"הקהילה הרפורמית מאיימת על עתיד האומה היהודית"

הכינוס, עליו חתם לפני כשבוע הגר"ש עמאר, אמור היה להיות כינוס פנימי, פנים חרדי.

אבל משהזמין מי שהזמין את כלי התקשורת הכלליים, הוא הפך בין רגע לכינוס שהזרים אליו גם את המפגינים - קבוצות רפורמים וקונסרבטיבים, שהגיעו כדי לזעוק את זעקתם.

הם עמדו מחוץ לבית יהב, בידיהם שלטים של "ואהבת לרעך כמוך", ובפיהם נישאות הקריאות הקצובות "חופש דת בישראל". מבחינתם, כך הבהירו קבל עם תקשורת ונוכחים, המאבק רק התחיל.

האם השיג הכינוס את מטרתו והשמיע את קול המחאה נגד תקצוב הרבנים הרפורמים? הלוואי שכך.

את המשוכנעים הרי אין צורך לשכנע, וכולנו משוכנעים. את הציבור החילוני שהאזין מן הסתם לדברים אין מצב לשכנע, אם ציפה מי שציפה לתמיכה פוליטית נגד הרפורמים הרי שעצם נוכחותם מחוץ לבית יהב הזכירה לראש ממשלת ישראל את מה שאולי הספיק לשכוח: כל פגיעה, ולו אף בציפורן ידם של הרבנים הרפורמים, תקומם עליו ציבורים גדולים בארה"ב, אישים מתומכיו היותר יוקרתיים. ולא, זה ממש לא מה שהוא עומד או מתכנן לעשות.

משהוכרחה המדינה להשיב לבג"ץ בנושא התמיכה לרפורמים ניסו במשרד הדתות למצוא דרך חוקית כלשהי לפתור את הבעיה.



מחד, אי ההסכמה לתמיכה טרפדה ותקעה מינויים של רבנים רבים בכל רחבי הארץ, מאידך, החוק לכאורה מורה על שיויון, אז מה עושים? המסלול 'העוקף' היה די יצירתי, הכסף יועבר למשרד התרבות והספורט, הוא זה שיחלק את התמיכות לרבנים שאינם אורטודוקסים. לא כולם אהבו את הפתרון, שהוא לדבריהם תמיכה-לא תמיכה ומתן תקציבים בדלת האחורית של משרד הדתות, מבחינת המשרד היה זה הרע במיעוטו.

בישיבת סיעת ש"ס דנו השבוע החברים, בינם לבין עצמם, אודות ההזמנה ששוגרה אליהם להגיע אל הכינוס. הם התלבטו, התחבטו, ולבסוף החליטו להשתתף. כמעט כולם היו שם, ישבו על כסאות השורה הראשונה, והאזינו בקשב לדברי הרבנים הנואמים. לא, זהו אינו כינוס פוליטי, טרחו חלק מהרבנים להדגיש. אחרי הכול, אם זה קשור למשהו פוליטי, אסור לרבנים ולדיינים להשתתף או להביע עמדה.

צריך להראות אחדות

האירוע נפתח באמירת פרקי תהילים. זה לצד זה ישבו הגר"ש עמאר והגר"י מצגר, באחדות כוחות מרשימה.

רק לפני מספר ימים, בהתייעצות הגר"י בנושא כלשהו (מעת לעת הוא יורד לבני ברק כדי להיוועץ שם) העלה גם את נושא הרפורמים. לא, הוא אינו חושב שנכון לעשות רעש גדול בנושא הזה, לא בעת הזו בה מאיים על ראשה של היהדות החרדית חוק טל, הורה הגראי"ל.

אבל כאשר בלשכת הרב עמאר ביקשו חתימה על מכתב ההודעה על הכינוס, מיהרו בלשכת הגר"י מצגר לשוב ולהפנות שאלות, הפעם ספציפיות יותר. בשיחת טלפון הם ביקשו לדעת האם מותר לחתום על המסמך, כמו גם האם להשתתף בכינוס עצמו. התשובה הגיעה עד מהרה: לחתום, לא. להשתתף באירוע כן.

אם כבר נערך אירוע, ראוי להשתתף בו. עצם היעדרותו של רב ראשי מאירוע מהסוג הזה יכולה חלילה לעורר רושם כאילו מדובר בנושא בלתי חשוב או כזה שאין עליו קונצנזוס של הסכמה. ולא היא.

אגב, השיחה כולה, כמו גם שיחות הטלפון שלאחריה, היו אמורות להישאר חסויות. למניעת מחלוקת ולהרבות שלום. אלא שתמיד נמצאות להן הנשמות הטובות המטות אוזן, מקשיבות, ומעבירות את המידע, תמיד הם מוצאים לעצמם עיתונאים שאינם מגלים חוש אחריות ומפרסמים מידע העלול לפגוע או להזיק.

"שנים עד שרבנים השיגו תעודות, במשך שנים", סיפר הרב מצגר, כשהוא מדבר בלהט נגד הניסיונות של 'רבנים', כביכול, להיקרא רבנים. אחר כך סיפר על קהילה בארה"ב בה החליט פעם הרב לעשות מבצע ולשתף את כל הקהילה שלו בכתיבת ספר תורה מהודר:

"כל אחד כפי יכולתו השתתף. באו נשות הקהילה ושאלו מה חלקנו גם אנו רוצות להשתתף. עלה רעיון לפיו כל אחת תנסה ליצור במו ידיה מעיל לספר התורה. ביום הכנסת ספר התורה האישה שיצרה את המעיל היפה ביותר היא תזכה. וכך היה. כל אחת יצרה תפרה ועשתה.

" ביום המעמד בכניסה עשו תערוכה ו95% מבני הקהילה הצביעו על מעיל אחד של אשה מסוימת. בטקס רב רושם קיבל בעלה את הכבוד להלביש את המעיל לספר התורה. למרבה הצער המעיל הגיע לחצי מהגובה, היא לא מדדה כראוי. אמרו ראשי הקהילה אין ברירה ניקח מעיל אחר. צעקה האישה מה הבעיה? תקצצו את הספר".

"רק עשרה אחוז מבני כל קהילה רפורמית יש להם סבא וסבתא רפורמים. ולהם יהיו דור שלישי רק עשרה אחוזים. זעקתנו היא לא אישית אלא היא עקרונית, היא זעקה מלוח ליבנו מעומק ליבנו, על עתיד האומה היהודית", אמר.

"יש פה אנשי תקשורת שאולי לא מבינים, הם סימפטים, מאירי פנים, גם אנחנו סימפטים, יש דינים שיש עליהם תלונות אבל לומר על כל המערכת שהיא שחורה משחור? מי מאתנו לא רוצה לקרב לבבות? אם יבוא יהודי ויבקש לשמוע קידוש ולאכול אצלך סעודת שבת, יש פה מי שיסגור את דלתו בפניו?".

את דבריו סיים בקריאה "לשמור תורתנו הקדושה עד קוצו של יוד".

לא נוכל לשתוק

לאחריו דיבר הגר"ש עמאר, שקרא "להרבות בתפילות, בחיזוק מול הסכנה הנוראה הזו.

"אנו כואבים מאד מאד כולנו, אין ספק, אבל אנחנו לא מיואשים, היהדות מתחזקת מיום ליום. הרבנים שלנו הם אור בדרכם של כל רבני העולם.

"היום יש 7000 נבחנים בשנה מכל חוגי היהדות הנאמנה, כל העדות, מעולם לא הייתה תקופה יפה מזו לעם ישראל ולרבנות, וכשאנחנו מחזקים את הרבנות, אנחנו מחזקים את עם ישראל.

"מי שמסתובב בקהילות בארץ והעולם רואה שקהילה שיש לה רב אמיתי היא משגשגת ומצליחה, מתלכדת ומתרבה, קהילה שאין להם רב כראוי דועכת והולכת. זו מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה. במשך שנים נלחמים בגיור, בבתי הדין, ויש להם כלים מכלים שונים, כשיש ממון אפשר הרבה לעשות והם נלחמים בסמכויות בתי הדין, במינויים. בכל דבר שבקדושה.

"הפעם המלחמה היא בתוך הנשמה של הרבנות, ממילא זו מלחמה על נשמת עם ישראל. העבודה נעשית יום יום, בשקט, חבל שפה אנחנו צריכים לדבר אם ה' הטיל עלינו תפקיד של רב, דיין, נוכל לשתוק? לכך נוצרנו!".

הרב סיים בקריאה לראש הממשלה ולמערכת המשפט שישימו לנגד עיניהם את טובת כלל ישראל ולא יתנו ידם לעקור את היהדות שהחזיקה אותנו ושעמדה לנו ולאבותינו בכל הדורות בכל הזמנים ובכל המקומות. "שלא נכרות את הענף שעליו אנחנו עומדים חס ושלום".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!