על צועקי 'ערכאות' ובעלי מוסר כפול • בשולי פרשת יתד נאמן

השבת קיבלתי לידי חוברת מהודרת, אשר צורפה לעיתון יתד נאמן בשבת פרשת קרח.

מקריאת החוברת עולה חשיבות השלום, דפי הכרומו מסבירים באופן מעמיק את החומרה שבמחלוקת, את ההפסד שנגרם לכלל הצדדים, ואת העובדה שאין בפועל מנצח.

עיינתי שוב ושוב בחוברת, ולא מצאתי ולו מילה אחת על הנעשה בעיתון 'יתד' עצמו. מי שאינו מכיר את רזי הפוליטיקה, יכול היה לחשוב כי האמת והשלום אהבו, ולא היא, כידוע.

אני אישית אינני מכיר את רזי הפוליטיקה הפנימית בעיתון, ועלי לציין כי אינני מעוניין להבין במחלוקת זו. אך הבעיה המהותית כאן היא הצביעות החוזרת ונשנית: מחד גיסא הם מעוניינים להתוות דרך, אך כאשר הדבר נוגע לכיסם הפרטי נוהגים הם בפועל כ'פשוטי העם', הולכים לערכאות המשפטיות הכפופות לחוק הישראלי ולא לדין התורה, ויוצאים בריש גלי נגד הנחיות גדולי הדור, ובכך גורמים גם לחילול ה'.

העובדה שהמחלוקת בין הצדדים עברה לבית המשפט, כאשר טרם התעוררה המחלוקת, העיתון היה 'מזועזע' כל כולו מפניה לערכאות, ומהרמת יד בתורת משה, מוכיחה בעליל כי מדובר בצביעות שאין גדולה ממנה. מה גם שמדובר בתקדים מסוכן, בו עיתון מוביל מוכיח שכאשר מדובר באינטרסים האישיים שלו, אזי הכללים לפיהם בית משפט מהווה 'ערכאות של גויים' תוך הרמת יד בתורת משה, אינו חל עליהם. אם כן, מדוע בסכסוך בין 'פשוטי העם' ייבצר מהם לפנות לערכאות? על כך אין לי תשובה.

הבעיה אינה בפן העיתונאי, עיתון 'יתד' הוא עיתון הדגל של המגזר הליטאי, העיתון מצטייר כעיתון הנתון לפיקוחה של וועדה רוחנית. איזה מסר עובר לבני הנוער ולבחורי הישיבות כאשר הם רואים התנהלות כזו, ואיך תשפיע ההתנהגות על גיבוש דרכם בעתיד והקשבתם להנחיות גדולי הדור?

אינני מביע דעה לגופה של המחלוקת, גדולי הדור הם אלו שצריכים להחליט בנושא, אך הבעייתיות היא באופן ניהול הסכסוך, מה שלא נראה ונשמע גם במגזרים אחרים שאינם חרדים.

גם בסכסוך עסקי יש דרך וכללים לנהל אותו על פי דין תורה ובצורה מכובדת.

נכון, אני עורך דין, ופרנסתי היא - בין היתר - בערכאות, אך לפחות אינני צועק בכיכרות 'ערכאות', ומשתמש בשרותיהם של ערכאות אלה כשמדובר בנושא אישי.

נקודה למחשבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!