הפרומע'ר שעובר על לאו דאורייתא • טור נוקב
הוא לא מדבר עם העובדת שלו ואוכל רק את הבד"ץ המהודר ביותר • אז למה הוא שוכח בקביעות את הפסוק 'ביומו תתן שכרו'? • עקיבא וינגרטן על תופעה עצובה מאד
- עקיבא וינגרטן, בחדרי חרדים
- ז' אב התשע"ב
- 7 תגובות
הוא בן של רב, נצר למשפחת רבנים, מגזע אראלים ותרשישים, בעצם הוא גם רב בעצמו, מתעטף בפראק לגופו, וחובש כובע רבני לראשו, משתייך לפלג המחמירים ביותר שקיים, וגם פרומער לא קטן באופן אישי. למשל, הוא לעולם לא יפנה לגברת בשמה, ואפילו לא ידבר איתה בלשון נוכח וישיר, גם אם מדובר באחת שעובדת אצלו שנים, אלא ישאל אותה אם 'אתם' סיימתם את מה שביקשתי 'מכם' לעשות.
אני לא מאמין שהוא יאכל מהכשר שהוא לא הכי מהודר, אני די בטוח שהוא גם לא יאכל משהו שלא משויך באופן מובהק לבד"ץ של המפלגה שלו, וגם אז ייתכן שהוא יעשר את זה שוב. ככה הוא, מקפיד על קלה כבחמורה. אני בטוח שהוא מקפיד על אבק לשו הרע, אבק גזל, מראית עין, אפילו כשהיא רחוקה, כאמור.
הוא גם פועל רבות למען קידוש שמו יתברך בעולם יומם ולילה, מקים מוסדות חינוך לתפארת לאחינו הטועים, דואג לכל מחסורם, יקנה תפילין לבנים בבר מצווה, ואפילו ידאג לספר תורה אם זה יידרש, בקיצור, יהודי משכמו מעלה בכל קנה מידה, אשר רבים וטובים רוחשים לו כבוד וחביבות גדולה על פעילותו הנמרצת העניפה.
עשרות רבות של גברים ונשים עובדים תחתיו, אנשי חינוך רבים מתפרנסים מפועליו, ומטבע הדברים הוא אינו יכול לשאת את כל העול על כתפיו, חרף התקציבים הזורמים דרכו ממשרדי הממשלה השונים, מסתבר שאין הקומץ משביע את הארי, אז הוא גם נוהג כמנהג בעלי בתים חשובים דפה ומכתת את רגליו בין נדיבי העם להתרימם למטרות חשובות אלו וזכותם להיות חלק מזה גם.
וכאן הבן שואל, לא שאני מפקפק חלילה בגדלותו או ביושרו, אבל אני לא יכול שלא להרהר, האם פסוק אחד נשמט מזכרונו? בעצם שניים, 'לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר' (ויקרא י"ט), ו'ביומו תיתן שכרו' (דברים כ"ד), האם דברי הרמב"ם בהל' שכירות 'ואם איחר לאחר זמנו עובר בלא תעשה', או בהמשך שם 'כל הכובש שכר שכיר עובר בארבע אזהרות ועשה', האם כל זה לא תקף לגביו? אני סתם תוהה בקול, האם כל יום כשהוא רץ להספיק להתפלל מנחה לפני השקיעה הוא בעצם חושב על 'לא תלין' החדש שנכנס שוב לתוקפו? האם בכלל חולף במוחו המחשבה על המשפחות הרבות התלויות בו שילדיהם רעבים ללחם כפשוטו, כי המשכורת של אבא או אמא שעליו הם עמלו ומגיע להם ביושר ולא בחסד, עודנו מתבושש לבוא?
אם היה מדובר על אדם אחד, הייתי מלמד עליו זכות שהוא מסתמך על ס"ז שם ופשוט אין לו למסכן מאיפה לשלם, אך לצערי הרב אני שומע על אותו דפוס פעולה שחוזר על עצמו שוב ושוב, ומדובר על אנשים מסלתה ומשמנה של הציבור היראים וחרדים לדבר ה', ת"ח בעלי שיעור קומה היושבים ראשונה במלכות, ובהרבה מקרים הצליחו עם השנים לרכוש כמה דירות להשקעה ברחבי הערים השונות (אל תדאגו, זה לא רשום על שמם, כידוע), האם על כולם ניתן ללמוד את הזכות שפשוט "אין להם"?
אני לא מאמין שהוא יאכל מהכשר שהוא לא הכי מהודר, אני די בטוח שהוא גם לא יאכל משהו שלא משויך באופן מובהק לבד"ץ של המפלגה שלו, וגם אז ייתכן שהוא יעשר את זה שוב. ככה הוא, מקפיד על קלה כבחמורה. אני בטוח שהוא מקפיד על אבק לשו הרע, אבק גזל, מראית עין, אפילו כשהיא רחוקה, כאמור.
הוא גם פועל רבות למען קידוש שמו יתברך בעולם יומם ולילה, מקים מוסדות חינוך לתפארת לאחינו הטועים, דואג לכל מחסורם, יקנה תפילין לבנים בבר מצווה, ואפילו ידאג לספר תורה אם זה יידרש, בקיצור, יהודי משכמו מעלה בכל קנה מידה, אשר רבים וטובים רוחשים לו כבוד וחביבות גדולה על פעילותו הנמרצת העניפה.
עשרות רבות של גברים ונשים עובדים תחתיו, אנשי חינוך רבים מתפרנסים מפועליו, ומטבע הדברים הוא אינו יכול לשאת את כל העול על כתפיו, חרף התקציבים הזורמים דרכו ממשרדי הממשלה השונים, מסתבר שאין הקומץ משביע את הארי, אז הוא גם נוהג כמנהג בעלי בתים חשובים דפה ומכתת את רגליו בין נדיבי העם להתרימם למטרות חשובות אלו וזכותם להיות חלק מזה גם.
וכאן הבן שואל, לא שאני מפקפק חלילה בגדלותו או ביושרו, אבל אני לא יכול שלא להרהר, האם פסוק אחד נשמט מזכרונו? בעצם שניים, 'לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר' (ויקרא י"ט), ו'ביומו תיתן שכרו' (דברים כ"ד), האם דברי הרמב"ם בהל' שכירות 'ואם איחר לאחר זמנו עובר בלא תעשה', או בהמשך שם 'כל הכובש שכר שכיר עובר בארבע אזהרות ועשה', האם כל זה לא תקף לגביו? אני סתם תוהה בקול, האם כל יום כשהוא רץ להספיק להתפלל מנחה לפני השקיעה הוא בעצם חושב על 'לא תלין' החדש שנכנס שוב לתוקפו? האם בכלל חולף במוחו המחשבה על המשפחות הרבות התלויות בו שילדיהם רעבים ללחם כפשוטו, כי המשכורת של אבא או אמא שעליו הם עמלו ומגיע להם ביושר ולא בחסד, עודנו מתבושש לבוא?
אם היה מדובר על אדם אחד, הייתי מלמד עליו זכות שהוא מסתמך על ס"ז שם ופשוט אין לו למסכן מאיפה לשלם, אך לצערי הרב אני שומע על אותו דפוס פעולה שחוזר על עצמו שוב ושוב, ומדובר על אנשים מסלתה ומשמנה של הציבור היראים וחרדים לדבר ה', ת"ח בעלי שיעור קומה היושבים ראשונה במלכות, ובהרבה מקרים הצליחו עם השנים לרכוש כמה דירות להשקעה ברחבי הערים השונות (אל תדאגו, זה לא רשום על שמם, כידוע), האם על כולם ניתן ללמוד את הזכות שפשוט "אין להם"?
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות