"היינו כל-כך קרובים" • המקורבים חושפים

ממקורביו, תלמידיו ובאי ביתו הקרובים של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מתקשים להתאושש. "כל פעם שאני אומר זכר צדיק לברכה, זה מעורר בי רעד ובכי באופן ספונטני", אומר אחד מהם. שני אומר: "מה נאמר ומה נדבר? עתה חסרנו כל אלה. כמה מופתים ראיתי בעיני, כמעט מאה שנות תורה תמימות". ושלישי מעיד: "הייתי בבית חולים כשנפטר ועד עכשיו אני מתקשה להתאושש"

שלושתם ממקורביו של הגרי"ש היו.

בשיחה מיוחדת עם 'בחדרי חרדים' מגוללים הרב יהודה שטרסברג, הרב דוד ויסנשטרן, והרב יעקב גרינצייג, את סיפור הכרותם עם הגרי"ש, הרגע בו הצטלבו דרכיהם ומאז לא נפרדו, כשכל אחד מהם מוסיף מנקודת מבטו נדבך לדמותו של הגרי"ש זצ"ל.


ערוץ מיוחד: כבה נר המערבי • כל הכתבות, גלריות, וסרטי הוידאו מהלווית הגרי"ש אלישיב זצוק"ל

"הכרנו כשהייתי בן חמש. דלתו תמיד הייתה פתוחה בפני"

"הקשר שלי עם הרב אלישיב החל כשהייתי בגיל חמש", מספר הרב יהודה שטרסברג, מוותיקי וממייסדי השיעור המסורתי היומי שמסר הגרי"ש אלישיב זצ"ל. "היינו שכנים בשכונת מאה שערים, ומאז שהוא היה צעיר אני זוכר איך שהוא היה לוקח גמרא והיה עולה ל'אהל שרה' ללמוד. הוא לא הרגיש בכלל שיש מסביבו ילדים שמשחקים".

• איך החל השיעור?

"השיעור התחיל לאחר פטירת אביו של הגרי"ש, רבי אברהם אלישיב, ההומלא רב זצ"ל, שמסר את השיעור ב'תפארת בחורים' לבעלי בתים. הגאון רבי שלום אייזן זצ"ל היה אומר גם שיעורים. אנחנו רצינו מאד ש'תפארת בחורים' תמשיך עם הרב אלישיב, אבל הוא סירב לשמוע על כך. הלכתי לרב אלישיב והוא אמר לי: 'תיסע עם הרב שלום אייזן לרבי שלמה זלמן אויערבך, ומה שהוא יפסוק - זה מה שיהיה'.

"נסעתי עם רבי שלום אייזן לרבי שלמה זלמן, והצענו בפניו את הספק. רבי שלמה זלמן פסק שיקימו שיעור חדש, ואותו ימסור הרב אייזן, ואילו את השיעור הישן של 'תפארת בחורים' ימסור הרב אלישיב, ואכן כך היה".

• מה הדבר שהכי נחרט בזכרונך מהגרי"ש זצ"ל?

"יום-יום הייתי איתו ביחד, היינו כל-כך קרובים. ובזמן האחרון שהוא נטל את הנהגת הדור, תמיד דלתו הייתה פתוחה בפני, והוא זכר לי תמיד חסד נעורים.

"הייתה תקופה שלא היה אפילו מניין ב'תפארת בחורים', שאלתי אותו מה לעשות, והרב אלישיב אמר שיעשו כולל בתשלום, שיתפללו וילמדו לאחר התפילה, ותמיד הודה לי על כך. פעם כתב לי מכתב וכתב עלי: 'איש חמודות ורב פעלים - שיסד את כולל חבורת האברכים בתפארת בחורים'.

"מאז פטירתו - כל פעם שאני אומר זכר צדיק לברכה, זה מעורר בי רעד ובכי באופן ספונטני".

הרב שטרסברג מנגב את דמעותיו ומסיים: "מיתת צדיקים מכפרת, וזכותו יגן עלינו שיהיה מליץ יושר".

"אחרי 70 שנה - הגרי"ש זכר את הדרשה"

הרב דוד ויסנשטרן, מהדמויות היותר מוכרות בירושלים, מוכר למתפללי 'הנץ' ברחבת הכותל המערבי מידי בוקר, כמי שמחלק קפה - כאלף כוסות ביום. הוא היה מקורבו ותלמידו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל במשך למעלה מ-30 שנה.

• איך התחיל הקשר עם הגרי"ש?

"הקשר שלי התחיל עם הרב אלישיב כמו קשר של מגנט, ומאז הקשר נמשך. הוא חיבב אותי מאוד, ובהמשך אט-אט התחלתי להשתתף בשיעור היומי שנמסר ב'תפארת בחורים'.

"במשך כל עשרות השנים לקחתי את הרב אלישיב לשמחות ולאירועים ברכב שלי, אם היה זה לשיעור, לשמחות, לבריתות ולהבדיל גם ללוויות.

"בימים בהם היה מאושפז לפני שנים בבתי חולים - הייתי יושב שעות עם הרבנית אויערבך ע"ה לצידו, והייתי נמצא פעמים רבות לבד, עוד לפני שצמח 'דור הגבאים' החדש".

• מה הדבר שהכי נחרט בזכרונך מהגרי"ש זצ"ל?

"האיש הענק שאין לו אח ורע שיכול להתקרב לאדם שנמצא לידינו, התמדת התורה העצומה בכמות ובאיכות, בהירות הדברים, צלילות הדעת זה הדבר שנחרט בזכורני. זה לא יאומן שבן אנוש יכול לגיע לכזו רמה גבוהה.

"זכורני", מספר בערגה הרב ויסנשטרן, "היה יהודי שהשתתף בשיעור של הרב, והיו לו שני ילדים תאומים, שהיו מגיעים עמו לשיעור. הילדים היו אוספים סידורים בבית המדרש והיו כמעין גבאים קטנים. ביום ה'בר מצוה' של השניים, הרב אלישיב כיבד את האירוע בנוכחותו. סביב הרב הגיעו והתאספו לומדי השיעור, הרב אלישיב ביקש מאחד הילדים שיחל לומר את הדרשה. הילד קם ואמר את הדרשה, ולאחר מספר דקות אמר הרב שאפשר כבר לשיר ו'הדרשה הסתיימה'.

"בשמחת הבר מצוה נכח גם הרב יהודה שטרסברג, שהוא מוותיקי לומדי השיעור, הרב אלישיב אמר לו: ר' יהודה אתה זוכר את הדרשה שלך בבר מצווה? הילד הזה אמר את הדרשה שאתה אמרת בבר מצווה שלך, ואחיך התאום אמר את החצי השני.

"שאלתי את ר' יהודה כמה זמן עבר מהבר מצווה שלו. אמר לי ר' יהודה שכבר קרוב ל-70 שנה. זה הרי מדהים, זה לא יאומן כזה דבר, שיהודי השתתף בבר מצווה - ולאחר שבעים שנה עדיין זכר את הדרשה".

סיפור נוסף שולף הרב ויסנשטרן מצקלונו: "אני זוכר שהיה יהודי אנגלי, בתקופה שהיה לרב אלישיב מניין בבית הכנסת 'כלילת שאול' במאה שערים, יום אחד היה אותו יהודי בלחץ, וכששאלתי אותו מדוע, סיפר לי שהבת שלו בחדר לידה מהבוקר ולא מתקדם שום דבר.

"אמרתי לו: מה הבעיה? עוד מעט יבוא הרב אלישיב, נבקש ממנו ברכה ובעזרת ה' יהיה ישועה, כתבנו את השם על פתק, ואמרתי לרב: 'הבת שלו בחדר לידה והיא צריכה ללדת', הרב שאל מה השם, לקח את הפתק ובירך אותו. לאחר מנחה רץ היהודי לטלפון ציבורי לברר את הנעשה, ואכן אמרו לו שהבת כבר באמצע ללדת.

"למחרת סיפר לי אותו יהודי שהיה נס גלוי, חבל הטבור הסתובב סביב ראשו של העובר, והרופאים רצו כבר לעשות ניתוח, ובשעה 16:40 התינוק יצא החוצה, לתדהמת הרופאים, ללא החבל. מה שהרופאים לא ידעו שבדיוק בשעה 16:40 הרב אלישיב העניק את ברכתו".

קשה עדיין לרב ויסנשטרן לדבר על מורו ורבו בלשון עבר, והוא מסיים: "מה נאמר ומה נדבר? עתה חסרנו כל אלה. כמה מופתים ראיתי בעיני, כמעט מאה שנות תורה תמימות".

"היה נראה שמעולם לא עזב את הגמרא"

הרב יעקב גרינצייג, ממשמשיו הקרובים של הגרי"ש זצ"ל במשך עשרות השנים האחרונות, משתף אותנו גם הוא.

• איך, בעצם, הכרת את הגרי"ש זצ"ל?

"לפני 25 שנה, כשעוד הייתי בחור בישיבת 'אור אלחנן' הציע לי חבר ללכת להתפלל ב'קבלת שבת' במניין שהיה ב'תפארת בחורים' הישן. מאז התחלתי להגיע לשם להתפלל הרבה, ושם פגשתי את הרב. בהתחלה בתור בחור לא יכולתי להיות שם הרבה, אבל אחרי נישואיי, גם השווער שלי היה ממאה שערים, אז הייתי יותר ויותר סמוך לרב.

"הרב היה יושב ולומד כל היום, ולפני השקיעה קבוע היה צריך מניין למנחה, וזה היה חשוב לו מאוד. אני התחלתי לסדר לו מניין קבוע ולאסוף אנשים. גם אחרי הרבה שנים הרב עוד זכר לי את הנושא הזה של המניין".

• מה הדבר שהכי 'תפס' אותך אצל הגרי"ש?

"הכי נחקק לי ממנו, וזה היה המסר שכל מי שהיה אצלו ראה כל הזמן, שתמיד אחרי שהוא היה מסיים את התפילה או כל פעולה אחרת בכל נושא - תוך רגע הוא כבר היה שקוע בלימוד. ממש כהרף עין. על השקיעות שלו בלימוד כולם יודעים, אבל רוב האנשים צריכים קצת זמן בשביל להתעמק, והרב היה תוך רגע באמצע השטייגען, כאילו לא עזב את הגמרא".

הרב גרינצייג: "יש עוד משהו מיוחד שהיה ברב, ההנהגה שלו הייתה שונה מכל מה שאני קראתי ושמעתי שהיה אצל גדולי ישראל האחרים. זה היה הנהגה של פסק - של הכל לפי מה שאומרת ההלכה. הרב גם לא רצה שכל הנושא של ההנהגה והציבור יפגע בהתמדה שלו, לכן היה רק שעה אחת ביום של קבלת קהל, ועוד חצי שעה שהקדיש לנושאים ציבוריים, כדי שלא לבטל מתורתו כי הוא זה.

"הרב גם היה פיקח באופן בלתי רגיל. לדוגמה, הרבה אנשים היו מגיעים ושואלים אותו מה הם צריכים לתקן, הרב היה עונה בדרך כלל ש'כל אחד יודע בדיוק מה הוא צריך לתקן'".

• איך קיבלת את פטירתו של הגרי"ש?

"קשה מאוד. הוא היה הכל בשבילי, כל דבר שעשיתי שאלתי והתייעצתי איתו. הייתי בבית חולים כשנפטר ועד עכשיו אני מתקשה להתאושש. אחר-כך גם עשיתי קריעה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!