תשעה באב: יום שמבטא את הכאב היהודי

האבל של ימי בין המצרים מגיע עכשיו לשיאו. בימים האלה לא מסתפרים, לא עורכים חתונות, לא מתחילים התחלות חדשות. אלה ימים שבהם אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו, ומהרהרים בצרות ובייסורים שפקדו את העם היהודי לדורותיו.

תשעה באב מנקז אליו את כל הצער והכאב שעבר העם היהודי באלפי שנות קיומו. זה יום צום, שבו אין אוכלים ושותים, אין מתרחצים, ואפילו אין מברכים איש את רעהו בשלום.

תשעה באב לדורותיו

חז"ל מציינים חמישה דברים שאירעו בתשעה באב:

ביום הזה נגזרה הגזֵרה על בני דור המדבר שלא ייכנסו לארץ-ישראל. זה היה לאחר שהעם התפתה לדברי המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, ובני-ישראל ישבו לבכות: "לוּ מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה". מאז נקבע הלילה הזה לליל בכי ואבל.

ואכן, ביום הזה חרב בית-המקדש הראשון, בשנת גשל"ח (לפני אלפיים וארבע-מאות ושלושים ארבע שנים). בתשעה באב נחרב בית-המקדש השני, בשנת גתתכ"ח (לפני אלף ותשע-מאות וארבעים וארבע שנים). בעקבות החורבן הזה יצא העם היהודי לגלות הארוכה שעדיין לא בא קיצה.

חמישים ושתיים שנה אחרי החורבן אירע עוד אירוע מכאיב: נפילת ביתר. גם העיר ביתר נפלה בתשעה באב, מתוך טבח נורא בבני העיר. בעקבות נפילתה של ביתר התפזרה גם שארית הפלֵטה שנותרה בארץ-ישראל.

ביום הזה ביצע המלך הרומאי טורנסרופוס הרשע פעולה שנועדה לבטא סופית את חורבנה של ירושלים – והוא חרש אותה במחרשה והשמיד כל זכר לתפארתה. בכך התקיימה הנבואה הקשה: "ציון שָׂדֶה תֵּחָרֵש".

במשך הדורות קרו עוד אירועים מצערים בתשעה באב, והקשה מכולם – גירוש ספרד. זה קרה לפני חמש-מאות ועשרים שנים, כאשר פרדיננד מלך ספרד גזר שעד 2 באוגוסט (1492) לא תישאר רגל יהודית על אדמת ספרד. אותו יום – תשעה באב היה.

לפני שבע שנים חווינו עוד אירוע קשה וכואב. תשעה באב היה היום האחרון שבו נדרשו תושבי חבל עזה לעזוב את בתיהם. רובם ככולם נשארו בבתיהם מתוך אמונה עמוקה שלא ייתכן כי יהודים יעוללו פשע כזה לאחיהם. אך כעבור כמה ימים גורשו בכוח, ועשרות יישובים פורחים הוחרבו, לצהלת מרצחי החמאס.

יום האבל יהיה לחג

על כל האירועים הכואבים הללו אנחנו אבלים בתשעה באב, אך אנו גם זוכרים את דברי חז"ל שבתשעה באב, ביום החורבן, נולד משיח. משמעות הדבר, שמתוך החורבן צומחת הגאולה. מאמינים אנו אמונה שלמה, כי תכלית כל הירידות הללו להוביל אותנו לעלייה הגדולה מכולן.

לכן תשעה באב הוא גם יום של אמונה וציפייה. אין אומרים בו תחנון, משום שאנו יודעים כי עתיד היום הזה להיות יום חג ומועד. מטרתו הפנימית של החורבן לאפשר את הבניין המחודש של הבית השלישי, המפואר פי כמה וכמה.

בימינו אלה, כאשר התממשו כל הסימנים שנתנו הנביאים וחז"ל על ימי 'עקבתא דמשיחא', ברור שאנו קרובים מאוד לגאולה האמיתית והשלמה, שבה ייהפך תשעה באב ליום ששון ושמחה.

המאמר מתפרסם ב'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!