ידינו שפכו את הבנזין הזה • טור מחאה

הכל התחיל בהפגנת מחאה של מוצאי השבת האחרונה, מול משרדי הביטוח הלאומי.

המאבטח הקשיש בן השבעים, עשה טעות ולא הסתלק מהמקום במועד ואחד המוחים שהיה מצוייד במיכל דלק, שפך עליו את תכולת המיכל, הטיל עליו גפרור, והמאבטח הקשיש בער כמו לפיד.

כוחות ההצלה הוזעקו מייד, אך עד שהגיעו כבר היה מאוחר מידי. המאבטח הקשיש היה כבר מפוחם.

המצית - הרוצח נעצר. והתקשורת מיהרה לדווח על זהותו: חיפאי, פושט רגל ופעיל המהפכה החברתית.

בין לילה הפך הרוצח מתיז הבנזין, לגיבור. העיתונות היללה את שמו, והוא לווה למעצר בהפנינג המוני. בהפגנות מול בית המעצר נשמעו קריאות לשחרורו המיידי. "כולנו שורפים", קראו השלטים.

ואכן איש לא התפלא שהיה מי שנענה ל'כולנו'.

עם תום הפסטיבל שהפך את הרוצח לגיבור, כבר לא היה בטוח להלך ברחוב. כל מי שכעס, התלונן, או נעשה לו עוול, הצטייד בפחית בנזין וגפרורים והעלה את אויביו באש.

שוטר בעפולה נשרף, פקיד דואר בבאר שבע כמעט ועלה באש, וסכסוך תל-אביבי על חנייה הסתיים בפחית בנזין.

הזוי?

מה שמתחולל כיום הזוי לא פחות.

מההיבט ההלכתי והאתי כאחד אין הבדל בין אדם הרוצח את זולתו לאדם הרוצח את עצמו. כשם שנחקקה בעשרת הדברות דברת 'לא תרצח', כך דרשו חכמים 'לא תתרצח' - לא תאבד את עצמך לדעת. חייך אינם שלך כדי לנוטלם, והעושה זאת שופך דמים.

אך אחד, רוצח שפל, משה סילמן שמו, התיז בנזין על אדם חף מפשע וחסר יכולת הגנה, והעלה אותו באש. האדם חף מפשע מת בייסורים קשים והרוצח היה לגיבור חברתי.

הוא זכה לתשואות, ומעשהו סוקר במונחים הרואיים.

לפי ההלכה היה מוטל על החברא קדישא, לקבור את השורף מחוץ לגדר, ועל קרוביו היה להימנע מלהספידו ומלהתאבל עליו. אחרי הכל, מה יש להתגאות בשופך דמים?

סעיף ההגנה היחיד העומד לזכותו של סילמן, הוא הטיעון שמדובר במעשה שנעשה מתוך אי-שפיות זמנית,

ייתכן אכן סילמן לא רצח את עצמו בכוונה תחילה. אך הפסטיבל שנולד בעקבות מעשהו, הפך למסע המעודד אש והרג ולמגיפה המסכנת חיי אדם.

סילמן אולי היה לא שפוי, אך אנשי המחאה החברתית שערכו גלוריפיקציה של מעשהו אינם יכולים להסתתר מאחורי הטיעון הזה.

הם, באמצעות הכתרים שקשרו למעשה הנפשע, גרמו לתפוצת וירוס הצתות קטלני. הם והתקשורת ערכו הסתה להצתה, הבעירו אש התאבדויות והביאו לעליה תלולה בצריכת דלק ומוצריו באזורים מוכי מצוקה.

הם אלו שגם יכולים עתה לעצור את הטרנד הזה באמצעות התייחסות מוסרית יותר, מאופקת ונבונה ומתוך הימנעות מהילול גל ההתאבדויות. או שלא נוכל עוד לומר: 'ידינו לא שפכו את הבנזין הזה'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!