי - שיכלול בית כנסת רפורמי.

הרבנות הראשית יצאה בקול מחאה גדולה, האדמו"ר מצאנז נפגש בנושא עם ראש הממשלה בן גוריון, הפגנות נערכו בבירה וגם בניו יורק וליד שגרירויות ישראל בעולם.

כאשר הביא ראש העיר למועצת העירייה את ההחלטה על הקצאת מגרש לרפורמים ברחוב המלך דוד, הצביעו בעד ההחלטה עשרה נציגי מפא"י, אחדות העבודה והפרוגרסיבים, ששת הנציגים הדתיים הצביעו נגד, ונציגי חרות והציונים הכלליים לא השתתפו. עד מהרה התברר כי יש רוב להפלת ראש העיר.

בין אופורטוניזם לדואניזם

הסערה הייתה גדולה: החברים הדתיים במפא"י כעסו אף הם על היוזמה, נשיא המדינה יצחק בן צבי, איש מפא"י אף הוא, סירב להגיע לטקס הנחת אבן הפינה ל'בית המדרש', ומפא"י חשה כי הקרקע בוערת מתחת לרגליה.

זה היה הרגע בו הצליחה לקנות את כלנתר, תוך שהיא מבטיחה לו את תפקיד סגן ראש העיר ופרנסה לכל ימי חייו.

כלנתר, ללא כל בושה, מכר את קולו למפא"י ונרשם בדפי ההיסטוריה כאחד הבוגדים הפוליטיים הגדולים ביותר. כלנתריזם הפכה למילת גנאי.

השבוע, כאשר התעופפו בחלל הפוליטי מילים בעלות משקל זהה, נזכרתי ברחמים ההוא.

במקור מכונה התופעה בשם אופורטוניזם, מילה שמקורה בנמל פורטו בתקופת ספינות המפרש. בין יורדי הים בנמל היו כאלו שלא נסעו ליעד מסוים אלא הפליגו 'לאן שבא', הכול על פי כיוון הרוח.

מאז ועד היום משמש המונח כדי לתאר אנשים, גם פוליטיקאים, הנגררים על פי כיוון הרוח (הסקרים, התקשורת, הטרנד...).

'דואניזם' - היו שכינו את כוונת ארבעת החברים לפרוש ימינה מ'קדימה'.

אני הייתי מעדיפה את ה'תואר' 'צחניזם'. לא בגלל ריח הצחנה, שהוא לטעמי לגמרי מקובל בפוליטיקה, אלא על שמו של צחי הנגבי, האיש, המינויים והאגדה.

"ציפי נבחה - אבל לא נשכה"

בוא נאמר את האמת: ארבעת החברים לא פרשו מ'קדימה' משום שחיפשו להם ג'וב.

כן, הם היו שמחים לקבל אותו, כל פוליטיקאי שמח לקבל משרה רמה של סגן שר, שר או ראשות וועדה, אבל לא צריך הרבה פיתוי כדי לחפש חור דרכו יהיה ניתן להימלט מהטיטניק הטובעת של 'קדימה'.

היה זה בישיבת הסיעה של 'קדימה' - זמן קצר לאחר שהגיש ח"כ יוחנן פלסנר את הדו"ח המוזר והבלתי ישים שלו. לא תאמינו, אבל ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' פשוט זעקה שם כחיה פצועה: "אנטישמי! שונא חרדים!" האשימה את פלסנר. "איך הפכת עורך? האם הכול למען פופוליזם זול?" – מי שהיה שם העיד שהיא הייתה קרובה לפרוץ בבכי.

זמן קצר לאחר אותה ישיבה שוחח איתה אחד מהפעילים החרדיים של המפלגה. היא תינתה בפניו את כאבה, "אבל זה מה שהם רוצים, ככה הם חושבים שיביאו מנדטים", אמרה לו.

"אני לא רגועה מזה. החרדים הם אחינו ובשרינו, משרתים בשירות אזרחי באלפי עמותות, איך אפשר לדבר עליהם ככה?" – התקשתה להבין.

אפרופו פעיליה החרדים של קדימה, קשה לתאר את כאב הלב שלהם ואת אכזבתם ממופז. ערב הבחירות הוא עשה הכול כדי לחזר אחריהם, להבטיח להם שהוא לא כמו ציפי, ושרק יסייעו לו לנצח. מה לא הבטיח להם? (ולא ניכנס לפרטים, הנמצאים בימים אלו בחקירת משטרה). והנה, רגע לאחר שנבחר הפך לגדול אויבי ילדינו המבקשים לשבת וללמוד.

היום הם מתגעגעים לציפי לבני. "היא נבחה - אבל לא נשכה", אמר לי אחד מהם.

חפש את האשה

אפרופו זגזגים,- ראוי להקדיש מילה לראש הממשלה - בנימין נתניהו:

אין זה סוד ששבועות ארוכים רקם נתניהו מזימות עם שאול מופז, כשהוא נותן יד להצבתו של ח"כ פלסנר בראש ועדת קשב, על אפם ועל חמתם של הנציגים החרדיים, שהבהירו לראש ממשלתנו היטב כי במצב שכזה הם יאלצו להחרים את הועדה.

ח"כ משה גפני כבר הספיק לספר במליאה כמה היה טוב לנציגות החרדית בימיו של אולמרט, אטיאס מיהר לספר לרב עובדיה, שלקח מאד ללב, ואז, ביום שלישי, היום בו זוכה ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, כמעט מכל אשמה, חזר בו נתניהו והחליט לפרק לפלסנר את מבנה הלגו של הוועדה בראשותו.

למה? מה קרה?

האגדה המוכרת מספרת כי כאשר שמע נתניהו על הזיכוי - הסתגר שעות בחדרו, כשיצא כבר היה בן אדם אחר.

אישית דעתי, שמאז ומתמיד הדרך לליבו של נתניהו עוברת דרך רעייתו, ולכן אני נוטה לאמץ את האגדה השנייה: מתברר, שכמה חרדים (המסרבים להיחשף) הבינו גם הם את הנ"ל, ומיהרו לסור לביתה של הגברת הראשונה.

שרה היא לא ביבי, יש לה לב ויש לה רגשות (לכן, אגב, היא כל כך נפגעת מהצלפות התקשורת נגדה), יש לה גם רקע חזק של מסורת מהבית. לשרה אפשר להסביר מהו לימוד תורה ומהם ערכים. ביבי הוא סוחר (?) לשעבר, הוא פוליטיקאי ממולח (בקדנציה הראשונה שלו נפל לכל בור שטמנו לו אויביו, בקדנציה הזו ניכר שהפנים ולמד), השיקולים שלו אינם רגשיים - הם לגמרי רציונאליים. מה יאמרו הסקרים, מה תגיד התקשורת.

להערכתי, הם הצליחו להשפיע על שרה, וכל השאר היסטוריה.

"החברים פטפטו את עצמם לדעת"

פרישתו של מופז מהקואליציה הייתה רק עניין של זמן.

אחר כך, תהליך הפילוג בקדימה היה כתוב על הקיר. בשיחות עם חברי 'קדימה' הם מנסים להבין למה מהלך כה פשוט של הוצאת שבעה חברים לכיוון הליכוד, ועוד שבעה לכיוון מפלגתו של חיים רמון & ציפי לבני - הפך למהלך כה מסובך.

"האמת היא שהחברים לא עם שאול זה שבועות, לפי דעתי כמעט כולם מחפשים דרך החוצה", אמר לי השבוע אחד מבכירי המפלגה. "אנחנו בתוך הטיטניק, הקרחון כבר הבקיע אותה, עכשיו כולנו, כמו עכברים מסוממים, מחפשים דרך להימלט".

להערכתו, מה שהרס בפועל את המהלך המשולב הייתה הודעתו של חיים רמון, שנתנה תחושה שהנה או-טו-טו הוא מביא שביעייה משל עצמו. "התוכנית הבסיסית הייתה לקבץ שבעה ולצאת, כאשר אנחנו מעורבים בין שני החלקים, רק אחר כך להתפלג בינינו", אומר הבכיר. להערכתו, אם היה המהלך מתבצע - חברים נוספים היו עולים על העגלה.

והיה גם יצר הפטפוט שתקע מקלות בגלגלים. "כשאתה רוצה לעשות מהלך שכזה, אתה חייב לסתום את הפה, בדיוק כמו שסתמו חברי 'העצמאות' ערב פרישתם מ'העבודה', התקשורת צריכה להתעורר לזה, לחטוף נבוט בראש, רק ככה זה יכול להצליח. אבל אצלנו רבים פטפטו את עצמם לדעת, היו שסיפרו על תפקידים שהוצעו להם, ככה לא בונים מדינה".

חלק מהפרסומים, אגב, היו בלתי נכונים בעליל. כמו זה המדבר על סגן שר במשרד לביטחון פנים, או זה שמספר על יו"ר ועדת כלכלה. עד כה, רק נזכיר, ועדת הכלכלה נמצאת בידי הקואליציה מתוקף הסכם והסכמה עם 'קדימה'. חודשים לאחר שנבחר לתפקיד, ושבוע לאחר שפרש מהקואליציה, עדיין לא החליט מופז האם הוא רוצה את הועדה הזו, והיא נמצאת בידי הליכוד. אז איך אפשר להבטיח אותה למישהו?

לדבריו, "למעלה ממחצית חברי קדימה השתתפו במשא ומתן, כולל מי שהוציאו הודעות נמרצות על כך שידם לא תהיה במעל! בעצם, ההערכה של למעלה ממחצית היא מועטת מדי"...

לומר שזה בזוי? שיש כאן מהלך תמורת 'תמורה'? הוא מתקשה להבין למה 'מתנפלים' עליהם. "וכי מופז לא שב וסיפר לנו, עם כניסתו לקואליציה, שהנה רק יעבור חוק הגיוס והוא יעניק לנו תפקידים מתפקידים שונים?"

העגונה האידיאולוגית ואיש המוסד

"מפלגה לחלקי חילוף", אמר לי השבוע אחד מהפוקדים הגדולים של המפלגה, ובצער רב.

צריך היה לשמוע את דבריה של ח"כ שמואלוב ברקוביץ' בוועדת הכנסת, כדי להבין כמה כאב בליבם של החברים, שתלו במופז כל כך הרבה תקוות.

"זוג שרוצה להתגרש, כל עוד לא הגיע לרבנות ולא קיבל גט לא התגרש, אני מרגישה כעגונה", אמרה. "בושה וחרפה! רק לפני כמה זמן הוא קרא לנתניהו שקרן, האם הוא חושב ששקרן משקרן פטור?" – זעקה.

"כשאתם שמים בלילה את הראש על הכרית, כשמסביבכם המשפחה, איך אתם יכולים להסתכל על עצמכם במראה? הצביעות הזו. כשאתה, ישראל חסון, נמצא בשב"כ ובמוסד, ושאול שר ביטחון, זאת הוכחה לעם ישראל שיש אלוקים שהמדינה לא מתפרקת", סיימה בהטחת דברים קשים בח"כ חסון.

ח"כ יעקב כץ (כצל'ה), מהאיחוד הלאומי, לא יכול היה שלא להזדהות עם כאבה: "פניתי אליה כמה פעמים ואמרתי לה שמקומה אצלנו מובטח", חשף קבל עם וועדה, "היא אידיאליסטית, טובת לב, נהדרת".

וחסון, מצידו, לא נותר חייב:

"ראש הממשלה פנה לכל מי ש'זז' בקדימה, גם אלי. אמרתי לו בצורה פשוטה, אל תנסה לעשות תרגילים למי ש-30 שנה המקצוע שלו היה לעשות תרגילים". "כל הסיעה שלכם הוקמה בתרגילים", 'עקץ' אותו ח"כ ציון פיניאן.

אנו ליצנים בכלי משחק

גם ח"כ עתניאל שנלר, הבורר בדרך כלל את מילותיו ונזהר בהן, לא יכול היה שלא לשפוך את ליבו:

"בשעה 2 לפנות בוקר, באיזה שהוא כנס חירום, קדימה מחליטה להצטרף לקואליציה, ושמחתי מאד". היו תקוות, אבל לא חלפו אלא ימים אחדים והגיעה האכזבה הגדולה.

"פעמיים ישבתי עם שאול והצעתי לו עזרה בניסיונות לקדם את דו"ח פלסנר, פעמיים דחה אותי.

"גם בישיבת סיעה רמז לי לא פעם 'תפסיק, חדל ממאמציך ליצור תיווך, יש מי שמנהל את המו"מ'. ואז, לפני כמה ימים, היה שוב דיון בסיעה. הפעם הסמיכו את מופז להחליט על עזיבת הממשלה.

"הרגשתי שאנחנו ליצנים בכלי משחק.

"לפני שבוע הצבעתי נגד פרישה, יחד עם דיכטר ושמלוב. במהלך הדיון הייתה אוירה של זלזול והשפלה כלפי מי שנבחר למקום השני במפלגה, אבי דיכטר.

הבנתי מהו השתמש וזרוק, נגב והשלך. החלטנו ללכת ולהיפגש עם המשנה משה בוגי יעלון. ומי הלך להיפגש? אתה! ישראל חסון! יחד איתנו! אז לא ראית בבוגי אויב העם.

"והנה, בדפים האלה, מיוחס לי כאילו נפגשתי עם החיזבאללה. בסוף הפגישה הבנתי שכל העסק הוא קמפיין עתידי פוליטי שמאחוריו עומד ניסיון לעורר תחושות בטן קשות כלפי ציבורים במדינה".

יותר גרוע מטוקבקטיסטים

כמפלגה לחלקי חילוף, החלה 'קדימה' להשקיע בקמפיין אוטובוסים.

בשלטים שהודבקו עליהם נכתב "קדימה לשרת, נתניהו משתמט", על ה'אישיים' יותר - "מצדיעים לך מופז". האוטובוסים, כמובן.

כמפלגה שמאחוריה קופת חובות בת עשרות מיליוני שקלים, די תמוה מנין הגיע הכסף להצדעה הגדולה. אבל מילא אוטובוסים, תגידו, יכול להיות שכסף מושקע גם באתר "יאללה קדימה", שהוא כידוע לא האתר הרשמי של המפלגה? לא, מה פתאום כסף. כל מאמר מערכת שם הוא רציני וענייני,

מי אמר כסף?

הנה למשל מאמר מערכת המדבר בגנותו של ח"כ אבי דואן, שכל פשעו הוא שביקש לחבור לממשלת נתניהו. אוי אוי.

ושימו לב לצרור משפטים מתוך המאמר ה'רציני' מאד.

"לא אמין, לא חבר, לא קדימאי".

"האפס שהגיע למקום 34, ידע להכריז על משרת סגן השר שיקבל ואחר-כך גם להכחיש".

"כמה טמטום, ציניות, העמדת פנים, נבזיות, פתטיות, וירקרקות יכלו להתנקז לגוף אנושי אחד?"

"עלה נידף ברוח שזכה לעבוד בצילו של רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר".

"בוגדני שכזה... משקר אל המצלמות... מספר בדיות"...

"לא האיש לבריתות, הוא לא חבר והוא כן שקרן"...

"אישיותו האמיתית והדי אהבלית נשפכה בקלות החוצה אל פני המצלמות"...

"האיש שמזכיר לנו השכם והערב שהוא עובד סוציאלי הוא לא פחות מאשר מקרה סוציאלי"...

מה שמכעיס 'אותם' יותר מכל היא העובדה לפיה סיפר, כי בתקופתה של לבני ביקש מופז שוב ושוב להתפלג. "דואן גם טרח לתבל זאת בארסיות מגעילה 'אני לא מקליט שיחות אבל...' הבל הבלים. בפגישות עליהן מדבר דואן הוא שוכח להזכיר את תפקידו כמי שמפציר במופז להתפלג ואילו מופז דבק בתפקיד הבלם".

עם מאמר מערכת שכזה, מי צריך טוקבקיסטים מרושעים?

המרוויח הגדול מההתרסקות

השבוע, רגע לפני שקוברים לנצח את ועדת קשב, ספדנו אותה באחד ממסדרונות הכנסת, בדיון ספונטני ולגמרי אקראי ומאולתר.

"הכול בזכותך", נשמע לפתע קולו של יו"ר סיעת 'יהדות התורה', ח"כ ישראל אייכלר, כשהוא פונה אל ח"כ דודו רותם.

הבטתי בשנים בפליאה רבה, נו, לא בכל יום מביע אייכלר הערכה גדולה לרותם.

"אם לא היית מוסיף את סעיף שירות הערבים, הוועדה לא הייתה מתרסקת, הכול בזכותך, זה יעמוד לך לזכות".

האמת, רותם נראה קצת נבוך. אני לא בטוחה שבמפלגת 'ישראל ביתנו' זכות לעזור לחרדים ללמוד תורה היא מחמאה.

אבל אייכלר המשיך ושיבח. ולח"כ חיים אמסלם, שנכח אף הוא במפגש הבלתי פורמלי, היה כמובן דבר תורה לומר לי: "יש חקירה בגמרא. כשאדם מתכוון לעשות עבירה ויצאה מצווה איך דנים אותו?
אצל יהודים הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אצל אומות העולם הכל על פי מעשיהם".

"כלומר, רותם יקבל שכר גם אם לא נתכוון?" אמרתי. אמסלם הנהן בראשו, רותם חייך.

כעיתונאית לא יכולתי מבלי לשרבב מילה של פוליטיקה. "רק 1.5 מנדטים בסקרים, ח"כ אמסלם, מה יהיה, תרוץ?

"את לא מבינה שרק 1.5 כשעוד לא הכרזתי על מפלגה, זה ניצחון גדול?" – הוא לא הבין את שאלתי. "יש לי 3-5 בסקרים פנימיים", המשיך וחשף.

נו, עם קדימה שהפכה למפלגת חלקי חילוף, ועם 28 מנדטים שיתפזרו בבחירות הקרובות כמעט לכל עבר, לכו תדעו. אמסלם עוד יכול בסופו של יום הבחירות לעבור יפה את אחוז החסימה. מי יודע.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!