הערוץ החשאי • "תן לי סולמות", התחנן נתניהו לנציג החרדי

ביום חמישי האחרון דלק האור באחד מחדרי בניין הכנסת עד לשעה 1 בלילה. 'חבורת חוק טל 2' (אלקין-פרח-ישי-אטיאס-ליצמן-גפני) ישבה שם בעיניים טרוטות, במאמץ נואש לפתור את הפלונטר שהלך והסתבך.

חייבים לפרוץ את תקרת הזכוכית המכונה 'סנקציות אישיות', הסכימו החברים. השאלה הגדולה היא איך.

בסיומו של ערב ארוך, התפזרו החברים בלא כלום. עוד פגישה, אחת מיני רבות, של צוות בלתי רשמי, שניסה להגיע לפשרה כלשהי, אך נאלץ בסופו של יום (או לילה) להודות בכישלון מאמציו.

ואולי הגיע הזמן לספר את האמת: כל הפגישות לא נועדו, אלא לעין התקשורת. אך לו היו מזמינים אליהן את העיתונות, היא לא הייתה מתעניינת. לכן, בטקטיקה מחוכמת, השביעו את החברים לשמור על סודיות, בין לבין לחשו לכמה מהם "הדליפו"'. "בחכמה', הוסיפו בעוד לחישה.

אז 'בחכמה' זה מעולם לא היה, אבל משעשע בהחלט כן.

הנה כי כן, למשל, אחד מהמשתתפים ניצל את תמימותו של עיתונאי (או שניים) והמשיך את סדרת הלחישות: 'יש פגישה סודית, היא בחדר הזה-והזה, אסור לי להזמין עיתונאים, אם אתם רוצים תביאו כיבוד ותיכנסו'.

הללו, שלא תיארו לעצמם שמדובר במפגש שכל כולו פיזור מסך עשן על ההתרחשות האמיתית, הגיעו, גם הגישו כיבוד. 'אוי, כמה שאלקין היה מופתע כשראה אותנו', סיפרו לחבר'ה.

אבל את אלקין, כדאי שתדעו, לא מפתיעים. כל הפתעה מתוכננת אצלו עד לפרטים, מראש. השאלה הייתה מי המשתתף הפראייר שיעשה עבורו את העבודה המלוכלכת.

וכך התנהלה ההצגה.

פרח לרנר, המתאמת בין לשכת ראש הממשלה לכנסת, תפקדה על תקן של רשמת. מישהו, אחרי הכול, צריך לתעד. זאב אלקין, יו"ר הקואליציה המתוחכם, הביא את התכנים מטעם הבוס. 'זו מסגרת האפשרויות שלי, אלו הם הטווחים, פלסנר קיצוני, אבל אני אומר שמה שהיה לא יוכל להמשיך, תמצאו לי פתרונות'.

חלק מהפגישות החלו עם ארבעה נציגים, והסתיימו עם שניים בלבד. השאר נשמטו והלכו. בבחינת, את מי זה מעניין בכלל.

עיקרם של מפגשים אלו היה שלב הוויכוח, שאף הוא תועד בקפידה (רשמת, אמרנו?). אתם יודעים איך זה, כמו בחקירה משטרתית. אתה מכניס שניים לחדר, שואל שאלות, יורה אמירות, אחר-כך יוצא ומשאיר את הרשמקול פתוח. הוויכוח המתועד מספק חומר שלא היית משיג גם אצל חוקר פרטי.

הוויכוחים בין ה'חרדים' היו על גבולות הגזרה, עד כמה ולמה אפשר לוותר, גם על הטקטיקה. אין רוב לחלומות שלנו, ניסו היותר מתונים להסביר לשאר, אם אתם חולמים על חוק טל 2 ועל ל'ערבב' - תשכחו מזה. הפעם זה לא יעבור.

ליצמן היה מופקד על מלאכת האמירות הבומבסטיות, גפני היה אחראי למילים הבלתי מתפשרות, ישי החרה החזיק אחריו, ואטיאס ניסה להציע פתרונות, אך ידע בסתר ליבו כי זה לא המקום או השעה.

בתקשורת יש טוענים שהשיטה הש"סית ברורה: ישי המקל, אטיאס הגזר. אני לא הייתי חותמת על זה בשתי ידיים. אל תהיו בטוחים שהם לגמרי מתואמים ביניהם.

וכך, פחות או יותר, התנהל הדו-שיח.

אחד מהם: "לא נתפשר על קוצו של יוד".

"נכון, זה בשבילנו ייהרג ובל יעבור".

"הליכוד מפר את הברית ההיסטורית עם החרדים".

"מה יהא על ההסכם הקואליציוני?"

"נמצא מתווה, נדאג להצביע נגד כדי לאפשר לנתניהו לעשות כותרות 'טובות', אך נישאר בממשלה".

"מה פתאום נישאר? גדולי ישראל הורו לי לפרוש ומיד! שום פשרות!"

"מה יועיל שנפרוש? זה ירכך את החוק? לא ניתן ל'קדימה' את המשרדים שלנו על מגש של כסף. היה לא תהיה!"

פרח רושמת, אלקין מפנים, והמידע המודיעיני על ההסכמות ובעיקר על מה שלא הוסכם, מועבר לראש הממשלה.

עד כאן סדר הערוץ הרשמי.

ביבי בחסות הגבס

את הערוץ החשאי ניהלו כמו במבצע צבאי.

דמויות לבושות חליפות כהות יצאו ובאו בלשכת ראש הממשלה. לשם התקשורת אינה מגיעה, אלא אם כן הוזמנה. זה קורה בערך אחת לשבוע, וגם זה הרבה מדי עבור כל הצדדים.

בחסות הגבס והתירוץ, יכול היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנהל את כל ענייניו מ'המטה' ההוא, הסודי, מבלי שייאלץ בעל כורחו להגיע לבניין הכנסת שורץ ה'מרגלים' (או עיתונאים).

להוציא מילה סודית מאנשי לשכתו, כמוה כניסיון להוציא בדל מידע מסוכן שב"כ קשוח. אפילו בעינויים לא תצליחו. הם חתומים על מסמכי סודיות כה קשוחים, עד שגם בשנת הלילה שלהם הם זהירים בכל הנוגע לחלומות. ה'שחורים' יודעים אף הם, כי הדלפה תסמן את סופן של ההזמנות הנכבדות להגיע אל הבוס של המדינה.

ובכל זאת, מודיעין תמיד היה, תמיד גם יהיה. מתברר, שמאחורי הקלעים הוזמנו אל הלשכה הראשונה בכירי 'חבורת חוק טל 2'. בודדים בלבד, ממש לא כולם.

היותר נחשבים הוזמנו גם למעון הרישמי שברחוב בלפור, שם פתחה עבורם הרעייה המסורה את הדלת. ככה ייעשה לאיש שמסייע לבעלה לצלוח את המשברים הקואליציוניים המדירים שינה מעיניו.

תאמינו או לא, אין כמו הגברת נתניהו כדי להשפיע על ראש הממשלה. היא זו שחוללה אצלו פלאים בכל הקשור לשחרורו של גלעד שליט, אם היא רק תרצה עולם התורה יינצל. למען האמת, נכון לעכשיו, עושה רושם שהיא בהחלט רוצה.

קשה לדעת מה חושב נתניהו על עולם התורה ועד כמה הוא מאוהב במסורת היהודית, אבל בכל הנוגע לשרה, תהיו בטוחים שהיא מלאת רגש לכל דבר שברוח. היא ובניה הכניסו מסורת הביתה. אם היה לנציגינו שכל (לחלקם יש, צריך להודות), הם היו מנסים להיפגש תחילה איתה. לא מקובל, אבל בהחלט רעיון טוב.

אגב, המודיעין העלה כי אחד מהמוזמנים היותר רצויים שם בבית, הוא שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, אבל נסו להוציא מפיו מילה וחצי מילה לאישור הדבר.

למה לו. אחרי הכול, לא מדובר בעסקי דיור עליהם מונח כבודו. את העיסוק בחוק טל הוא עושה על בסיס התנדבותי, אכפתי, ובלי לפזול לתקשורת. לא לשם כך נוצר בתפקידו. מבחינתו מדובר בסוג של שירות לאומי התנדבותי. בשביל הנשמה.

השר אטיאס ולשכת ראש הממשלה: נא לא לכעוס על הפרסום. אחרי הכול לא באמת חשבתם שפגישה כלשהי יכולה להתקיים מבלי שלפחות עיתונאי חרוץ אחד יידע על דבר קיומה. וטוב שעיתונאים לא מחויבים לחתום אצלכם על מסמכי סודיות.

בפגישות הסודיות הללו מתנהלים הדיבורים קצת (הרבה) אחרת.

"אז מהי נקודת הפרישה שלכם?", רוצה נתניהו להבין.

עד כמה שזה מפתיע, פרישתן של הסיעות החרדיות היא עבורו חלום בלהות. לכאורה, עם גודלה של הממשלה הנוכחית הוא בהחלט יכול להסתדר יפה בלעדיהן. פרישתן תחסוך ממנו כאבי ראש. כנראה גם תוסיף לו כמה מנדטים בסקרים.

ובכל זאת.

הוא מנסה להסביר לבן שיחו החרדי שהחרדיםם צריכים להבין, שהוא אינו יכול לתת כל מה שהם רוצים, שאין לזה רוב בממשלה וגם אין לכך תמיכה ב'עמך' ישראל.

"אז תנו לי סולמות", הוא כמעט מתחנן.

איפוא נקודת השבירה

אז מהן הסולמות? היכן ממוקמת נקודת השבירה? תלוי את מי שואלים.

בנושא הזה ש"ס אינה תלויה בהחלטה של ח"כ משה גפני. ככה לפחות היא מצהירה בפני ראש הממשלה. האם כך יקרה בפועל? לדעתי, לא. רגע לאחר פרישתה של סיעת האחות הקטנה, ינסה יו"ר התנועה אלי ישי להסביר לנשיא מועצת החכמים, הגר"ע יוסף, כי עם כל הכבוד לאינטרסים של תקציב (רשת 'אל המעין' וכל השאר), חייבים לשמור על חזית חרדית אחידה.

צריך לזכור את קשריו הטובים של אלי ישי עם בית הגראי"ל שטיינמן ובעיקר עם הנכד הרב דוד שפירא, ידידו משכבר הימים. גם העובדה לפיה לא תקף הגראי"ל בשעתו את הגר"ע יוסף בנושא חוק הגיור הצבאי תעמוד לזכות ההצטרפות לדגל התורה.

סביר להניח שאם יגיעו לנקודת האל-חזור בה תפרוש 'יהדות התורה', יתפתחו בש"ס שתי אסכולות: זו של ישי, שתצדד בפרישה, וזו של אטיאס, שתצדד בקבלת החלטות עצמאיות מבלי להתכופף בפני 'אחינו האשכנזים'. אחרי הכול, יש לש"ס מנהיג רוחני משל עצמה. ישאל כל אחד את רבותיו הרוחניים בנקודת הזמן הנתונה, ויגיע להחלטות על פי התשובה שיקבל. בהחלט לא לפי התשובה אותה יקבל חברו.

בלשכת נתניהו לוקחים כרגע כאקסיומה כי האסכולה השנייה היא שתנצח. ובכל זאת, ועל אף שלפי נתון זה רק החמישיה האשנזית תפרוש, עדיין עושים כל מאמץ כדי לרצות את החרדים.

מאחר ובכל רגע נתון מסתמן עוד משברון בין הצדדים, ומאחר וכמעט בכל שעה עגולה מוחלפים הנתונים ומסתדרים אחרת, קצת קשה לשער מה עומד לקרות ואיזה 'דיל' ייתפר בין ליכוד-חרדים.

ובכל זאת, נציג 'דיל' אפשרי (נכון לרגע זה):

ה'דיל' טוב לקדימה, שכן על פיו היא מביאה הישגים יפים, לפחות ביחס למקום בו החלה – חוק טל הקודם - אבל הוא לא ירצה את הקיצוניים שבחברי המפלגה (פלסנר אחד מהם) המבקשים "את הכול". מצד שני, ניתן לחיות איתו בשלום וגם להציגו בפני העם כ"הנה, הבטחנו וגם קיימנו'.

מבחינת הציבור החרדי, ה'דיל' יאפשר לעולם התורה להמשיך ולשגשג, במקביל לעמידה ביעדים ולהבנה כי יש להתגמש. שכן, גם החרדים מפנימים שמה שהיה לא יהיה, שהם צריכים לתת 'משהו'. השאלה היא עד כמה ומה.

ראשית, נכון לעכשיו לא מדובר על מכסות לבחורי ישיבה. גזירה זו אינה עומדת על הפרק.

שנית, נושא הסנקציות האישיות הולך ויורד מסל האפשרויות. אחרי הכול, לא הגיוני לדרוש מבחור ישיבה להשיב בגיל 23 את כל הכספים אותם קיבלה למענו הישיבה בה למד.

השר אריאל אטיאס ערך חשבון מהיר והגיע לסכום של 150 אלף שקל (לא כולל ריבית והצמדה). לך תבקש סכום כזה מאברך צעיר, שעוד לא ברור לו איך יביא הביתה לחם ומרגרינה.

הוויכוח, נכון לדיל הנוכחי, הוא על הגילאים. פלסנר עומד על כך שעמידה ביעדים תתרחש בין הגילאים 18 ל-23. החרדים מבקשים למתוח את החבל עד לגיל 28. בטווח גילאים כזה, הם סבורים, יצליחו להביא את היעד המבוקש.

המדובר הוא על חוק שייחקק ל-10 שנים, כאשר בתוך חמש השנים הראשונות שלו יהיה על החרדים להגשים 60% מהיעדים: 3000 חרדים מגוייסים (צבא או שירות אזרחי), בשנה השניה 3600, בשלישית 4200 עד לשנה החמישית בה יגויסו 6000 חרדים.

בהנחה שהצבא ומשרד האוצר יפתחו מסלולים ייעודיים לשירות צבאי או אזרחי, הגיוני שיותר חרדים יצטרפו. במצב כזה, אין מניעה מלכלול סנקציות על הישיבות והכוללים, מתוך הנחה (או תקווה) שלא נגיע לכך.

היינו מעדיפים לוותר על סנקציות, אך כשצריך להתפשר יש למצוא את האפיק הפחות כואב, מסביר לי גורם חרדי המצוי בנבכי ה'דיל'.

פלסנר מאוהב בפלסנר

נשמע פשוט, אך בהחלט רחוק מלהיות כך.

"פלסנר התאהב בתובנות של פלסנר, מופז שבוי שלו", מעריך אחד מהפוליטיקאים החרדים איתו שוחחתי. לדעתו, מי שבאמת בקיאים בפרטים הם אלקין, פלסנר ואביעד פרידמן מנהל ועדת קש"ב. הפרטים פירושו חלופות, גילאים, שנתונים, מה יחול מתי וכמה.

למה, בעצם, אתם לא מרבים להתראיין בתקשורת? למה אתה מדבר שלא בשמך? - ניסיתי להבין.

"זה כמו עיסוק בחשמל, אדם פוחד שיתחשמל. כל מילה שאינה במקומה היא הרסנית", השיב. "לא כל נציגינו הם 'חשמלאים מנוסים', עם רישיון עבודה מסודר. חלקם נקלעו לזירה הפוליטית מבלי שיבינו עד כמה מסובך להיות פוליטיקאי".

ואולי לכן טוב עשתה לשכת ראש הממשלה כשביקשה (אין לכך כל אישור), מחלק מהשותפות הקואליציוניות להעביר את המסרונים שלהם תחילה ללשכה, למען ייבדק כי לא נפלה בהן כל טעות אסטרטגית שתזיק להמשך המגעים הישירים, הסודיים, ומה שביניהם.

מעתה, כדאי שתדעו, כל מסרון והודעה לתקשורת אותם קיבלתם מצד זה או אחר, הוא מסרון מתוכנת. בבחינת, אמור לי מהו גובה הלהבות הדרוש לדקה זו, ואומר לך מה תגיב.

אגב, גם האמירות המוזרות ביותר, אלו המוכחשות תוך דקות אחדות, גם הן חלק מהמשחק.

לא תאמינו כמה זה מסובך.

שאול מופז עצבני

הולכים לבחירות ? - שאלתי 'אחד שיודע', ולא מהצד החרדי של המפה.

"חופשי. זה קרוב יותר מתמיד", השיב.

למה, בעצם?

אז זהו, שמאחורי הקלעים לכל מפלגה יש את השיקולים הפנימיים שלה. למופז לא פשוט עם החברים ועם האופוזיציה הפנימית, ליברמן חייב להציג הישגים לבוחריו, וגם החרדים מוכרחים לשמור על הקווים האדומים.

המצב המסובך ביותר הוא ב'קדימה', שם כבר הכריזו שניים (שלמה מולה ונינו אבקסזה) על פרישה מהקואליציה.

'ישראל ביתנו' לכאורה 'על הסוס', אחרי שאביגדור ליברמן היה הראשון שהעז לעשות מעשה ולפרוש מהוועדה באומץ לב ראוי לציון. לאחריו, קרסה הוועדה כדומינו. אבל צריך לזכור למי זכות הראשונים על ה'פטנט'.

גם כאן מנסים מתווכים חרוצים לעשות מעשה ולרקום את הרקמה שהתפוררה. בבוקרו של יום שני הייתי עדה לפגישת מזנון בין יו"ר הוועדה יוחנן פלסנר לבין השר אריאל אטיאס.

מה לו ולו? - שאלתי.

מתברר, שמאחורי הקלעים קיימת ב'קדימה' הערכה כלפי אטיאס והבנה כי אולי יצליח לייצר רעיון מבריק שיוביל לפתרון.

בצהרי יום שני - אחרי שראש הממשלה הכריז על פירוק ועדת פלסנר - מצאתי את אטיאס נכנס אל לשכתה של יו"ר סיעת קידמה, דליה איציק. השניים הסתגרו בלשכה במשך למעלה משעה, גם הפעם בניסיון נואש למצוא פתרון.

"אל תיכנסו אליו, הוא עצבני", שמעתי בכיר ב'קדימה' מזהיר שניים מחבריו, שביקשו לסור אל לשכת מופז. אחד שהיה בפנים העיד בפני כי הוא רותח מזעם. אחרי הכול, נתניהו השפיל אותו בשידור-חי.

זמן קצר קודם לכן, נכחתי בחדר קדימה וצילמתי את מופז מרצה על חשיבות ועדת פלסנר, ועל כך שהיא בהחלט יכולה להביא לפתרון. דקות אחדות לאחר מכן זמזם הסלולרי שלי והתקבלה בו ההודעה שהרעידה את המערכת הפוליטית: נתניהו החליט על פירוק הוועדה.

לא נעים.

ובעוד מופז מסוגר בחדרו, מאחורי גבו כינס פלסנר (התאהב בוועדה, כבר אמרנו) בחדרו מסיבת עיתונאים מאולתרת.

"60% אברכים יהיו עריקים בעוד חודש בדיוק, אנחנו רוצים להימנע מכך", הודיע, וסיפר כי ביום רביעי, יהיה אשר יהיה, ותהא דעתו של נתניהו אשר תהא, הוא מגיש את הדו"ח 'שלו'.

דו"ח של איזו וועדה? של וועדה שפורקה? - ניסינו להבין. אבל מבחינתו, כמו ראש בקיר, יש ועדה. היא מונתה, היא קיבלה מנדט, הוא מגיש דו"ח. נקודה.

זה מזכיר עובד שפוטר, אך מתעקש להמשיך לעבוד (מי אמר יעקב לבין?) - אמר לו עיתונאי חד-לשון. מה פתאום, השיב לו פלסנר. הוועדה הוקמה ועדיין קיימת.

"אמרנו לו לא לכנס עיתונאים, למה הוא עושה את זה?" - שמעתי מהמסדרון את קולו של אחד ממקורביו של מופז, שכדי שלא להביכו לא אנקוב בשמו. רק אומר כי הוא גם מקורב לאחד מהרבנים המפורסמים בציבור החרדי.

אבל פלסנר, כאילו לא שמע את ה'אמרנו לו' - בשלו. "ההמלצות הללו הן המשחק היחיד בעיר", הבהיר.

באשר לציבור החרדי אמר: "מאז שהוחרמתי, לא היו לי כל-כך הרבה מגעים עם חרדים. אני כבר למדתי להכיר את כל סוגי החרדים. חסידים, ליטאים".

הוא לא דיבר על סוגים שונים של ליטאים (אלו ששומעים לגדולי הדור, ואלו שלא).

שאלתי אותו אם חש בהבדלים בין רמת הגמישות של הרבדים השונים. הוא השיב בחיוב. "בהחלט כן".

לא עם הפנים לחרדים

בתקשורת החילונית כבר יורים חיצים בנתניהו. הוא עם החרדים, הם טוענים. האם הם צודקים?

לא בטוח. החרדים משווים אותו, יבלט"א, ליצחק שמיר ז"ל. "נתניהו הוא 'שמיר בלי שפם'", הם אומרים.

מדוע?

ח"כ ישראל איכלר, יו"ר סיעת 'יהדות התורה', מספר כי נפגש עם שמיר המנוח, החתום על תעודת לוחמי המדינה של האב, הרב מנשה איכלר. מצד אחד, מספר איכלר, שמיר היה מפקד הלח"י, ותחת פיקודו שירתה יחידה דתית שזכתה ביחס הוגן ובלתי מתנשא.

מצד שני, כאחד ש'התחלן' כבר בביאליסטוק, בימיו כראש ממשלה פסק יחס הכבוד של הליכוד כלפי החרדים, שביסס מנחם בגין. איך אמר פעם שמיר לחרדים, כשהפר איתם את ההסכם הקואליציוני? "אתם יכולים לתלות את ההסכם עם חתימתי על הקיר במסגרת למזכרת".

לדעת איכלר, מאז ועד היום הליכוד 'לא עם הפנים לחרדים'.

לפני כ-20 שנה נפגש עם שמיר. "הוא אמר לי: 'עתיד המדינה הם הדתיים והחרדים. הצעירים שלנו מתנתקים מרעיון ארץ-ישראל ומתחברים לשמאל או יורדים מן הארץ או יורדים לפשע. הנטל הביטחוני והלאומי ייפול על כתפי הדתיים והחרדים ואתם צריכים להיערך לכך".

"עניתי לו שזו הודאת בעל דין, שמי שמסר את חינוך ילדיו לבית ספר 'ממלכתי', כרת את הענף הלאומי עליו בנה מדינה. אם אנחנו נמסור את ילדינו ל'ממלכה' החילונית, גם מהם לא יישאר עם יהודי ח"ו ולא תהיה מדינה יהודית".

נתניהו הוא שמיר בלי שפם. מבחינתו, את ההסכם הקואליציוני עמו יכולים החרדים לתלות על הקיר. סתם ככה, שיהיה למזכרת. הדבר היחיד שיכול להשפיע עליו לבוא לקראתם (מלבד רעייתו, אם תחליט ללכת על זה) הוא 'אינטרס'.

רגע לפני הרגע האחרון הוא ייטול מאזניים, יניח עליהם שלל אינטרסים - מה שישקול יותר הוא שיכריע.

רשימת האינטרסים: מה תגיד התקשורת (בעיקר 'ידיעות אחרונות' ו'ערוץ 2'), מה יחשבו במאהל הפראיירים, כמה מנדטים זה יקצץ לו, והאם זה יחבל בסיכויים להרכיב את הממשלה הבאה.

כל הכבד - זוכה.

הפגישה עם הרבי

מצד שני, רגע לפני שנזלזל בערכיו של נתניהו. אסור לשכוח את הסיפור הבא, אותו שמעתי כמה פעמים מפי בעלי, עורך האתר, דוד רוטנברג.

זה קרה בליל שמחת תורה של שנת תשמ"ה (1984). דוד היה אז תלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' ב-770, וכמו כל החסידים (ואלפי האורחים) הצטופף באולם בית המדרש הענק, לקראת ההקפות של האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל - רגע השיא של אירועי חודש תשרי. בית המדרש היה מפוצץ באלפי חסידים שעמדו צפופים על הפרנצ'ס, על עמודים, מציצים מכל פינה באולם. על הבמה של הרבי, עמדו כמה דיפלומטים ישראלים והמתינו, כמו כולם, לכניסתו של הרבי.

והנה הוא נכנס. הרבי ניגש אל הסטנדר שלו, הניח את הסידור, ומיד קלט במבטו את הדיפלומט הצעיר, שהיה אז שגריר ישראל באו"ם, בנימין נתניהו.

הנוכחים באולם התקשו להאמין למראה עיניהם. במשך 45 דקות עמד הרבי ושוחח עמו, כשמסביב אלפי חסידים עומדים צפופים ("כמו סרדינים, רק בלי השמן"), ממתינים לתחילת ההקפות. לא בטוח שהבין את כל תוכנה של השיחה. אחרי הכול הרבי שוחח עמו בעברית במבטא יידישאי. אבל את מה שהבין סיפר לפני מספר חודשים בנאומו באו"ם. על החושך השורר שם, ועל האור שבעזרתו ניתן לגרש את החושך.

"תשמעי", נוהג דוד לומר לי שוב ושוב, בעיקר כשהוא קורא בטורי מילים של ביקורת על ראש ממשלתנו. "אם הרבי השקיע בו זמן כה ממושך, בזמן כה יקר ונעלה, סימן ש'יש בו משהו'".

"נו, טוף", היה אומר על זה יצחק שמיר המנוח...

מצד שלישי, גם במנחם בגין המנוח השקיע הרבי שיחות ארוכות ובסופו של יום, כבר בתחילת תקופת כהונתו, 'בעט' בגין בכל מה שהיה חשוב ויקר לרבי ומסר את סיני למצרים.

במהלך הימים הקרובים יגיע חוק טל המחודש אל הישורת האחרונה שלו. ימים יגידו האם יעשה נתניהו את מעשה מנחם בגין, שאכזב; את מעשה שמיר, שצחק על מי שמאמין לחתימת ידו; או אולי יתן כבוד למילה בבחינת 'חוק טל חדש' ו'נתניהו חדש'.

אשרי המאמין.

ומי שמאמין - לא מפחד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!