זיופים, ספינים ואלימות קשה • המאבק המר על 'יתד נאמן'

לסיפור הזה יש את כל המרכיבים של סיפור טוב. מרתק, אבל עצוב. מאוד עצוב.

בתקופת חגי חודש תשרי, מספר חודשים לפני אשפוזו של הגרי"ש אלישיב בבית החולים 'שערי צדק'. ביקר הגראי"ל שטיינמן את הגרי"ש בביתו ברחוב חנן 10 בשכונת מאה שערים. כשיצא הגראי"ל מהבית, הוא נראה היה מוטרד ביותר, ומלמל לאנשיו שהמצב 'לא טוב', וכי הוא חש חובה ליטול על עצמו את האחריות על הנהגת הציבור.

עוד מספר שבועות חלפו, והגאון רבי יוסף אפרתי, מנאמני ביתו של הגרי"ש אלישיב, הוזמן לסור אל ביתו של הגראי"ל, ברחוב חזון איש 5 בבני-ברק.

במהלך השיחה הבהיר הגראי"ל כי המצב בעיתון 'יתד נאמן' בכי-רע, וכי חייבים לבצע שינויים בהנהלה הרוחנית של העיתון. אחד השמות שעלו אז על הפרק היה שמו של הרב עזריאל מונק, מי שכיהן בשנים עברו כמבקר הרוחני של הביטאון הליטאי, אך הוזז מתפקידו ונותר בבית, כשרק המשכורת ממשיכה לזרום אל חשבונו האישי. איש לא העז לפטרו רשמית.

עכשיו, דרש הגראי"ל להשיבו לתפקידו, תוך ביצוע שינויים נוספים בהרכבה של הוועדה הרוחנית. שמות נרשמו על נייר, והגר"י אפרתי התבקש לקבל את אישורו של הגרי"ש אלישיב.

מששב הגר"י אפרתי בשנית אל הגראי"ל, הייתה תשובתו חד-משמעית: הגרי"ש מעביר את שרביט האחריות על 'יתד נאמן' לידי הגראי"ל. כל התכתובת הזו, אגב, מתועדת.

השמועה על העברת השרביט לידי הגראי"ל שטיינמן הגיעה לאוזניו של הגר"ש אוירבעך, ראש ישיבת 'מעלות התורה', והוא מיהר לשגר שליח מטעמו אל הבית שברחוב חזון איש. היה זה הגאון רבי שמואל דויטש, מאנשיו הקרובים של הגר"ש אוירבעך ומחברי ההנהלה של דריקטריון העמותה שהפעילה את 'יתד נאמן', שהגיע בחשאיות אל ביתו של הגראי"ל שטיינמן, לאחר שנים רבות שלא ביקר במקום. "אלו ואלו יהיו חברי הוועדה הרוחנית של העיתון", הבהיר לו הגראי"ל בשיחה.

המסר הועבר.

אך מתברר שהגר"ש אוירבעך סירב להשלים עם המהלך, שהיה בו כדי לשמוט את הכח מידי אנשיו. כיוון שכך, סר לביתו של הגרי"ש אלישיב. לא ידוע מה נאמר בפגישתם, אך משיצא ממנה, העלה הגר"ש על דף את שנאמר לו במהלכה.

את הדף הזה ביקש המנכ"ל המודח של העיתון, יעקב לבין, לצרף לחינמון 'יתד נאמן' של יום ג' שעבר, ואחר-כך לעיתון יום ד' - ונכשל.

משנואש, הופץ המכתב בפשקווילים שהופצו בריכוזים החרדיים בירושלים, בבני-ברק ובאשדוד. למודיעין עילית לא הצליח לחדור ולו אף נייר אחד קטן. ותאמינו, בדקנו בכל חור.

וכך פורסם: "הנני בזה להעיד נאמנה מה ששמעתי מפי מרן הגרי"ש שליט"א, הקב"ה יחזקהו ויאמצהו במהרה, אשר ביקש והזהיר למאד אשר לא לעשות שום שינוי בה'יתד נאמן'". על החתום, "למען אמת ושלום, שמואל אויערבאך".

מכאן והלאה מתפצלות הגרסאות, וישפטו הקוראים:

גרסה אחת טוענת: אכן בכל הנוגע לשינויים אותם יבצע הגר"ש, הבהיר הגרי"ש כי אין לערוך כל שינוי. שכן, את הסמכות לעשות כן, הפקיד בידי הגראי"ל, בשליחות נאמן ביתו הגר"י אפרתי.

גרסה אחרת טוענת: מדובר במכתב מזויף. ויש אומרים כי המכתב אמיתי, ורק התאריך זויף ושונה לתאריך עדכני. ויש גם גרסה בוטה יותר המצביעה על סתירה בין העובדות שתועדו, לעובדות העולות מתוך המכתב שפורסם. לא נביאה כאן מפאת כבוד התורה.

כאמור, בידי אנשיו של הגראי"ל הוכחות חד-משמעיות בדבר רצונו האמיתי של הגרי"ש אלישיב.

מהפך ב'יתד' - סיקור נרחב:
• המפץ הגדול של 'יתד נאמן' • בעלים חדשים ופיטורים
• יום חדש ב'יתד' • העיתון משנה את פניו
• אושרה העמותה החדשה ל'יתד' • מגזין 'קטיפה' יבוטל?
• כך יזם הגראי"ל את העמותה החדשה ב'יתד' • בלעדי
• המכתב המצמרר של הרב רביץ ז"ל: "אנשי יתד שפכו את דמי" • חשיפה
• הכל לשם שמים • טור אישי בשולי פרשת 'יתד'
• הסאגה ב'יתד' נמשכת: מכתבי איומים, מאבטחים ומלחמת גירסאות
• מכתב התגובה למפוטרי 'יתד נאמן' • חשיפה בלעדית
• 'יתד': המשכורות עוכבו • "שיידעו מי הבוס"
• הגר"ח: "הנהגת הדור מסורה להגראי"ל" • לבין פוטר
• גליק נגד לבין • המאבק ההיסטורי על 'יתד'
• דרמה בהמשכים מבית 'יתד נאמן': לבין זומן לחקירה • גליק: "הוא המריד"
• גליק מינה מנכ"ל חדש ל'יתד': זליג אורלנסקי
• הציבור הליטאי לקראת פילוג? • אנשי לבין פונים לערכאות נגד הגראי"ל שטיינמן

לאן יפנה יעקב לבין?

שאלת מיליון הדולר המתגלגלת במסדרונות 'יתד נאמן' מאז השבוע שעבר, ולא רק שם, היא: האם ינסה יעקב לבין - המנכ"ל שהודח בידי הבעלים החדש של העיתון, איש העסקים שמעון גליק - לעצור באמצעות פנייה לערכאות, את המהלך אותו הפעיל גליק לפני כשבועיים, בהוראתו המפורשת של הגראי"ל שטיינמן.

אין ספק כי מהלך כזה הוא קו אדום, שספק אם יעז לחצות. לפני כשנתיים וחצי, בחודש חשוון תש"ע, פורסם ב'המודיע' וב'יתד נאמן' מכתבו של הגרי"ש אלישיב - עליו היו חתומים גם הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ - ובו נכתב באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי אסור לפנות לערכאות, בזה הלשון:

"באנו לחזק בדק הבית ולחזור ולהזהיר ולהודיע דברים פשוטים וידועים, כי פניה לערכאות היא מהאיסורים החמורים בתורה, והעובר על איסור זה הרי הוא כמרים יד בתורת משה ובכלל זה: אסור לתבוע בערכאות אלא אם ניתן לכך היתר בכתב מבית דין קבוע וחשוב".

גם אם קיבל יעקב לבין היתר ממורו ורבו הגר"ש אוירבעך לפנות לערכאות, הרי שאין די בזה, טוענים אנשיו של גליק. הוא חייב להשיג היתר מבית-דין קבוע וחשוב.

אולי זו הסיבה שבליל רביעי האחרון הפיצו אנשיו של לבין שמועה, לפיה קיבל היתר לפנות לבית משפט גם מהגאון רבי מרדכי גרוס. אולם לאחר שמקורביו הכחישו את הדברים, נגנזה השמועה כפי שנגנזו במהלך השבוע האחרון ספינים רבים.

אנשיו של גליק גם טורחים להזכיר, כי מסמכי הקמת העמותה, שנכתבו ונחתמו עוד בחייו של הגרא"מ שך זצ"ל, מורים על חובה מוחלטת לפנות בכל שאלה ועניין לבית דינו של הגאון רבי ניסים קרליץ. כיוון שכך, הם אומרים, יש גם בעייה משפטית עם פנייה לבית המשפט.

אך מה שמזעזע יותר את הציבור החרדי הוא, כמובן, ההיבט ההלכתי: פנייה לבית משפט, מבין כל בר דעת, כמוה כתביעה המכוונת ישירות נגד הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי.

מי שכנראה עמד על חומרת הדברים וניסה 'לצאת מהתמונה' הוא הגר"ש דויטש, לשעבר יו"ר הדירקטוריון הישן, שניסה לפרוש מתפקידו רגע לפני שחברי העמותה הישנה-מחודשת ישתפו פעולה עם הליכה לערכאות. גם הגאון רבי צבי פרידמן, חבר הוועדה הרוחנית של העיתון, עליו ניסו להשפיע לתמוך במהלך, העדיף שלא לעשות זאת.

בליל רביעי, במהלך התכנסות של חלק מחברי העמותה הישנה במלון 'רמדה' בירושלים, ביצע הגר"ש דויטש צעד שמהר מאוד התברר כי לא חל מבחינה משפטית. הוא התפטר מתפקיד היו"ר, מינה במקומו לתפקיד היו"ר את יוסף פטרוב - נאמנו של הגר"ש אוירבעך - ואז מינה חברים חדשים לעמותה.

מכתב ששיגר לרב משה אהרן ברוורמן ולרב נתן זוכובסקי - שני חברי העמותה המקורית - נענה בהתעלמות מצידם. השניים קיבלו על עצמם את מרותו של הגראי"ל שטיינמן.
.
בין מי שהוכנסו כחברים חדשים בעמותה היו הרב יצחק שמידע, ר"מ בישיבת גרודנא וחתנו של הרב קרלינשטיין; הרב אוריאל איזנטל מרבני שכונת רמות ג', והרב צבי וידר רב שכונת קרית יובל.

אלא שחוות דעת משפטית הבהירה כי יו"ר שהתפטר אינו יכול למנות יו"ר במקומו, וכן לא למנות חברי עמותה חדשים. רק רוב חברי העמותה המקורית יכולים לבצע שינויים ומינויים מסוג זה.

לכן חזר בו הגר"ש דויטש מהתפטרותו, נותר יו"ר, מינה חברים חדשים, ורק אז יכול היה לגרום להם למנות יו"ר חדש. אלא שעדיין בית משפט עשוי לקבוע שלא היה כאן רוב של חברים מהעמותה הישנה, ולפיכך כל שינוי, מלבד התפטרותו מתפקיד היו"ר, אינו תקף משפטית.

האם זו הסיבה לכך שביום חמישי האחרון, למרות הודעות חוזרות ונשנות, לא פנה יעקב לבין, בסופו של דבר, לבית המשפט? אנשיו טוענים כי יעשה זאת היום.

ביום חמישי, בבוקר שלמחרת האסיפה במלון 'רמדה', הגיע יעקב לבין מגובה במסמכים אל בנק פאג"י, בניסיון לערער על זכות החתימה שניתנה לבעלים החדש שמעון גליק בחשבון הבנק של 'יתד נאמן'. במחלקה המשפטית בדקו, ולא אישרו את בקשתו.

יחד עם זאת, אסור לשכוח שאנו עומדים ערב פגרת הקיץ בבתי משפט. באם יחליט שופט תורן כי צריך לשבת ולדון על הנתונים הוא עלול להפסיק, ולו אף באופן זמני, את המשך ההפעלה התקינה של העיתון עד שיתבררו הדברים. זה לא מה שיגרום לאיש עסקים כמו שמעון גליק לעצור את המהלך. הוא יוציא את העיתון גם אם ייאלץ לשכור בניין, מחשבים וציוד מחדש, אומרים אנשיו.

העובדים, עומדים לצידו ואף חתמו על נאמנות מוחלטת.

ללבין, לעומתו, יהיה הרבה יותר קשה, אם לא בלתי אפשרי, להצליח להפעיל עיתון משל עצמו. לא פשוט לגייס בין לילה עובדים חדשים, ויש להניח שהכיס שלו אינו עמוק כמו זה של גליק. לטרטר את הצד השני הוא (אולי) יצליח. להשיג משהו ממשי לא נראה שהוא יכול.

אלימות בחדרי העריכה

מה מניע את יעקב לבין?

אנשים המכירים את המנכ"ל המודח זה שנים, כמו גם עובדי העיתון, מנסים לשבור את ראשם בשאלה: למה הוא עושה את מה שהוא עושה? הם, שמכירים אותו כאיש נעים הליכות, אהוב, מתקשים לזהות במהלכיו את האיש שהכירו.

יש קונספירציות, כנהוג בסיפורים מן הסוג הזה.

יש אומרים, שהוא פשוט מגן על פרנסתו ועל הלחם לבני משפחתו. זה לא ממש הגיוני. אחרי הכול, אילו היה מיישר קו עם ההנהלה החדשה לא הייתה משכורתו נפגעת, כפי שלא נפגעה פרנסתם של רבים בעיתון, שלא ממש מזוהים עם חצרו של הגראי"ל.

יתכן שמדובר בחובה חברתית, אומרים אחרים. אחרי הכול הוא מתגורר באשדוד, ומתפלל עם קבוצה שזועמת על המהלך שבוצע ב'יתד נאמן', כמו גם על מהלכים אחרים שהוביל הגראי"ל בעבר. הלחץ הזה פועל עליו ומניע אותו לבצע מהלכים שלא בטוח שהוא גם מאמין בהם, הם אומרים. איך יכנס לבית הכנסת בשבת, בגו שפוף ואחרי שנכנע לנגיד גליק?

השבוע, כך מפיצים מקורבי לבין (ונא לקחת את הדברים בעירבון מוגבל, חלק גדול מהדברים שהופצו עד כה אינם נכונים), הוא יכנס מסיבת עיתונאים כדי להסביר את הצד שלו.

אם יהיו אלו עיתונאים חילוניים, הוא יוכל למכור להם את אשר ירצה, אם יהיו אלו חרדים, יהיה לו מאוד לא פשוט להסביר מה הביא אותו ומה מצדיק מלחמה משפטית בגדולי ישראל. אלא אם כן יצייד את עצמו בהיתר בכתב מבית דין גדול וקבוע, למשל מבית דינו של הרב קרליץ. הסיכוי שזה יקרה קצת יותר הזוי מהסיכוי לכך שיוחנן פלסנר יחליט לשחרר את כל בני הישיבות משירות צבאי.
אבל מעבר לכל זה, לדרמה הזו מבית 'יתד נאמן' יש גם את מרכיבים של סיפור מתח מצמרר, שעדיין לא הגענו אל ההפי-הנד שלו.

מקורביו של לבין מנסים לנופף בצו הרחקה שהוצא נגדו לפני מספר ימים כתרגיל מבריק, כביכול. והנה גרסתם: "לרגע לא עלה בדעתו של לבין לפנות לבית משפט ולפעול נגד גדולי ישראל ונגד האיסור לפנות לערכאות.

כל שעשה הוא תרגיל. כל האסיפה ב'רמדה' נועדה להלחיץ את הצד השני ולהביא אותו לכך שיפנה לבית משפט להוצאת צו הרחקה נגד לבין ממערכת העיתון. עכשיו, משנפלו לפח שלו, ואחרי שלא הוא זה שפנה ראשונה לערכאות, מותר לו להשיב בפנייה משל עצמו".

אך, פנייה להוצאת צו הרחקה נעשית בהיתר גורף של רבנים במקרה של הפעלת אלימות. איש אינו אמור לספוג מכות או להינעל בחדר ולשתוק, כפי שמי שפגש בעבריין חרדי הנוהג בלי רישיון נהיגה, מחוייב להתלונן על כך במשטרה. פיקוח נפש קודם להכול.

שנית, גם אחרי שהושמע הטיעון הזה, המשיכו מקורבי לבין להסביר כי יש בידם היתר הלכתי לפנות לערכאות.

הם לא טענו לרגע כי ההיתר מתבסס על כך שגליק פנה להוצאת צו הרחקה, אולי כי הבינו שהטענה הזו נשמעת מגוחכת. כמעט כמו הניסיון להפריח ביום חמישי את הספין: "טוב אז מה אם לבין הורחק? גם גליק הורחק מהמערכת". להד"ם, כמובן. הצו כולל אך ורק את לבין ואת סגל ובניו.

בריוני משפחת סגל

אולי כדי להסביר את הכורח והצורך בהוצאת צו ההרחקה, ניכנס לפירוט הנאמר בתלונה שהביאה להוצאת צו על-ידי השופטת עינת רון, האוסרת על סגל ובניו להתקרב בשבוע הקרוב אל בניין המערכת או אל העובדים.

וכך התלונן גליק: ביום 11.6.12 הגיעו דוד סגל ושני בניו, והחלו מתנהגים כ'בעלי הבית', ובכלל זה הביאו מאבטחים שמנעו מגליק מלהיכנס לבניין.

דוד סגל אמר לו מפורשות ובצורה מאיימת כי 'לא כדאי לו להישאר בבניין'. גליק חש מאוים מדבריו ומנוכחותו, נוכחות בניו – והבריונים המאבטחים שהם שכרו.

יום אחר-כך, בשעה 13:00 נערכה פגישה במשרדו של מפקד מרחב דן במשטרת ישראל, נצ"מ אלברט אוחיון, בפגישה שאל גליק את לבין: "מה דוד סגל ובניו עושים בעיתון?", והר"ר לבין ענה: "הם עובדים בשבילי!".

גליק מגולל לאחור תיאור ההחלטה שהתקבלה ביום 12.6.12 לזמן את לבין לשימוע לפני פיטורין.

עד לקבלת ההחלטה בעניינו נאסר עליו להגיע למשרדי העיתון או לבצע פעולה כלשהי בשם העיתון. יומיים לאחר מכן, אמור היה לבין לתת תשובה לטענות שהועלו במסגרת השימוע נגדו. כיום, מבהיר המבקש (-גליק), אין ללבין כל מעמד בעיתון והוא התבקש מפורשות שלא יגיע יותר למשרדים.

מכאן עוברת התלונה לגולל את מסכת האלימות שהופעלה נגד ישראל פרידמן, עורך המוסף 'שבת קודש'.

"מרגע שהתייצבו סגל ובניו במשרדי העיתון", מעיד פרידמן, "החלו לנהוג כ'בעלי הבית', וזאת על אף שכלל אינם עובדים של העיתון. לפניית העובדים, השיבו כי הם פועלים בהוראותיו של מנכ"ל העיתון היוצא, הר"ר לבין".

למחרת, ביום ה-12.6.12, בסביבות השעה 23:20, עת ישב פרידמן בחדרו ועסק בעריכת כתבה, הבחין כי לבניין העיתון נכנסים סגל, בניו וחבורת מאבטחים בעלי מראה מאיים. פרידמן שלח הודעת מצוקה מהטלפון הנייד והתקשר למשטרה.

סגל ניצב בפתח חדרו, "האיש הזה צריך להישאר פה סגור", 'הודיע' סגל למאבטחים. תוך רגע התייצבו שני מאבטחים אימתניים בכניסה לחדר וחסמו בגופם את הדלת.

פרידמן ניסה לגשת לדלת, אך אלה חסמו אותו בגופם. הסופר חיים ולדר, שנכח איתו בחדר, התקשר למשטרה. ו"פרידמן התיישב בחדר בפחד וחשש אפילו להתקשר בטלפון".

כל אותו זמן המשיך דוד סגל להסתובב בניין, לשוחח בטלפון הנייד ולחלק הוראות. "בשלב הזה התעשת מר פרידמן וצלצל למשטרה פעם נוספת ולאחר מכן לחברו שהודיע כי המשטרה בדרך".

עוד דקות אחדות חלפו ודפיקות עזות נשמעו בדלת הכניסה למערכת.

המשטרה הגיעה.

אחד המאבטחים מיהר לברר אצל פרידמן: "מה זה פה?". פרידמן ענה לו: "עיתון". האיש נראה מופתע, פנה למר סגל ואמר לו: "זה לא נראה לי" - על כך שאסור לו למנוע מהמשטרה להיכנס. "אין להם צו", השיב לו סגל.

יצחק רוט, העורך הראשי החדש של העיתון (שהחליף את העורך המודח נתי גרוסמן), מעיד גם הוא כי ביום 13.6.12, בשעות הצהריים, הגיע למשרדי העיתון. למזלו התירה לו משפחת סגל להיכנס פנימה. אך בסביבות השעה 16:30 ביקש לצאת מהבניין, וגילה כי "בהוראתו של מר דוד סגל נסגר שער הברזל בכניסה לבניין".

רוט ביקש לפתוח את השער ולכן ניגש לכפתור הפנימי הפותח את השער באופן חשמלי. בניו של סגל עמדו ליד הכפתור, ומשניסה רוט ללחוץ עליו, מנעו זאת ממנו בכוח, חסמו את דרכו ולאחר מכן דחפו אותו. אחד הבנים דחף אותו מלפנים בעוד שהשני הכה אותו מאחור. בעקבות האלימות שהופעלה נגד רוט, הוא סבל מחבלות בצלעותיו ובידו.

על פי עדותו, עובדים אחרים שנכחו במקום, וביניהם מנהל השיווק חיים ריגר, ראו את ההתנפלות, הזדעזעו וניסו להתערב, "אולם נהדפו על ידי בניו של מר סגל בבריונות ובאלימות".

בעדותו, תומך ריגר בסיפור. הוא מעיד כי כאשר ראה שרוט מנסה ללחוץ על כפתור ובניו של סגל מונעים זאת ממנו, ניסה להגיש לו עזרה. "אחד מבניו של מר סגל הדף אותו לאחור, הפיל אותו ארצה וניסה להתיישב עליו כדי למנוע ממנו לזוז". ריגר הצליח להשתחרר מאחיזתו ואז דוד סגל "תפס אותו מאחור בידיו". למזלו, הצליח לבסוף להיחלץ ונמלט חזרה לתוך הבניין.

נגד גדולי ישראל

אין ספק שהדרך להשבת עטרה ליושנה בעיתון של בני התורה, רצופה במהמורות רציניות ביותר.

מחלוקת מן הסוג הזה עלולה, חלילה, לפגוע בנשמות בחורי ישיבה העוסקים בנושא. אולי זו הסיבה לכך שהגאון רבי שמואל מרקוביץ דרש מבחורי ישיבת פוניבז' של הפלג שבראשותו, להימנע מכל עיסוק בנושא.

כשהקים הגרא"מ שך זצ"ל את העיתון הוא לא חלם, מן הסתם, אלו קשיים יעמדו בפני מי שיבקשו ליישם את מה שביקש: עיתון שכפוף לגדולי ישראל.

אין ספק שהמצב בעיתון במהלך השנים האחרונות רחוק היה מלממש את שאיפותיו. המתנגדים למהלך ההשתלטות מנסים להציג מצב לפיו 'אנשי המהפכה' מבקשים להכניס 'מודרניזציה' בעיתון. הם שוכחים כי אחת מנקודות הביקורת הקשות ביותר של רבים מבני התורה היו על המהלך של הפיכת מוסף הנשים של העיתון למגזין כרומו, המחקה את השבועונים.

מתברר, שאיש לא שאל את מרבית חברי הוועדה הרוחנית לדעתם על המהלך. כרגע קיימת החלטה, לפיה לא מבצעים כל שינוי ממשי בעיתון, מלבד מזעור נזקים. אך סביר להניח שבין הצעדים שיבוצעו בעתיד ייכלל גם שינוי במגזין 'קטיפה'. במקביל, יוגדל ויורחב חלקו של 'מוסף שבת קודש', אשר תכניו מתאימים לציבור בני התורה והאברכים.

כך גם: האם ערוץ הפייסבוק אותו השיק 'יתד נאמן' הושק לאחר התייעצות עם גדולי ישראל? מסופקני.

במהלך השנים טרח העיתון שוב ושוב לפגוע בגדולי ישראל. אין זה סוד כי רבים מבין האברכים שביטלו את המנוי עשו זאת לאות מחאה.

כך, למשל, לפני כ-17 שנים נסע הגראי"ל שטיינמן לארה"ב למסע להצלת 'החינוך העצמאי'. השבועונים גוללו בהרחבה את קורות המסעא. ב'יתד' כמעט ולא הקדישו לכך מקום. להיפך, העורך מצא לנכון לצטט סיפור מהספר 'לולי תורתך', אשר בו מסופר כי פעם ביקשו מההגרא"מ שך זצ"ל לנסוע לארצות-הברית בשליחות עבור 'החינוך העצמאי', והוא סירב. "אני מפחד להיכשל בגאווה, מהכבוד שאנחל שם", אמר.

כן, הרמז הובן, אברכים נפגעו אישית. מנויים בוטלו.

עכשיו, משקיבל הגראי"ל את הסכמתו הבלתי ניתנת לערעור של הגרי"ש אלישיב, והחליט להשיב את הרוח אל עיתון הרוח וההשקפה, מנסים מי ששלטו שם קודם לכן להילחם על מעמדם בטענה כי מדובר במלחמה על ההשקפה. האמנם?

"היזהרו בגחלתן", כתב הגר"ח קנייבסקי במכתבו ההיסטורי. ולב מי לא ירעד?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!