20 שעות התמדה ביממה • סדר יומו של הגרי"ש אלישיב

מדי לילה, בשעה 2:00, קול התורה היה מתנגן בביתו של הגרי"ש אלישיב בסמטת חנן בשכונת מאה שערים.

בשעה זו, התעורר הגרי"ש והתחיל בסדר יומו הגדוש בהתמדה בתורה.

הגרי"ש הקפיד להתפלל שחרית לאחר 3(!) שעות לימוד לפחות. הוא עבר מחדר השינה לסלון, פתח את הגמרא ושקע בתלמודו – עד לזמן שחרית.

• 5:30: אל הבית נכנס נכדו המסור הרב ישראל אלישיב, המופקד על ענייני הבית בשעות הבוקר. הגרי"ש הניח תפילין ויוצא מביתו לעבר בית מדרשו - בקלנועית.

• 6:00: תפילת שחרית. למרות השעה המוקדמת, הגיעו המונים לחזות ב'עבודת התפילה' המיוחדת של הגרי"ש. לאחר התפילה, ישב במקומו ואומר את שלושת פרקי התהילים שקבעו גדולי ישראל בזמן האינתיפאדה לאומרם בכל יום. לאחר מכן, ניגשים האורחים להתברך מפיו.

תלמידיו הקרובים מציגים בפניו שאלות הלכתיות המגיעות אליהם מכל רחבי העולם: הגאון רבי בן ציון הכהן קוק הנאמן על הגרי"ש בכתיבת ספרי הפסקים, והגאון רבי יצחק דרזי, בעל ה'שבות יצחק'.

המתפללים הקבועים ניגשים להגרי"ש לאמירת 'בוקר טוב, רב'ה' – והגרי"ש ברכם במאור פנים.

• 7:00: עולה לביתו. מניח תפילין של רבינו תם וקורא קריאת שמע. לעתים, הכניס הרב ישראל אלישיב יהודים הזקוקים להכרעה דחופה.

• 7:30: אוכל פת שחרית ולומד שניים מקרא וגמרא.

• 9:00: שב לבית מדרשו - לשמש בסנדקאות. אין כמעט יום בו לא התקיימו במקום מספר בריתות, לעתים ארבע וחמש בריתות בזו אחר זו. הגרי"ש אלישיב לא סירב מעולם לסנדקאות. בשעה זו הגיע לבית - נכדו, הרב אריה אלישיב, שעל פיו יישק דבר.

כשהגרי"ש צעד לעבר הקלנועית בסיום הברית, הייתה קביעות לרב נחום אייזנשטיין, לשאול שאלות הלכתיות. כשהגרי"ש עלה במעלית לביתו, התלוו אליו מקורבים נוספים לשאול שאלות.

• 9:30: חזר לביתו להמשך סדר לימוד הגמרא הקבוע. במידה ומתקיימת ברית בבית מדרשו בצהריים, הגרי"ש התפלל מנחה בבית מדרשו.

אין קבלת קהל רשמית

• 13:00: הגרי"ש נפנה לתפילת מנחה וארוחת צהריים, וממשיך בסדר לימודו הקבוע, כאשר את רוב לימודו הוא מקדיש למסכת הנלמדת בשיעורו.

בעבר מדי צהריים, הייתה מגיעה בתו הרבנית לאה אויערבך ע"ה, שהייתה ידועה במסירותה לאביה הגדול, ודואגת לכל צרכיו וסעודותיו. מאז פטירתה, התורנות התחלקה בין בנותיו, הרבנית ישראלזון והרבנית רימר, וכן כלותיו.

• 18:30: בשעה זו התקיימה קבלת קהל לא רשמית, אליה מגיעים בדרך-כלל דיינים, רבנים, הח"כים החרדיים ואורחים מחו"ל, שבאים להתברך ולהתייעץ בנושאים שונים – ציבוריים ופרטיים כאחד.

בשעת קבלת הקהל, הגיע לביתו בנו הגאון רבי אברהם אלישיב.

כיון שהגרי"ש מיעט לצאת מביתו בשנים האחרונות בשל חולשתו, שעה זו 'נוצלה' לעיתים קרובות לקיום שמחות משפחתיות או שמחות תלמידיו, כגון בר מצוה, אירוסין, שבע ברכות.

• 19:30: ירד לתפילת ערבית בבית מדרשו. מיד לאחר מכן, הוא פתח בשיעורו היומי אותו מסר מזה כ-70 שנה. בשיעור - כמאה משתתפים קבועים לצד עשרות אורחים מתחלפים.

השיעור היה נמשך כ-45 דקות, כאשר הגרי"ש קורא את הגפ"ת והמפרשים. מפעם לפעם, נעמדו התלמידים המקורבים ושואלים שאלות.

ה'הויז בוחע'ר' של בין הזמנים

• 21:00: חזר לביתו לארוחת ערב והמשך הלימוד.

• 23:00: פרש לשינה קצרה.

בשעות הלילה שהו בבית הגרי"ש נכדיו וניניו הלומדים בישיבות בירושלים וקיימו תורנות. בשבתות מגיעים אליו בניו וחתניו – על-פי תורנות.

לנאמן הבית, הגאון רבי יוסף אפרתי, לא היו שעות קבועות. הוא היה מגיע בשעות שונות ובימים שונים, והוא שימש גם כנהג לעתים נדירות, כאשר הגרי"ש יצא לאירועים.

בימי בין הזמנים הצטרף לנאמני הבית נינו, הבה"ח יחזקאל ברלין, תלמיד ישיבת 'כנסת יצחק' בחדרה, שימש את סבו במסירות בימי בין הזמנים. ברלין זכה לחביבות מיוחדת אצל סבו - ובני הבית כינו אותו בחיוך ה"הויז בוחע'ר של הרב'ה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!