נתניהו מחלק תיקים לפורשים • מופז: שילכו

הטלנובלה לה אנו עדים בשבועות האחרונים סוחפת את כולנו כמו רב-מכר מרתק. יש בסיפור הזה את כל המרכיבים לקומדיה אנושית טראגית ומצחיקה כאחת.

מעשה במפלגה שהחלה בתהליך של ריסוק עצמי: חבריה, שחשו חסרי אונים אל מול תחקירים טלוויזיונים מעלי מימצאים מצחינים, החלו ללחוץ על ה'ראש', ציפי לבני דאז, להכריז על פריימריז. הם סברו כי לו רק ייבחר מישהו אחר (שאול מופז) לראשות המפלגה, ובא ל'קדימה' גואל.

אט-אט עלו אל עגלתו של מופז עוד ועוד חברים, איסטרטג מיומן ובעל רקורד מרשים התנדב (תמורת תשלום הגון) להסיע את העגלה אל יעדה, והנוסעים יצאו לדרך, כשהם מסלקים מעליהם את לבני בקול רעש גדול.

"הו-אה מי זה בא, ראש הממשלה הבא!" זעקו בגרונות ניחרים מול המנצח באותו לילה.

הייתי שם. הבחנתי מהצד באחד מתומכיה הגדולים של לבני, צחי הנגבי. הוא עמד בצד, מהסס אם להתקרב אל בימת הכבוד. אבל היה זה דווקא מופז עצמו שקרא לו לדגל, מנסה לשדר מסר של אחדות השורות, מסר שרק מנצח ג'נטלמן יכול להרשות לעצמו בלילו הגדול: "איפה צחי?" - קרא לעבר הקהל, מזמין את הנגבי לעלות על הבמה, לעמוד לצידו.

במבט לאחור, שם החלה הספירה לאחור.

מה שקרה ללבני מיד לאחר ניצחונה בפריימריז הקודמים, קרה הפעם לשאול היורש. כאשר ניצחה אותו בהפרש די זעום נמנעה מלדחוק אותו הצידה מעל פניה, והעניקה לו את המקום השני ברשימה.

גם שאול, כשנבחר, ביקש לשדר 'עסקים מאוחדים' ולא טרח לנקות אורוות. כך נותרו להם בתוך מפלגתו חברי אופוזיציה פנימית, שמיררו את חייו כמעט מהרגע הראשון.

אחד מהם, ח"כ רוברט טיבייב, אף הגדיל לעשות ובאומץ לב ראוי לציון, הצביע נגד כניסת קדימה לממשלת נתניהו. איש לא קרא לו לסדר, איש לא חשב לקרוא לו להחזיר את המנדט. אז נכון שלא כל ח"כ שמתבקש להחזיר מנדט עושה זאת ומיד (עיין-ערך ח"כ חיים אמסלם שיושב על המנדט של ש"ס כבר למעלה משנה, מבלי שיהיה חלק מהמפלגה), ובכל זאת אינו דומה ח"כ הנכנס לישיבות סיעה ומהווה חלק ממנה לח"כ שהודח והורחק, לפחות סמלית.

שאול המשיך להחזיק במפלגה כששבעה ח"כים סוררים המשיכו לשמור קשר עם לבני, וגם עם צחי הנגבי, שעלה על העגלה רק רגע לאחר הניצחון ומשיקולים פוליטיים.

השגיאה של מופז, אותה שגיאה בה שגתה בשעתה גם לבני, מזכירה את התנהלות חברי הקבוצה שהשתלטה על 'יתד נאמן': אני זוכרת את הימים הראשונים שלהם בממלכת המערכת, עת כמעט נשבעו לי ש"יעקב לבין הוא משלנו". הרמתי גבה, התקשיתי להאמין שככה עובדים הדברים. אבל הם התעקשו שלא לפטר איש. ימים חלפו והם נאלצו להודות בצער כי טעו, תוך שהם שבים ומגלים חוסר נאמנות גם מצד עובדים אחרים.

פוליטיקאי מלידה

צחי הנגבי הוא אלוף הפוליטיקה של טיהור השורות.

הוא נולד לאם פוליטיקאית (גאולה כהן), חי ונשם פוליטיקה, ובהחלט יודע את העבודה. הוא כיהן כיו"ר הליכוד כאשר הקים אריאל שרון את מפלגתו - קדימה. זמן קצר לאחר שהוקמה החליט להצטרף אל שורותיה ("הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי, אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה").

הוא תמך בלבני עד לרגע האחרון, אבל כשראה ששאול מנצח לא היסס והצטרף אל העגלה. זמנית, כמובן. כי קשה להאמין שהיה נאמן לו במהלך כל השבועות האחרונים.

כמו אנשים נוספים במחנה לבני הוא המתין למעידה של מופז, אך בניגוד אליהם - המכריזים זאת מעל לכל במה - הוא שתק וחיכה לשעת הכושר. בימים הקרובים, כך נראה, תימצא לו השעה הזו והמהלך המבריק שלו יבשיל לכדי מעשה. הפעם, לא הרחק מעינה הפקוחה של התקשורת, לא עוד בוקר מפתיע של מפץ, הפעם אנחנו העיתונאים מקדימים את מהלכיו וצופים אותם אחד לאחד, בקונסטלציה כזו או אחרת.

בשעות אלו ממש עורך הנגבי את ההכנות האחרונות למהלך פרישה של חברים מ'קדימה'. מה מביא אותו לעשות את זה לשאול, עמו בחר לעמוד על הבמה בליל הניצחון?

כמה מילים על הנגבי:

הנגבי הוא פוליטיקאי מיומן, כאמור. מדוע, בעצם, בחר להישאר על עגלתה של לבני ולא לזנק על זו של מופז, שנראה היה, כי הולכת אלי נצחון?

בראיון שהעניק בערב חג הפסח לידיעות אחרונות הסביר שהמשיך בזה את מורשת שרון "במימד הנאמנות": "אני לא מוכן להיות אחד מאלה שעוזבים אותה, למרות שברור שהיא לא תנצח. אמרתי את זה גם למופז, הלכתי אליו לוועדה ואמרתי לו שאני יודע שמצבה קשה, שאני יודע שהיא לא תנצח, אבל אני לא נוטש אותה".

כמה יפה, כמה נוגע ללב.

אבל עם יד על הלב, זה לא הנגבי. הנגבי הוא פוליטיקאי משופשף, שעולה על עגלה רק כי משתלם לעלות עליה. הוא האיש שחבריו ידעו שלא ינטוש אותם עם עלייתו בדרגה, שתמיד יזכור אותם בחלוקת הטבות, תיקים ושאר מיני תופינים.

כל התיק שלו (קלון) לא נתפר אלא בשל האשמות שכאלו. חוקי או לא חוקי, הנגבי הוא האיש שידע לצ'פר חברים ביד נדיבה, והם גמלו לו על כך באהבה אין קץ. עד עצם היום הזה. תהיו בטוחים שאם וכאשר הוא יכנס אל נעליו של השר לביטחון העורף מתן וילנאי, הוא ישבץ את המשרד וכל תפקיד פנוי בנאמניו מימים ימימה. בלי לעשות חשבון לאף אחד. במסגרת החוק, כמובן, ועם יועץ משפטי 'צמוד'.

הוא עצמו, באותו ראיון, הסביר מה הייתה השגיאה של לבני: "היא אשה איכותית, ברוכת כשרונות", הוא מדגיש, אבל שגתה בכך שלא "גילתה גמישות במשא ומתן להרכבת הממשלה. זה נעשה מתוך חשיבה ערכית ומתוך אמונה שמצביעיה מצפים ממנה שלא להתפשר על העקרונות שבזכותם נתנו בה אמון", אבל, הוא מדגיש, "אם היה לה ניסיון רב יותר, היא הייתה מבינה שהמצביעים הם עם הפכפך, חמקמק ואכזר".

וזו תמצית כל הסיפור. לבני לא הייתה פוליטיקאית, נקודה.

הוא, כן.

מי הולך עם אבא?

עכשיו, כשמול עיניו ניצב מופז עם כמעט אפס מנדטים בסקרים, הוא עושה חשבון פוליטי, ומחליט לעלות על העגלה המנצחת בשוק - עגלת נתניהו.

פעם ליכודניק, תמיד ליכודניק. הוא פרש בשביל שרון, נותר עבור לבני, עשה משחק זמני למען שאול, עכשיו הזמן לשוב הביתה. הבוחרים יסלחו, הם עם הפכפך, חמקמק ואכזר.

השאלה הגדולה שעדיין נותרה פתוחה: מי עולה איתו על העגלה?

ירח דבש של ממש נפתח לו מיד לאחר נישואיהם החפוזים של יו"ר קדימה שאול מופז וראש הממשלה בנימין נתניהו.

ילדיו של מופז, חברי 'קדימה', היו נרגשים למדי ותלו תקוות גדולות בגידולם בידי האם הביולוגית (שאול), והאב החורג (ביבי).

סיפרו להם על מהלכים גדולים בזירה הפלשתינית, על שינוי היסטורי במהלכו יעטו על עצמם החרדים מדי זית, על שינוי היסטורי בשיטת הממשל. מה לא.

בחלומותיהם הוורודים ראה כל אחד מהם את עצמו שר בלשכה מרווחת, חלקם אף נצפו כשהם משנים את לבושם לבגדים ממלכתיים יותר (ואל תצפו לשמות). בחלומותיהם הם ראו את מופז לוחץ את ידו של אבו-מאזן ומוליך מהלך מהפכני במוקטעה שברמאללה.

אלא שחיי הנישואין בין הצדדים הפכו לכמעט בלתי נסבלים. אולי היה זה מינויו של ח"כ יוחנן פלסנר כיו"ר ועדת קש"ב, אולי מראש לא התכוון נתניהו אלא להפילם ולרסקם ארצה בקול חבטה עזה. מי יודע.

הגירושין הזריזים היו רק עניין של זמן. עכשיו לא נותר לילדים אלא להתפזר בין האבא לאמא ולחפש את מזלם מחדש. עובדת סוציאלית כריזמטית ומיוחדת הציעה את עצמה לתפקיד ניהול העסק, וייקרא שמה בישראל: צחי הנגבי. עם קלון? אז מה.

אז מי הולך עם אבא, מי עם אמא?

כאן בורסת השמות יכולה לסחרר ראשים. כך גם כמות ההכחשות וההודעות הסותרות.

להלן חלק מהשמות שצפו ועלו במהלך הימים האחרונים: נתחיל בשישיית הנפגשים ביום שישי עם השר בוגי יעלון: עתניאל שנלר, יוליה שמלוב-ברקוביץ, אבי דיכטר, יעקב אדרי, דורון אביטל וישראל חסון.

לכאורה, מי שהלך למהלך של מפגש עם נציג הליכוד, הוא מועמד פוטנציאלי לפרישה. אלא שלא כך הוא הדבר, שכן חלק מהחברים כבר הכחישו במפורש כוונה שכזו.

"נוכח הסירוב לבקשת ח"כים לאפשר את הצגת המתווה בפני הסיעה, והפרישה הפזיזה שבועיים לפני מיצוי התהליך בגיבוש הצעה היסטורית, יזם ח"כ דיכטר מפגש יחד עם עוד חמישה ח"כים מקדימה מול יעלון, במטרה ללמוד את המתווה ולנסות להשפיע עליו, עד לגיבוש הצעת החוק. כל ניסיון לצבוע בצבעי פילוג כביכול את הפגישה הוא ניסיון נואל של גורמים המסתתרים מאחורי מסך אנונימיות, ולא בכדי", דברי דיכטר.

הגיע רק לרגל

גם ח"כ ישראל חסון יצא מהפגישה ואמר דברים ברורים על מתווה יעלון. "מדובר בניסיון תרמית של החברה הישראלית ולא בכדי. הצעת יעלון טרם הוגשה בכנסת. אני מחזק את העמדה שהתקבלה בישיבת סיעת קדימה האחרונה ואת המלצת יו"ר המפלגה לפרוש מהקואליציה וזאת על-מנת שבשום מקרה לא נהיה שותפים לתרמית הציבור".

בהחלט לא נשמע כמו מי שמתכוון להצטרף לעגלת הליכוד.

אגב, היו בין החברים גם מי שחשדו בו כי הגיע רק כדי לרגל עבור מופז על מה שמתרחש בהפגישה. בינתיים יוליה שמאלוב-ברקוביץ' היא היחידה מהרשימה שאישרה שהיא מצטרפת למהלך של פרישה.

ואילו ח"כ עתניאל שנלר אמר: "היום התגלה כי החלטת קדימה להיכנס לממשלה הייתה מהלך של הונאה, שכן לא היה בכוונת שאול מופז להגיע להסדר למציאת חלופה לחוק טל, אלא אם יהיה מדובר לפי המידות ולפי תפיסתו שלו בלבד. מובן כי אם הייתה כנות בכוונה לחוקק חוק לשוויון בנטל אזי קדימה הייתה מגלה את הגמישות והאחריות הלאומית הנדרשת ולא עוסקת בתרגילי השהייה פוליטיים מנעו את החקיקה". בהחלט דברים המתאימים למי שמתכוון לפרוש מ'קדימה'.

שמות נוספים של חברים שעשויים לפרוש הם מבין חברי האופוזיציה הפנימית, המקורבים לציפיל בני: נינו אבסדזה, רחל אדטו, מגלי והבה, ורוברט טיבייב. איש מהם אינו מאשר אפשרות שכזו. אדטו אף מכחישה אותה מכל וכל.

ויש גם גל שמועות, כאלו שאין להן שום אישור בשטח, אך עדיין מעניינות למדי:

אחת מהן מדברת על כך שח"כ דליה איציק תצטרף אל צחי הנגבי.

יפתיע מאוד אם זה אכן יתממש, שכן איציק הקפידה לשמור לאורך כל הדרך על ממלכתיות ולא ביצעה מהלכים חפוזים. יחד עם זאת, השמועה מדברת על תפקיד שר שיינתן לה, כך שיתכן שגם את זה תקח בחשבון בבואה להכריע.

בינתיים, כפי שמסתמן, המצטרפים הם: צחי הנגבי שימונה לשר להגנת העורף, אריה ביבי שימונה לסגן השר לביטחון פנים, יוליה שמאלוב-ברקוביץ' שתכהן כסגנית שר התקשורת, ואבי דואן שיכהן כסגן שר הרווחה.

הפעם לא יחזור ביבי על השגיאה, וכל אחד שיצטרף אל העגלה יקבל מתנה ומיד.

מי שכפי הנראה לא תצטרף למהלך של פרישה זו ח"כ רוחמה אברהם. בכיר בקדימה הסביר לי היום גם מדוע: רוחמה מחכה לראות מה יקרה ב'קדימה'. אם תשתקם - מה טוב, ולא - יש לה הבטחה של שריון במפלגה אחרת, מפלגה בה אין צורך בפריימריז כדי להיבחר. השמועות מדברות על מקום מכובד ברשימה, כולל תפקיד של שר.

שוב, חשוב להדגיש ולסייג את הדברים, מדובר בשמועות בלבד, אין להן כל אישור רשמי מצד כזה או אחר.

בקיצור, ואם לסכם את בליל המידע המפוזר לכל רוח, צפו לגירושין פנימיים נוספים, אחר-כך לחתונה נוספת עם הליכוד. אלא שהפעם יביא נתניהו, בחסות השושבין הנגבי הרבה מתנות למשתתפי החתונה. לא עוד חתונה 'בידיים ריקות' ועם תואר 'משנה' בלבד. זה לא עבד בסיבוב הקודם, ואין סיבה לחזור על שגיאות.

כדי לתחזק חיי נישואין, כך מבין היום נתניהו, צריך להביא צרור ויתורים בכיס.

סדרני הכנסת הוכיחו בעבר שהם יודעים להוסיף שולחנות עגולים לכיסאות הממשלה במליאה. מהר מאוד הם יסדרו עוד שולחן אחד שכזה.

אך, רחמים על נתן אשל, שהפעם לא יוכרז כשושבין המרכזי, רחמים עליו גם כי חלומו (כך טוענים בעקשנות חבריו מבית הכנסת השכונתי) על מפץ פנים-ליכודי שיאפשר שריונים לאהוד ברק, ואולי גם עבורו, הולך ומתרחק אל מול עיניו הכלות.

אנחת רווחה חרדית

ואיך מתקשר חוק טל החדש לכל זה?

ובכן, במהלך הימים הקרובים ינסה השר משה יעלון להביא הצעת חוק, אותה יעביר לוועדת שרים לחקיקה, אם וכאשר יבדוק וימצא שיש לה סיכוי לזכות ברוב. גם אם הדבר יקרה במהלך הפגרה. כרגע, אין לשום הצעה שלו כל סיכוי הנראה באופק.

עיקרי הצעת יעלון: הורדת גיל הפטור למגזר החרדי מגיל 28 עד לגיל 26, תוך הערכת מצב עתידית לגבי ההמשך, העלאת מספר המתגייסים החרדים ל-5,000 במקום 2,400 היום, וזאת תוך ארבע שנים, וכן הטלת סנקציות כלכליות על המשתמטים.

במהלך ישיבת הממשלה ביום ראשון, הציג את ההצעה באמרו: "לאור העובדה שלא ניתן היה להגיע להצעה משותפת עם קדימה, אנו כעת עמלים על הצעת החלטה".

לדברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, "מטרת התוכנית היא להגדיל באופן משמעותי את מספר החרדים המשרתים בצה"ל ואת מספר האזרחים החרדים והאזרחים הערבים שמשרתים בשירות האזרחי. לפני שבג"ץ פסל את חוק טל אמרתי שנביא חוק חדש שיגדיל בהדרגה את מספר המשרתים, גם בקרב החרדים, גם בקרב הערבים, וזאת מבלי לשסות ציבור בציבור. אנחנו ניתן יותר למשרתים ופחות למשתמטים".

מאבק 'קל' נרשם בין נתניהו לבין שר הביטחון, אהוד ברק, שהחליט ש"בגלל שבוגי ניהל את המו"מ מול קדימה - כעת ההסכם הקואליציוני קרס, כל הנושא צריך לעבור לטיפולי כשר הביטחון".

נתניהו לא ויתר והתעקש שסוגיית השוויון בנטל נוגעת למספר משרדים, ולכן עליה להיות מנוהלת בידי משרד ראש הממשלה.

העקשות של ביבי זכתה לאנחת רווחה אצל הנציגות החרדית שחששה מפני אופיו ההפכפך של ברק.

די להם בנתניהו, כל עוד הוא מצליח לשרוד אל מול הסקרים (ירידה קלה לליכוד) ודוברי מאהל הפראיירים (שאינם מרוצים ממתווה יעלון - "מבייש לראות רמטכ"ל לשעבר מוכר את המשרתים למען קומבינה בלתי מוסברת עם המפלגות החרדיות") - אין להם כל צורך בהתערבותו של ברק.

היום עשוי להיות 'יום גורלי' בתולדות הממשלה. או שלא.

האם יצליח צחי הנגבי לקבץ לעצמו חברים לצורך ביצוע מפץ פוליטי? השעות הבאות, אולי הימים הבאים, יוכיחו.

מה שברור הוא שנכון ליום שני, ישוב יו"ר קדימה (המאוחדת, בינתיים) לתפקידו כיו"ר האופוזיציה, תוך הדחתה של יו"ר מפלגת העבודה מהתפקיד.

מאחר ולא בחרה לשדרג לעצמה את המזדה (החלטה 'חברתית') היא תנוע גם ממחר על אותו רכב, ורק המאבטחים יעברו לשמור על שאול מופז. לא בטוח עד כמה אויבים כאלו או אחרים ירצו לרדוף אותו כיו"ר אופוזיציה. אחרי הכול, די לו עם האויבים מבית.

ורק משרדו של ליאור חורב ממשיך לשמור נאמנות למופז. בעולם העסקים הקר והמנוכר הייתי מצפה לנטישה של משרד כה מכובד את הספינה הטובעת, אבל מתברר שיש הפתעות.

לעיתים, גם במסחר שומרים על נאמנות ולא חושבים 'פוליטי' ועל מה כדאי. אין ספק שלרקורד המרשים של משרד האסטרטגיה חורב לא נוספה במהלך השבועות האחרונים הצלחה מסחררת, בלשון המעטה. אבל אולי גם נאמנות ללקוח היא משהו ששווה לקחת אותו בחשבון כשבאים לשקול איזה משרד להעסיק.

האם ימשיכו ליחצן את מופז גם כשתגיע הצעה מפתה מגורם מקביל (לבני, אולמרט, הנגבי)? ימים יגידו.

מופז: "מי שרוצה - שילך עכשיו"

ובינתיים מופז עובר להתקפה.

בצהרי יום שני כינס יו"ר המפלגה שאול מופז מסיבת עיתונאים, ו'סגר חשבון' עם כל מה שזז: הפורשים, המאיימים לפרוש, וכמובן - עם נתניהו.

"כל מי שניהל משא ומתן עם נתניהו צריך לעשות חשבון נפש. זה משא ומתן על מנת לקבל שוחד פוליטי, בשביל להצביע על חוק הפוגע בשוויון בנטל ובעתיד ילדינו", פתח מופז, "מי שרוצה להצטרף למשתמטים ולמושחתים שילך. מי שרוצה שוחד פוליטי - תפקיד זוטר בממשלה מנופחת ומוכן למכור בתמורה את ערכיו - שילך. מי שרוצה לחבור לנתניהו ולהכשיר את חרפת ההשתמטות בחוק טל 2 - שילך עכשיו. אנחנו לא מחזיקים בכוח אף אחד", התייחס מופז לשמועות על ה'פורשים'.

מופז גם ניסה להבהיר מהי האג'נדה שיוביל כעת: "קדימה תטרפד את מתווה ביבי לחוק ההשתמטות. לא ניתן לו להביא חרפה על מדינת ישראל ולפגוע בעתיד הצעירים המשרתים. קדימה לא תצא להרפתקאות מבצעיות. קדימה לא תעמוד מנגד אטימות הלב של הממשלה למצוקה והכאב החברתי והכלכלי. זה מתנפץ מול השחיתות שנגלית במהלך האחרון של הממשלה. קדימה תשים קץ לחרפת העובדים העבדים משלמי המסים המשרתים - שלא סוגרים את החודש".

בסיום דבריו התייחס שוב לאיומי הפרישה: "לקדימה יש דרך ואג'נדה, ומי שדואג למפת האינטרסים הפרטית שלו - יכול ללכת, אף אחד לא יהלך עלי אימים. לפני דקות הגשנו בועדת הכנסת בקשה - בהתאם לסעיף 61 לחוק הכנסת - להכיר בכך שאותם חברי כנסת שהיו שותפים למהלך הזה בעצם פרשו מקדימה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!