חוק הגיוס: כש'מיר ברכפלד' מריצה בחורים ללשכת הגיוס

אין לי מושג מדוע כדי 'ללכלך' את ח"כ יוחנן פלסנר או כדי להדגיש את חומרת מעשיו, הולכים לחפש את האבא שלו. נו, באמת, זו הבעיה פה? שאבא שלו גוי?

אז נכון, זו האמת. אולריק פלסנר נולד בפירנצה כבכור לשני אחים במשפחה קתולית, ממוצא דני. את האם, תמר ליבס, הכיר 'במקרה', כשהגיע לישראל כדי לתכנן את מלון הילטון. יחד יצאו לסרי לנקה ונישאו. אין צורך להוסיף כי לא מדובר בנישואין על פי ההלכה.

אומרים, שלגוי קשה לאהוב 'טשולנט'. נשמתו משום מה אינה מתחברת למאכל היהודי הטיפוסי הזה. אולי לכך מתכוונים כשתולים את חוסר הבנתו בתורה ובלומדיה - באביו הגוי.

מצד שני, אמו יהודיה. מצד שלישי, הנישואין בין השניים נעשו שלא כדין. מצד רביעי, לא בטוח שצריך לחטט בחייו האישיים של פוליטיקאי, כשבאים לתקוף אותו. תתקפו נקודתית. נקודה.

לפני מספר ימים קיבלתי שיחת טלפון מאדם הנחשב למאוד מקורב לפלסנר. "הוא רוצה להיפגש עם הרב שטיינמן", אמר בן שיחי. אם אסדר, אקבל בלעדיות על הסיקור, הבטיח.

באותם ימים עדיין לא התפרקה לו, ליוחנן, הוועדה מתחת לידיים, הפגישות שלו עם נציגי העולם החרדי היו חלק משגרת ישיבות הוועדה, וההתלהבות שלו מ'מעשה ידיו להתפאר' הייתה בשיא. אז הוא עוד האמין שהחרדים "יגידו תודה" על המתנה שהוא מגיש להם. כסף, עבודה. מה לא.

לא נתתי כל סיכוי לכך שהגראי"ל שטיינמן, שבעיני רוחו כך נראה, כבר צפה את העתיד, עוד כשהורה לנציגים החרדיים שלא להשתתף בדיוני הוועדה, יסכים לפגישה מהסוג הזה. שכן, יש להבדיל בין להיפגש עם יו"ר הכנסת רובי ריבלין, יהודי חם למסורת ולעולם התורה, לבין פגישה עם מי שניהל במשך למעלה משנתיים ועדת משנה שממצאיה שימשו קרדום לחפור בו בידי השופטת דורית בייניש, בבואה לבטל את חוק טל.

ביום שני פגשתי באותו מקורב. נו, יוחנן עדיין רוצה בפגישה? – שאלתי אותו, מתוך סקרנות. "לא, ממש לא", השיב.

ואז, כאילו בדרך אגב, אולי כדי להסביר לי מדוע לא, הוסיף עוד משפט: "הבוקר דיברתי איתו, סיפרתי לו שהתקשורת החרדית ביקרה את העובדה שאבא שלו נוצרי, גוי. את יודעת מה זרק לי?" אמר, "שגם דוד המלך היה בן של גוי".

נחרדתי. לא בגלל שאבא שלו גוי. רק בגלל עצם ההשוואה לדוד המלך, נינה של רות המואביה שהתגיירה כדת וכדין, ובנו של ישי שהגמרא מעידה עליו שלא חטא מימיו.

ובכל זאת, מנקודת מבטו, זה נשמע כך. אם רות המואביה לא התגיירה כהלכה, הרי שעובד, בנה ובנו של בועז, אינו יהודי. אשתו, עדאל, יהודיה, לפיכך בנם ישי הוא בטוח יהודי, אבל הרי גם אמו של יוחנן יהודיה.

יחי ההבדלים הקטנים. רות התגיירה כדין, זה אחד. ושנים, היא ובועז כמו גם עובד ועדאל אשתו לא התחתנו בסרי לנקה.

קונספירצית פלסנר החדשה

ועדיין לא זו הנקודה החשובה. אחרי הכול פלסנר הוא פוליטיקאי, וככזה צריך לשפוט אותו.

המעניין הוא, כי אחרי הקונספירציה ה'קדימאית' שדיברה על חלום להציבו בראשות הרשימה ככפיל-ביבי, השבוע נולדה קונספירציה חדשה, לפיה אולריק פלסנר, האב האדריכל, שעבד בפרויקטים עבור עיריית ירושלים עוד בזמנו של טדי קולק המנוח, היה ועדיין חברו של אהוד אולמרט.

האחרון הוא זה שהכניס את יוחנן הבן לרשימת קדימה. הוא גם זה שיעשה הכול כדי להצמיד אותו לרשימת 'יש עתיד' של יאיר לפיד. על יאיר לפיד אין צורך לספר, עד כמה הוא עובד בשיתוף פעולה הרמוני עם אולמרט, החבר של אבא טומי. גם לפני ה'הוא זכאי' שהציג ביום שלישי.

כמה כבוד קוצר פלסנר בתקשורת. בסוף השבוע נמרחה תמונתו על שער המוסף של שבת ב'ידיעות אחרונות', כגיבור ישראל שהציל את האומה מידי כל אויביה עלי אדמות. חנוט בעניבה ובחליפה, בידו רובה סער. סוף-סוף יש לעם ישראל על מי לסמוך.

נתניהו המסכן ראה וקלט את המסר. אם יגיד 'לא' לאיש, ההיסטוריה (הנקבעת במערכת העיתונים 'הקובעים') לא תסלח לו לנצח. ולא אדם כמוהו, חובב היסטוריה מושבע, יוותר על שורה בויקיפדיה או בספרות העתידית.

באותו יום שישי, כך סיפר לי אחד מבכירי ש"ס, הרגשתי על בשרי את הטלטלה, את המהפך. בשבת הסתובב הגר"ע יוסף עצוב. ולא בכדי. כי יודע צדיק נפש...

ברקע ניצבת השותפה, בכאילו, מפלגת קדימה, זו שגורלה אינו ברור. גוססת? מתה זה מכבר? ניתן להחיותה, באמצעים כאלו ואחרים? לכו תדעו.

מיום ליום פרורי האופוזיציה במפלגה מבולבלים יותר ויותר. הנה, ביום שלישי, הייתה אמורה להתקיים ישיבת אופוזיציה שכזו. המשתתפים העתידיים, הח"כים: שלמה מולה, יואל חסון, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, נינו אבקסזה ונחמן שי.

משום מה היא בוטלה, אולי משום שהשביעי לא אבה להצטרף. אולי משום שעדיין לא ברור מהי העילה שעל גבה יפרשו. אחרי הכול, מי יודע לומר מה בגורלו של חוק טל החדש. רע לחרדים? רע מספיק כדי להעיפם עם הרוח אלי אופוזיציה?

רק לחשוב על כך שנתניהו חלם על מפץ עם המפלגה הזו. יפה מצד אלקין שאבחן אותם באמרו כי הם סובלים מפיצול אישיות, ועל המלצתו שילכו לטיפול פסיכולוגי. רק למה הבוס שלו לא מקשיב לו, ואינו מבין מי הפרטנרים עמם בחר לדחות את מערכת הבחירות?

ישראל חסון, כך אומרות השמועות, כבר קיבל פנייה רשמית מ'העבודה'. הוא סירב בנימוס. לדעתו, מפלגתו עוד עתידה להתרומם אל מעל למפלס אחוז החסימה, מיד לאחר שיעבור חוק טל 'טוב'. לטעמו, כמובן.

על עתניאל שנלר ויעקב אדרי מספרים כי ארבעת רגליהם כבר נטועות עמוק בתוך סיעת הליכוד. גם את גורלו של שאול מופז היה רוצה נתניהו להבטיח. לשם כך (לא רק לשם כך, אחרי הכול יש גם את אהוד בסביבה) הוא מעוניין למנוע את כינוסה של ועידת הליכוד, ומוכן לשמוע לרעיונות כמו הפיכתו החד-צדדית למרכז.

הליכודניקים החדשים נערכים בשטח

רק שתדעו: בשקט-בשקט מתגבשות והולכות בחירות לסניפי השטח. באחד מהם, סניף בני-ברק, נערכים החברים החרדים לזנק לעמדות השפעה. בדרך הם נפגשים עם הליכודניקים, יורים בהם חיצים של ביקורת וגם מקבלים הבטחות לעתיד.

מפגש כזה היה להם, למשל, עם שרת התרבות והספורט לימור לבנת ("למה היא לא מבינה שעליה להעניק כספים גם לתרבות חרדית? אז מה אם היא מספרת לנו שאבא וסבא שלה היו רבנים"), עם יריב לוין ("בחור נחמד, מבריק, לא ברור איך יוכל לעזור לחרדים"), או-טו-טו גם עם סילבן שלום.

לדעתם, אם רק יתחזקו הם אלו שיוכלו להשפיע על הליכוד מבפנים ("הנה הבאנו את יואב קיש, מחברי ועדת פלסנר, לישיבת פוניבז', אנחנו בטוחים שזה השפיע עליו יותר מכל נאום של גפני-ישי, הוא זה שהבטיח לנו שהנואמים בהפגנת מוצ"ש לא ידברו נגד הציבור החרדי, וגם קיים"), אבל את זה אמר לי בראיון גם משה פייגלין, ועד היום לא ברור אם הצליח להזיז גרם במחשבותיו והשקפותיו של נתניהו.

אפילו לא למנוע את הזזת התושבים מביתם שבשכונת האולפנה. מצד שני, וכי הפוליטיקאים החרדיים שלנו כן מצליחים לשנות משהו?

רק שאולמרט לא יחזור

מי שמנסה 'לעבוד' על הנציגים החרדיים הוא נציגו הבלתי נלאה של ראש הממשלה, מנהל הלשכה לשעבר (נו, באמת) נתן אשל.

לא תאמינו אלו רעיונות יצירתיים צצים במוחו המבריק.

ראשית, הוא עושה כל מאמץ כדי לפרק את הברית שנוצרה לאחרונה בין יהדות התורה לש"ס. מחמיא לזה, מחניף לאחר, מלקק לזה, מתחנן לאחר.

תשאלו את סגן השר אליעזר מנחם מוזס כיצד הוא חש רגע אחרי שנתן אשל יוצא מלשכתו שבמשרד החינוך. כאילו הוא האיש החשוב ביותר ללשכה הראשונה. תאמינו או לא, אין כמו ההרגשה הזו. ואשל יודע להעניק אותה בשפע.

"אתם תישארו, יהדות התורה תפרוש, גפני יישאר בוועדת הכספים, אתם תדאגו להם, הם ידאגו לכם" - אלו הן רק פנינים מעטות משלל מילות השכנוע. ושרק לא יפרוש לו גוש חרדי אחד גדול.

למען האמת, במהלך הימים האחרונים נסדק סדק (עדיין דק) בחומת השחצנות והביטחון העצמי שאפיינה את הלשכה הראשנה.

הסקרים שהחמיאו ליו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', הדיבורים של החרדים' על אפשרות חבירה לה – כל אלו שינו את הטונים.

פתאום קלטתי שם זמירות 'עצבניות' של "קדנציה אחת יפלו ברשת שלה, נראה אותם זוחלים אלינו בפעם הבאה, אבל אז לא נספור אותם" ועוד שכאלו. ביום שלישי בבוקר, אחרי זיכויו של אהוד אולמרט (בשתי פרשות), שעות אחדות לאחר שגפני עמד על דוכן המליאה והחמיא לראש הממשלה הטוב ביותר לחרדים (אולמרט, לא ביבי), מן הסתם ירד מפלס הגאווה של האחרון אל מתחת לקו האדום.

ושרק לא יעלה אולמרט בדעתו אפשרות של חזרה לפוליטיקה. במקרה שכזה - אם הוא אפשרי משפטית - חזקה על החרדים שיכינו לו שטיח אדום, בעצם גשר מזהב. כל שצריכה שלי יחימוביץ הוא לעלות על אותו הגשר, והקץ לממשלת נתניהו. לשמחת המפגינים ברחבת המוזיאון בתל-אביב, לרווחת מפגיני מחאת הקיץ.

ליתר ביטחון, ועד יעבור זעם, מעדיף ראש הממשלה להסתתר בלשכתו שבמשרד ראש הממשלה. לשם קשה להיכנס בטרם עברת שבעת מדורי האבטחה, וזה בהחלט לא פשוט. זו אינה הכנסת, אליה כל כתב ינוקא יכול להיכנס חופשי (וצל"ש ללשכת ח"כ מיכאל בן ארי שאלופה בהנפקת אישורים של הכנסת אורחים), שם אין כאב הראש הטורדני של כנסת, שאילתות ושאר נידנודים. ותודה לגבס ולגיד שנקרע, אינשאללה לפחות עד לסיום המושב. נשוב וניפגש עם כל 'הנודניקים' עם תחילת מושב החורף, ודיה לצרה בשעתה.

מי שבאמת צריך קשר עם הלשכה הראשונה, נאלץ לעשות זאת בטכניקות מעניינות. הנה, למשל, שר החינוך גדעון סער מצא לו פתרון: סימוסים ובמרץ מתקתק בפלפונו שוב ושוב לגיל שפר (ראש הלשכה), כמו גם לצביקה האוזר (מזכיר הממשלה). "אלוף הסימוסים", כבר כינה אותו מי שכינה.

אם אתה מקפיד שלא לסמס בפרצופה של ועדה כזו או אחרת, אולי אפילו בישיבת ממשלה, זה בסדר. מה שכן, לא בטוח שבסביבתו הקרובה של נתניהו יאהבו את הערוץ המעניין הזה של שפר את סער. אבל כשנתן אשל (או כפי שהוא מוצג על הצג של נתניהו: "נתן אשל החדש") לא ממש בסביבה, מי ידווח?

למה לתת למדינה?

ומה באשר לרוב המיוחל הדרוש לחוק טל החדש, אם וכאשר יגיע אל המליאה?

מי שספר את אצבעותיהם של חברי מפלגת 'ישראל ביתנו', הוזמן השבוע לשמוע בקולו של אביגדור ליברמן, היו"ר הקובע, כי היה לא תהיה. הוא וחבריו יצביעו נגד החוק, ולא חשוב מה תהא דעת הקואליציה. מי כמוהו יודע שבלית ברירה יהיה חופש הצבעה, בגלל החרדים. אז למה שלא יעלה על הגל?

קודקודי הליכוד עדיין משלים את עצמם שח"כי האיחוד הלאומי יצביעו בעד. הם כנראה לא שמעו את מה ששמעתי מפי חברי הכנסת מיכאל בן ארי ("אם הציבור החרדי לא יקנה שבוע אחד במבה או קוטג', המשק יקרוס. הציבור החרדי הוא אחרי הכול משלם המיסים הכי גדול. קודם שיעשו לו אפליה מתקנת, בכל החברות הגדולות במשק, אין חרדי אחד לרפואה") ואורי אריאל.

אין מצב שכזה, הם מבהירים.

ח"כ חיים אמסלם היה מאוד רוצה שעל חודו של קולו ייפול דבר. או-אז, הוא מבטיח, יהיו הפתעות.

תהיו בטוחים שהוא ימתח את עצבי נתניהו כמו גם את עצבי אלי ישי, עד להתפקע.

ואז, ברגע האחרון הוא ישלוף את החלטתו. אני הייתי מהמרת שעם כל הביקורת שלו על הציבור החרדי הוא לא יבגוד בעולם התורה. אחרי הכול, מקננת בליבו אהבת תורה, גם אם היא מתובלת בשנאה לפוליטיקאים המתיימרים לייצג אותה בכנסת. רק מתיימרים, כמובן.

ומה באשר לערבים? נצביע אתכם, אמר לי השבוע ח"כ אחמד טיבי. נו, ברור, אחרי הכול החוק נכנס גם לערביי ישראל לקרביים ומנדב אותם לשירות כפוי, שמבחינתם הוא 'בזבוז של שנתיים בחיים'.

"הביוב לא משהו, המדרכות שבורות, העוני גדול, ואנחנו נבזבז על המדינה תקופה כה ארוכה מחיינו?" – הם אומרים לעצמם.

את התרגום יעשו במליאה, ואם לא יבטיחו להם הרים וגם גבעות, קשה לראות אתם תומכים בחוק. ולא בגלל שכך הורה להם הגראי"ל שטיינמן.

אפילו בליכוד יש שהודו השבוע כי "מפתה להוציא את הערבים מהחוק ולזכות בתמיכתם. אחרי הכול ישראל ביתנו ממילא לא הולכת איתנו".

אם תרצו לראות בכך איום מרומז לכיוונו של ליברמן, עשיתם זאת על אחריותכם בלבד. מה גם שעוד לא נולד האיש שיצליח להפחיד את יו"ר ישראל ביתנו. תוציאו, תכניסו, תאיימו, תשתוללו, כשהוא החליט, אבוד אפילו לאלקין הבלתי מנוצח.

יש לחרדים קייס

השבוע, בשיחה שלא לייחוס, הודה גורם בכיר בקואליציה כי הוא מבין את החרדים. "יש להם קייס אמיתי", אמר. אחרי הכול חתמו איתם על הסכם קואליציוני.

מצד שני, הסביר, יש בג"ץ שאינו מאפשר לנתניהו לקיים את הסעיף הזה. יש מציאות פוליטית חדשה. החרדים צריכים להבין.

ולכל מי שביקש לדעת, הנה תמצית סדר היום של הימים הבאים עלינו לטובה (או חלילה לרעה).

תוקפו של חוק טל פג אוטומטית ב-1 לאוגוסט. אין מצב של הארכה מבג"ץ. זה לא עובד ככה, אלא אם יפנה מי שיפנה לבג"ץ כדי להתלונן שהמדינה אינה כופה גיוס בכוח הזרוע (או הטנקים).

במקרה כזה תשיב המדינה, הגיוני לומר, שהיא באמצע תהליך חקיקה, ובג"ץ יתרצה וימחק את העתירה.

אם היא לא תוגש, החוק חל בפועל. חוק גיוס לכל.

בשלב זה נעשה מאמץ מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר (בוגי יעלון ויוחנן פלסנר, כשמעליהם מערבבים בכוח נתן אשל, אהוד ברק וכמובן בנימין נתניהו) להגיש חוק, שיעלה ביום ראשון הקרוב בוועדת שרים לחקיקה, ומשם למנגנון חקיקה מהיר.

ביום ראשון הוא יעלה במליאה להצבעה בקריאה ראשונה, משם לוועדה אותה תסמיך הממשלה לדון בנושא, כדי להכין את החוק לקריאה שניה ושלישית.

כל זה תקף אם לא הכין לנו נתניהו ספין או שפן אותו ישלוף ברגע הנכון.

הרוב, הפעם ולשם שינוי, לא מובטח מראש, ויו"ר הקואליציה, זאב אלקין, יצטרך להזיע כהוגן.

לכאורה מובטחים לו קולותיהם של מר"ץ, העבודה, קדימה, הבית היהודי והליכוד. אבל מה יהיה במקרה של אופוזיציה בקדימה שתקצץ מקולות התומכים רק כי החוק 'לא מספיק רע לחרדים'? ומה במקרה שבו תחליט העבודה להביך את הממשלה? אחרי הכול, ליצחק בוז'י הרצוג, יש בקנה חוק לפיזור הכנסת, ולמה שלא ימרר לנתניהו את החיים?

אל תשכחו כי הוא האיש שזרק אותם בבושת-פנים ביום 'ההוא' אל המדבר האופוזיציוני, ואין מתוק מרגע הנקמה.

אין ספק שהימים הקרובים, ועד לפיזורה של הכנסת (רשמית היום האחרון הוא יום רביעי שלפני תשעה באב, בפועל ייגררו הדיונים באותו יום עוד ועוד, אולי אפילו עד לכניסת השבת) יהיו מלאי הפתעות: ספינים, ידיעות שגויות, בדל של שמועות, והרבה קונספירציות.

אצלי ביומן שריינתי שבועיים גדושים, ההזמנות לשבת בוטלו. אבל מה כל הקושי הטכני הזה לעומת החשש האמיתי המקנן בלבבות לומדי התורה?

היום העלו בישיבת מיר ברכפלד עוד ועוד בחורים על אוטובוסים, בדרך אל לשכת הגיוס, רק כדי למהר ולחתום על דיחוי. כי מי יודע מה יילד יום, קודם חותמים ומבטיחים שקט של שנה. אל האוטובוס הועלו, אגב, גם קטינים של ממש, כאלו שעוד לא הגיע זמנם.

לא ברור האם קיבלו אותם בלשכה, אולי שלחו אותם הביתה (לישיבה) להתבגר עוד קצת. אחרי הכול תהיו בטוחים שגם הצבא לא ממש יודע איך לאכול את הראשון באוגוסט ואת העובדה שאוטומטית הם אמורים לפתוח את שעריהם לאלפי בחורי ישיבה שיתחילו לשגע אותם בין מנחה למעריב, בין מנין בהברה אשכנזית לספרדית, בין מהדרין בית יוסף למהדרין בד"צ ירושלים, בין דף יומי חובה לשיעור לילי שאי-אפשר בלעדיו להמשיך את היום הבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!