ח"כ גלאון על התקשורת: "היא לא נובחת, היא פועה"
יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון תוקפת בחריפות את התקשורת הישראלית • "יש פער, בין אוכלוסייה שמרביתה בקושי משתכרת מעל שכר מינימום, לבין תקשורת שעסוקה בחיי האלפיון העליון"
- שרי רוט, בחדרי חרדים
- ה' אב התשע"ב
- 2 תגובות
אילוסטרציה. צילום: ארכיון
את הסיקור הבא לא בטוח שתמצאו בכלי התקשורת, באשר הם ימצאו עצמם מותקפים במהלכו. אבל אין ספק שדבריה של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, בנאומה היום (ג') באוניברסיטת תל-אביב שווים סיקור, ועוד איך.
בדבריה לא היססה גלאון להציב מראה אל מול התקשורת ולספר על האינטרסים הרבים המנחים אותה בעבודתה: "הרבה אנשים אמרו, שהמחאה החברתית בישראל, התפוצצה בקיץ האחרון, בגלל הפער, בין החוויה האישית של האזרחים, קשי היום, לבין המדיניות הכלכלית, ההיפר-שמרנית וקפיטליסטית, של ממשלת נתניהו. זה כמובן נכון, אבל זה רק חלק מהתמונה. לדעתי, הפער נוצר גם בין האזרחים, לבין התקשורת, שהייתה אמורה לשקף להם את המציאות.
"אני מדברת על פער, שהולך ונפער בין אוכלוסייה, שמרביתה בקושי משתכרת מעל שכר מינימום, לבין תקשורת, שעסוקה בלסקר את החיים של אנשי האלפיון העליון, לחגוג את עליית מחירי נדל"ן, ולהלל מהמרים אובססיביים שמתעללים בכספי החסכונות שלנו, כמו אילן בן-דב ויצחק תשובה.
"בעוד שהממשלה היא כתובת, ונאלצה לפחות להעמיד פנים, שהיא מגיבה לתסכול הציבורי, הקימה ועדות כאלו או אחרות, המחאה כאילו חלפה מעל ראשה של התקשורת. המחאה מאתגרת את תרבות הצריכה. והמחאה מאתגרת גם את התפיסה, שעליה מושתתת השיטה הכלכלית כולה - שאם רק נקנה יותר מוצרים, נהיה יותר מאושרים. התפיסה הזו היא חלק מהדי-אן-איי של התקשורת, שלא יודעת איך לאכול את המחאה.
"התקשורת מכסה ומסתירה את המדיניות המכוונת, שמייבשת את השירותים החברתיים, ושמזרימה את כספי הציבור אל הטייקונים ואל החברות הגדולות. התקשורת נמנעת מלעשות את זה, לא בגלל שזה לא מעניין אותה. אלא, בגלל שהיא מופרטת לדעת, ומתנהלת כשופר של בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים, תוך התפרקות מהעקרונות האתיים והערכיים הבסיסיים ביותר בעולם התקשורת.
"נוכחנו לדעת בשנים האחרונות, שהאידיאולוגיה הכלכלית של עיתונאים, היא נגזרת של זהות הגורם שמשלם להם את המשכורת. זה לא מקרי שערוץ 1, במתכונת שקדמה להתערבות ולבחישות וללחצים של ראש הממשלה בענייניו, היה היחיד שהסכים לשדר את 'שיטת השקשוקה'.
"זה לא מקרי, שמרגע שנוחי דנקנר השתלט על מעריב, עיתונאים, שמעזים להחזיק בתפיסה סוציאל-דמוקרטית, כמו רותי סיני ואביב לביא, נזרקו ממנו בבושת פנים. נוחי דנקנר, לא קנה את מעריב כדי להרוויח מהמכירות של העיתון. הוא עשה את זה, כי במבנה הנוכחי של המשק, אחזקה של עיתון יומי, מאפשרת לו לשמר את השיטה, שהוא מרוויח ממנה, על-ידי עיצוב והכוונת השיח הציבורי.
"אי אפשר לצפות מכתב במעריב, שבסופו של יום, גם הוא חלק מאותו מעמד ביניים, שנלחם לגמור את החודש, לנשוך את היד שמאכילה אותו. גם אם המשמעות היא, פגיעה קשה בעיתונות ובאינטרס הציבורי, והשחתה של היושרה המקצועית.
"כלב השמירה של הדמוקרטיה הפסיק לנשוך, הוא אפילו לא נובח. הוא פועה. ויותר מדי פעמים הוא בכלל מגרגר בהנאה, כשהוא פולט ספינים, בהכרה ברורה, שאין מאחוריהם ממש, בידיעה מלאה שהם משרתים את ההון ואת השלטון.
"אבל, לא רק בעלי ההון מרוויחים מתקשורת מוטה ומסורסת. המרוויח הגדול הוא ראש-הממשלה נתניהו, שבעצמו נהנה משופר אישי ב'ישראל-היום'. נתניהו מרוויח, מכיוון שהסיקור השלילי של המחאה, וקידום האינטרסים של המגזר העסקי, על חשבון האוכלוסיות החלשות בישראל, הוא חוק הטבע של מדינה, שנשלטת על ידי בעלי הון.
"קו ישר מחבר בין מעריב של דנקנר לבין הכנסת משגיח הכשרות לאולפן של קרן נויבך. שחס וחלילה לא תאמר דבר ביקורתי. זה ביטוי לאותה תפיסה ולאותה שיטה כאשר כאילו בעל הבית של השידור הציבורי הוא לא הציבור אלא הממשלה. לכן, הציפייה, שהתקשורת תשקף את הדיון האמיתי, שהמחאה מבקשת לקיים על האמנה החברתית בין מדינה לאזרח, היא לא ריאלית.
"בעלי ההון עושים עבור הממשלה את "העבודה המלוכלכת". והתוצאה היא אותה תוצאה - שמירה על השיטה ועל הכיסאות".
בדבריה לא היססה גלאון להציב מראה אל מול התקשורת ולספר על האינטרסים הרבים המנחים אותה בעבודתה: "הרבה אנשים אמרו, שהמחאה החברתית בישראל, התפוצצה בקיץ האחרון, בגלל הפער, בין החוויה האישית של האזרחים, קשי היום, לבין המדיניות הכלכלית, ההיפר-שמרנית וקפיטליסטית, של ממשלת נתניהו. זה כמובן נכון, אבל זה רק חלק מהתמונה. לדעתי, הפער נוצר גם בין האזרחים, לבין התקשורת, שהייתה אמורה לשקף להם את המציאות.
"אני מדברת על פער, שהולך ונפער בין אוכלוסייה, שמרביתה בקושי משתכרת מעל שכר מינימום, לבין תקשורת, שעסוקה בלסקר את החיים של אנשי האלפיון העליון, לחגוג את עליית מחירי נדל"ן, ולהלל מהמרים אובססיביים שמתעללים בכספי החסכונות שלנו, כמו אילן בן-דב ויצחק תשובה.
"בעוד שהממשלה היא כתובת, ונאלצה לפחות להעמיד פנים, שהיא מגיבה לתסכול הציבורי, הקימה ועדות כאלו או אחרות, המחאה כאילו חלפה מעל ראשה של התקשורת. המחאה מאתגרת את תרבות הצריכה. והמחאה מאתגרת גם את התפיסה, שעליה מושתתת השיטה הכלכלית כולה - שאם רק נקנה יותר מוצרים, נהיה יותר מאושרים. התפיסה הזו היא חלק מהדי-אן-איי של התקשורת, שלא יודעת איך לאכול את המחאה.
"התקשורת מכסה ומסתירה את המדיניות המכוונת, שמייבשת את השירותים החברתיים, ושמזרימה את כספי הציבור אל הטייקונים ואל החברות הגדולות. התקשורת נמנעת מלעשות את זה, לא בגלל שזה לא מעניין אותה. אלא, בגלל שהיא מופרטת לדעת, ומתנהלת כשופר של בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים, תוך התפרקות מהעקרונות האתיים והערכיים הבסיסיים ביותר בעולם התקשורת.
"נוכחנו לדעת בשנים האחרונות, שהאידיאולוגיה הכלכלית של עיתונאים, היא נגזרת של זהות הגורם שמשלם להם את המשכורת. זה לא מקרי שערוץ 1, במתכונת שקדמה להתערבות ולבחישות וללחצים של ראש הממשלה בענייניו, היה היחיד שהסכים לשדר את 'שיטת השקשוקה'.
"זה לא מקרי, שמרגע שנוחי דנקנר השתלט על מעריב, עיתונאים, שמעזים להחזיק בתפיסה סוציאל-דמוקרטית, כמו רותי סיני ואביב לביא, נזרקו ממנו בבושת פנים. נוחי דנקנר, לא קנה את מעריב כדי להרוויח מהמכירות של העיתון. הוא עשה את זה, כי במבנה הנוכחי של המשק, אחזקה של עיתון יומי, מאפשרת לו לשמר את השיטה, שהוא מרוויח ממנה, על-ידי עיצוב והכוונת השיח הציבורי.
"אי אפשר לצפות מכתב במעריב, שבסופו של יום, גם הוא חלק מאותו מעמד ביניים, שנלחם לגמור את החודש, לנשוך את היד שמאכילה אותו. גם אם המשמעות היא, פגיעה קשה בעיתונות ובאינטרס הציבורי, והשחתה של היושרה המקצועית.
"כלב השמירה של הדמוקרטיה הפסיק לנשוך, הוא אפילו לא נובח. הוא פועה. ויותר מדי פעמים הוא בכלל מגרגר בהנאה, כשהוא פולט ספינים, בהכרה ברורה, שאין מאחוריהם ממש, בידיעה מלאה שהם משרתים את ההון ואת השלטון.
"אבל, לא רק בעלי ההון מרוויחים מתקשורת מוטה ומסורסת. המרוויח הגדול הוא ראש-הממשלה נתניהו, שבעצמו נהנה משופר אישי ב'ישראל-היום'. נתניהו מרוויח, מכיוון שהסיקור השלילי של המחאה, וקידום האינטרסים של המגזר העסקי, על חשבון האוכלוסיות החלשות בישראל, הוא חוק הטבע של מדינה, שנשלטת על ידי בעלי הון.
"קו ישר מחבר בין מעריב של דנקנר לבין הכנסת משגיח הכשרות לאולפן של קרן נויבך. שחס וחלילה לא תאמר דבר ביקורתי. זה ביטוי לאותה תפיסה ולאותה שיטה כאשר כאילו בעל הבית של השידור הציבורי הוא לא הציבור אלא הממשלה. לכן, הציפייה, שהתקשורת תשקף את הדיון האמיתי, שהמחאה מבקשת לקיים על האמנה החברתית בין מדינה לאזרח, היא לא ריאלית.
"בעלי ההון עושים עבור הממשלה את "העבודה המלוכלכת". והתוצאה היא אותה תוצאה - שמירה על השיטה ועל הכיסאות".
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות