ומי קרא לילד "חמור"? ההורים • תבלין לשבת

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"

הפסוק השני נראה כאילו חלק ממשפט. אולי היה יותר נכון להתחיל את המשפט ואנשים בני ישראל וכ"ו? מה משנה לנו כמות האנשים?

זו הייתה שיחה חמורה בהחלט. הכל בה היה חמור. לא, לא מלשון חומרה, אלא מלשון 'חמור', כמו החיה ההיא, חמור גרם.

"הבן שלי מתנהג כמו...חמור", אמר האב, ושב על השורש ח.מ.ר לאורך כל השיחה. "הוא בן 16 החמור", אמר שוב וסיפר ש"הבן החמור הזה, לא ממושמע ולא מפספס כל הזדמנות לשפר את שמו ומעמדו בקהילה", הוא גם אמר שמוכרח "להתנער מהחמור הזה, שלא יגידו עוד שאני מגבה אותו".

כמובן שכאן באה השאלה אם אין דרך אחרת להתמודד עם הנער. התשובה כמובן הייתה, איך לא: "חמור פרא! צריך להרחיק האנשים שיכולים להיפגע ממנו".

חמור נולד מחמור

קבענו להיפגש בשבוע לאחר מכן. דקות לפני תחילת הפגישה, יזמתי בעיה. "אחרי הפנייה שמאלה, יש שביל עפר, תמשיכו שם", סיימתי לעדכן מקום חדש למפגש.

הם הגיעו ל.. אורווה. מצד אחד עמדה שם חבילת קש מטונף, לצד לבנת 'ויטמינים' לבעלי חיים. הריח היה בהתאם, ולמי שלא גדל במושב או בכפר והתרגל לדבר הזה, זה נורא עוד יותר. הוא פתח את חלון הרכב כשאני מושיט לו את הרסן לחמורים. הוא הביט בי בזעזוע. 'מה זה המקום הזה?', שאל. "אתה האבא של יואל (שם בדוי)?", הוא השיב בחיוב, "אם הוא חמור, אולי מדובר גם בדבר תורשתי, יכול להיות שמאוד כדאי לכם להתחיל להיות לקוחות של המקום. בוא, תרגיש בנוח". הוצע ל'לקוח' החדש, מעט מים וקש. "הרסן, זה לכולם, אתם לא חריגים". הוא הסתכל במבט מוזר. "אתה מטורף, אתה יודע? נפלת על הראש", הוא "החמיא".

אני התעקשתי על חוקי הטבע, שחמור נולד מחמור ואתון, בעוד הוא מסביר שחלילה לא כינה כך את בנו, אלא את התנהגותו. הוא פנה משם בזעם. "רגע", צעקתי אחריו, "אם הוא רק מתנהג כמו חמור, והוא בעצם בנאדם, כמוך וכמוני, אז אולי אנחנו יכולים לגרום לו לשנות את ההתנהגות?".
תיאורטית המסקנה הייתה נכונה. אבל עליו היה להפנים, שבנו אינו חמור.

על פי הגמרא, ייתכן שרק הכינוי של בנו כ'חמור', יכולה להשפיע על מצבו של הנער. כדברי
חז"ל במסכת נדרים על חומרת מי ש"קרי לאנשי חמרא".

בפרשתינו אנו רואים, כיצד גם לאחר שהתורה פותחת ומספרת לנו על קימתו החצופה של קורח, אנו שומעים על "אנשים מבני ישראל". אחרי הכל, הם עדיין 'אנשים' מבני ישראל.

לבני אדם, ישנה תמיד דרך תשובה.

שאלות שמאמן היה שואל אותך באימון:

מה היית רוצה שילדיך יעשו אחרת?

מה עוד לא ניסית, על מנת לגרום להם לשנות את דרכם?

יוסף חיים בולטון, מאמן בכיר בקאוצ'ינג. דוא"ל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!