נַעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה – יש עדיין מושג בשם 'נערה'?

אספתי את חברותי הנאמנות, חני, יפה ומירי, הנמנות על חוג “אמהות לנערות” (ונראות כמו אמהות - נערות) לשיחת קפה צפופה על ילדות - נערות ומה שביניהן.

“אפשר להסתכל על זה בעין חיובית ובעין שלילית”, אומרת חני, אמא לבנות 15 ו-12. חיובית - כי קל יחסית למצוא בגדים. פשוט לקחת את המידה הקטנה ביותר במחלקת הנשים, ושלילית, כי הגבולות מטושטשים. מה שהיה שייך לטריטוריית הנשים באופן מוחלט, זלג כלפי מטה ואין עוד הפרדה בין הגילאים. לדבריה, היא מצאה את עצמה באירוע משפחתי בו הסבתא, הבת והנכדה לבשו את אותה שמלה במידות שונות. “פתטי”, סיכמה חני, אבל זה בלתי נמנע כאשר רשתות האופנה מציעות את אותם דגמים לכל המידות, וכאשר מבחר החנויות הפונות באופן ישיר לנערות - מצומצם מאד.

“הגיע הזמן להרים את הכפפה”, אומרת יפה, אמא לשלוש בנות בגילאים שונים, שאיכשהו משתייכות כולן למחלקת נערות: 10, 14 ו-18. “אין בגדים לנערות!”. סקירה קצרה על מצב שוק אופנת הנערות בארץ מגלה שהיא לא פחות מצודקת. האופציה למצוא בגדים לנערה היא או מידות גדולות במחלקת הילדות, או מידות קטנות במחלקת הנשים. מצב זה יוצר לא פעם בעיות, מאחר והנערה, שעד לא מזמן הייתה ילדה, כבר לא רוצה להיות כזו. לעומת זאת, מחלקת הנשים בוגרת מדי ומאלצת ילדות (נערות?) בנות 13 להתלבש כמו נשים קטנות. אולי עבור הילדות זו הגשמת חלום, להפוך לגדולות כמו שהן רצו עוד בגיל שנתיים, אבל לאמא, לעומת זאת, עדיין קשה להיפרד מהילדה הקטנה שלה ולהלביש אותה כמוה.

מירי, אם לרחלי בת ה-12, הופתעה לגלות במסיבת בת המצווה קבוצה של נשים קטנות. לבושות על פי צוו האופנה, מהכובע ועד הנעל. חסרה רק אותה נעל גבוהה ונדמה שהן חוגגות מסיבת אירוסין לחברתן ולא מסיבה לציון הכניסה למצוות, כשהן בנות 12 בלבד. יפה טוענת שכבר מגיל 10 חשוב לילדה (ושוב, נערה?) מה היא לובשת, ובגיל 12 והלאה המשפט “אין לי מה ללבוש” הופך להיות ריטואל קבוע. אבוי לבגד שיילבש פעמיים באירוע חברתי (בת מצווה של עוד חברה?).

“ברגע שהקטנה החלה ‘ללוות’ בגדים מאחותה הגדולה, הבנתי שהיא גדלה”, אומרת יפה. “לא במובן הפיזי, אלא שהנה היא מתחברת לסגנון הנערה–אישה וכבר לא רוצה ללבוש את הבגדים שנתפסו בעיניה כילדותיים”. חני מסבירה, שמבחינה פיזית יש הבדלים משמעותיים בין ילדה לנערה, רק שאצל כל אחת זה קורה בזמן אחר. במשך שנים היא הקפידה להלביש את בנותיה בבגדים זהים, אך מכיוון שנתוניהן הפיזיים היו שונים נאלצה לוותר על כך ולהפוך את ילדתה הגדולה/קטנה לבחורה טרם זמנה, ושוב עמדה מול קונפליקט: בגדי ילדות לא באו בחשבון, קטנים מדי, ילדותיים מדי. במקביל, בגדי נשים גם הם לא היוו אופציה מתאימה, משום שבגדי נשים, גם במידה הקטנה ביותר, לא התאימו לנתוני גופה המתבגרים.

אז מה הפתרון?

רשתות האופנה השונות שנפתחו בזמן האחרון: h&m, GAP ו-Forever21, מחלקת הנערות ב”זארה” וכן רשתTwentyforseven, המניפה את דגל הנערות ופונה אליהן בלבד, ניסו לתת מענה הולם לקבוצת גילאים זו, שאיכשהו נפלה בין הכסאות, אך עדיין יש מקום למקצה שיפורים.

חני מספרת, כי היא בוחרת שמלות במידה הקטנה ביותר במחלקת הנשים ומוסיפה להן אלמנט ילדותי מעט, אם בהדפסים עליזים, אם בצבע השובר את המראה הנשי. את בעיות הצניעות היא פותרת בקלות, על ידי מכונת התפירה שעומדת הכן.

“קצת יצירתיות”, היא אומרת “וכל בעיה נפתרת” . בסיוע המכונה מוכנות שתי שמלות שנרכשו בשבוע האחרון. היא שולפת שמלה קצרצרה בגוון חרדלי, לא מתעצלת ולמרות שאפשר להפוך את השמלה לטוניקה עם חצאית בסיס, היא ‘מגיירת’ אותה ביעילות על ידי פס קטיפה בתחתית השמלה ופס דומה כחגורה. כך שידרגה את השמלה ושילבה נהדר בין אלמנטים ילדותיים משהו, לאלו הנשיים יותר. שמלה נוספת, חלקה, שחורה ונשית לגמרי (“קניתי בסוף עונה, 65 שקלים”) הפכה לנערית על ידי מטפחת משי בגוון צהוב ניאוני, ששמשה במקרה הזה כחגורה רחבה ופתרה את בעיית ה’אמצע’ בצורה מבריקה.

חני שולחת את הבנות לכתת בעצמן את רגליהן בין החנויות. הרווח כפול: נחסכים ויכוחים מיותרים בין האם לבין הבת מול מדפי הבגדים בחנויות מחד, ומאידך - רוכשות הבנות עצמאות, אבל הכללים ברורים: אמא אומרת את המילה האחרונה. כאשר הן מוצאות את הפריטים שמוצאים חן בעיניהן היא מצטרפת אליהן, ויחד הן בוחרות את הדגם הסופי. יפה מוסיפה גם היא, כי חובה לתת לבנות תחושה שיש להן דעה בעניין הבגד אותו הן לובשות ולא להיכנס איתן לעימותים רבים מדי.

עיצוב אישיות

עיצוב אישיות

בגיל הזה, במקביל לגוף שמקבל ‘רה-עיצוב’, מעצבת הנערה גם את אישיותה ואת טעמה האישי, שמתבטא גם בלבוש, שהרי ‘הבגד עושה את האדם’. בתקופה זו ניתן לקבוע אם יתחזק הקשר בין האם לבין בת או, חלילה, יתרופף. חני מנצלת את תאי המדידה בחנויות לרגעי איכות עם בנותיה: “חשוב מאד לחזק את הדימוי האישי בגיל הזה”, היא אומרת, ובגדים הם הזדמנות מעולה לעשות זאת. יש להתייחס בהבנה לקשיי הילדה להיפרד מטעמה הילדותי ולהתמודדות עם השינויים בגופה. כאשר מזלזלים בתחושות הילדה בגיל הזה, היא נותנת לכך משמעות קיצונית ועלולה להיסגר למשך שנים. “לעולם אל תגידי לבת שלך: תראי איך את נראית, או ממש השמנת וכו’”, היא מזהירה. היא נזכרת כיצד רצתה כנערה ללבוש חצאיות בגזרה צרה, כך לבשו חברותיה והיא רצתה להיות חלק מהן. אמה התנגדה לכך ותירצה את התנגדותה בכך שחצאיות צרות יוצרות מראה של ‘רגליים שמנות’. שנים הסתובבה חני עם הידיעה כי רגליה שמנות, ועד היום היא לא בטוחה במראה רגליה ורואה בהן את האמירה של אמה לפני שנים.

תחרות ושמירה על הכללים

חני נאנחת כשהיא מזכירה את התחרות בין החברות שמתחילה בגיל צעיר מאד. זו שלבושה “הכי בסטייל” יושבת באופן אוטומטי על כס המלכה בכיתה. “ברוך השם, יש תלבושת אחידה, זו הצלה ממש”. יפה ממהרת להוסיף שחובה להיצמד לקו של מוסד הלימודים אליו נשלחות הבנות, וגם אחר הצהריים להתאים את לבושן לדרישות בית הספר ולא ליצור בלבול גדול אצל הילדה עם “בגדים מותרים ובגדים אסורים”, אבל גם אם התלבושת קבועה מראש בבית הספר, עדיין יש מקום לתחרות: נעל ממותגת ותספורת/תסרוקת על פי הטרנד האחרון. הבנות חוזרות הביתה מבית הספר עם דרישות שלא יביישו נסיכה בממלכה המאוחדת.

זה רק נראה יקר

“לא צריך להוציא מיליונים כדי להלביש אותן מיליון דולר”, טוענת חני בתוקף. בכל סוף עונה היא מתייצבת ברשתות האופנה המציעות הנחות של 50% ויותר, כאשר העונה עדיין בעיצומה, ומלבישה את ‘נערותיה’ במיטב המחלצות ובפחות מחצי המחיר. “הבנות שלי תהיינה תמיד לבושות הכי יפה ובהכי זול”. גם אם בחרה בבגד ממחלקת הילדות היא תשדרג אותו באמצעות אקססוריז נשיים יותר. חגורה, צעיף ותכשיט יתנו לבגד צורה נשית ויהוו אלטרנטיבה למחלקת נערות, באין אחת כזו. “מה שכן”, היא מחייכת “כולם חושבים שאני אחותן הגדולה של בנותיי. לא יודעת אם זה בגלל העובדה שאני נראית צעירה, או בגלל הסיבה שהן לבושות כמעט כמוני”, ולא, היא לא מרשה להן להתקרב לארון הבגדים שלה, גם אם המידה שלהן זהה. “צריך להציב גבולות”, היא אומרת. אחרי הכול היא האמא בסיפור הזה, והיא ממש לא מעוניינת למחוק את השנים ביניהן ולהפוך אותן לבנות גילה, רק בגלל שכך מכתיבה האופנה. “שתשארנה ילדות, זה הזמן שלהן”. עד לא מזמן הצליחה לנעול בפני ביתה הגדולה את מלתחתה, אבל לאחרונה החלו חגורות, מטפחות משי ושאר אקססוריז שלה, להראות סימני כניעה ולפאר את האאוטפיט של הילדה. “נו, טוב”, היא אומרת “מה לא תעשה אמא, כדי להפוך את ביתה הנערה לטובת מראה?”.

מגזין סטייליש:
http://www.smashmagazine.co.il/index.asp?catID=12112&siteLang=3

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!