פסק ההלכה של הגרי"ש ששחרר חב"דניק ממעצר

השנה היא שנת תשל"ב, בדיוק לפני ארבעים שנה.

שבת קודש בבית הכנסת הירושלמי במאה שערים. פלוגת מג"ב נכנסת בבהילות למקום, לקיים מעצרים לאחר הפגנה גדולה שהתקיימה בסמוך.

באחת מפינות בית הכנסת נשא תפילה הבחור טוביה זילברשטרום, עלם חב"די תמיר, שזה עתה חזר מהתוועדות חג הגאולה של חסידי חב"ד לרגל י"ב תמוז, יום שחרורו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצוק"ל ממאסר וסכנת מוות מרחפת על ראשו, ברוסיה הסובייטית.

המשפיע החסידי, הגאון החסיד רבי יהושע ליפקין, רומם את הקהל שמנה אברכים ובחורים לדרגות רוחניות גבוהות, בבית הכנסת החב"די העתיק 'בעל התניא' מול מעוז הנטורי קרתא, ועתה השתפך הבחור בתפלת מנחה בשטיבלאך הסמוכים.

כשזיהה מהומה בהיכל, פנה הבחור לאחד השוטרים, והתרה בו על חוצפתו לחדור למקום תפילה ולימוד ולהפריע. כמובן, ללא אומר ודברים, נאזק הצעיר החב"די והובל אל הזינזנה יחד עם שאר עצורי הפגנת אותה שבת.

עם צאת השבת, דרש הבחור במפגיע להתקשר אל אביו. משניתנה לו הרשות, צלצל הטלפון בקומה השלישית ברחוב אביגדורי 6, שם התגורר הגאון החסיד רבי אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה (שנלב"ע בליל שבת קודש, שבעה עשר בתמוז ה'תשע"ב), ודאג לשלום בנו שלא חזר מבית הכנסת כל אותו אחר צהרים.

מששמע האב הדואג את הנעשה, הרים מיד טלפון למי שצריך להרים, ודרש מיד לשחרר את בנו.

הקשרים שהיו לו עם ראשי ומפקדי המשטרה, כמי שניהל מוסדות חינוך רבים בעיר, בשכונות שונות -יר גנים, מלחה, אזבסטונים ועוד, בשליחותו של מורו ורבו האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, הובילו לכך היה לו ניסיון אתם.

לא רק זאת, רבים מאותם מי שבגרו להיות שומרי החוק בירושלים, היו תלמידיו בעבר ושמותיהם היו שגורים על פיו, כולל מספרי הטלפון האישיים. מששמע את הטון שהשתנה, ואת המשפט "בוא למגרש הרוסים, ונשחרר את הבן שלך", לבש את מעילו העליון ויצא אל אוויר הקיץ המהביל של ירושלים.

הוא שם פעמיו אל מעונו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (שנלב"ע השבוע), ובפיו שאלה: האם מותר לו לשחרר את בנו, בזמן שהוא יודע שהשאר לא ישוחררו - מה הדין? הקשה הגאון הליובאוויטשאי לגאון הליטאי.

תלמיד חכם עצום ובקי בכל מכמני התורה היה הרב זילברשטרום, חריפות בריסקאית זרמה בדמו, אולם כיון שהיה נוגע בדבר, רצה לשמוע חוות דעת הלכתית של גאון הלכה ופסיקה שהתגורר באותה שכונה.

תשובתו המפתיעה של הרב אלישיב הייתה: באם היה בנך רק עם עוד יהודי אחר בתא, מעצר של שניים, היה בזה משום איסור להציל אחד ולהשאיר את השני, אולם כיוון שמדובר בקבוצה גדולה, והאחד שייצא לא ישנה למעליותא או לגריעותא את מצבם של האחרים, או ירבה או ימעיט את סיכויים להשתחרר, הרי ששומה עליך להוציא את בנך ממעצר.

וכך עשה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!