מה באמת מחפש מיט רומני בישראל?

ביקורו בישראל של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, מיט רומני, ידגיש את שדרוג חיוניותה האסטרטגית של ישראל על רקע "הרחוב הערבי" הגועש; לאור החרפת איומי האסלאם הרדיקלי ואיראן גרעינית על אינטרסים חיוניים אמריקאים; לאור צמצום נוכחות ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, בעוד רוסיה וסין מעמיקות את מעורבותן באזור; ועל רקע הקיצוצים בתקציב הביטחון האמריקאי.

ביקור רומני בישראל שופך אור על השפעתו הקריטית של המצביע היהודי על בחירות נובמבר לנשיאות ולבתי המחוקקים.

רוב יהודי ארה"ב מתגוררים בניו יורק (1.6 מיליון) ובקליפורניה (1.2 מיליון), אך השפעתם מוגבלת מכיוון שמדינות אלו נמצאות "בכיס המפלגה הדמוקרטית". לעומת זאת, הקהילות היהודיות הקטנות יותר ב"מדינות המתנדנדות" עשויות לקבוע את המנצח בנובמבר. בעוד שמספר היהודים בניו יורק (במיוחד) ובקליפורניה קטן בהדרגה, מספרם גדל ב"מדינות המתנדנדות".

גורל הבחירות לנשיאות בשנת 2000 נקבע על ידי פחות מ-1,000 מצביעים יהודיים בפלורידה. תוצאות בחירות 2012 עשויות להיקבע על ידי הקול היהודי ב-3 מ-7 המדינות המובילות במספר האלקטורים הבוחרים את הנשיא, שהן גם "מדינות מתנדנדות": פלורידה (29 אלקטורים מתוך 270 הדרושים לניצחון בבחירות לנשיאות), פנסילבניה (20 אלקטורים) ואוהיו (18 אלקטורים). מספר האלקטורים שקול למספר נציגי המדינה בבתי המחוקקים.

"מדינות מתנדנדות" נוספות, בעלות מסה קריטית של תושבים יהודים, הן צפון קרולינה (15), וירג'יניה (13), אריזונה (11), מיזורי (10), וויסקונסין (10), קולורדו (9), ואולי אף מישיגן (16), אינדיאנה (11) ומינסוטה (10 אלקטורים).

המצביע היהודי מתעניין בפוליטיקה פנימית ובינלאומית יותר משאר האוכלוסייה, ולכן משתתף ומשפיע באופן בלתי-פרופורציונלי על תוצאות הבחירות. שני אחוזים מהאוכלוסייה מייצגים ארבעה אחוזים מהמצביעים. היהודים תורמים יותר כסף מאחרים למערכות בחירות, ובמיוחד למרוצי הקונגרס.

הדור המבוגר נוטה לתמוך אוטומטית במועמדים דמוקרטים עקב נסיבות היסטוריות: פתיחות המפלגה הדמוקרטית מאז הנשיא פרנקלין רוזבלט; מגורים בערים גדולות בעלות אוריינטציה דמוקרטית; קשר מסורתי לאיגודים המקצועיים; הזדהות עם צרכי רווחה והמעמד הנמוך. מכאן אחוזי תמיכה גבוהים ושיטתיים במועמדים דמוקרטיים (קלינטון ואובמה – 80% ו-78% ב- 1992 ו-2008). אבל, הדור הצעיר היהודי מצטרף בהדרגה לשורות "המצביעים העצמאיים" המצביעים לגופו של מועמד ולא לגופה של מפלגה, ואינם מאמצים באופן סוחף את סדר היום הפוליטי היהודי המסורתי: צרכי רווחה, הפלות, הגירה בלתי-חוקית, הפרדת דת ממדינה, האוכלוסייה הגאה. מגמה זאת מתגברת עקב שיעורי פריון גבוהים של היהדות האורתודוכסית הנוטה לכיוון הרפובליקני.

ככל שגדל מספר "המצביעים העצמאיים" היהודים, כן גדל מספר המצביעים היהודיים הקובעים את הצבעתם לפי נושאים ישראלים ויהודיים. לדוגמא, הנשיא הרפובליקני, הגנרל אייזנהאואר זכה ב-36% (1952) ו-40% (1956) מהקול היהודי עקב תפקידו בהדברת גרמניה הנאצית ושחרור יהודים ממחנות הריכוז. הנשיא הרפובליקני רייגן קיבל 39% מהקול היהודי בגלל קרבתו לקהילה היהודית, תמיכתו בישראל ועוינות יריבו, הנשיא קרטר, לישראל. הנשיא בוש-האב זכה ב-1988 ל-35% מהקול היהודי בגלל תפקידו כסגנו של רייגן, אך הידרדר ל-11% עקב עוינותו לישראל.

המועמד הרפובליקני רומני מנסה למנף את המגמות הפוליטיות ב"רחוב היהודי", בתקווה להשפיע על התוצאות ב"מדינות המתנדנדות".

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!