אלה הטוענים 'אי-אפשר', ואלה המוכיחים שאפשר

מה ההבדל בין פקידים אפורים ובין אנשי חזון ואמונה? הפקידים השקועים בבירוקרטיה יסבירו לך בטוב-טעם למה אי-אפשר, ואילו אנשי האמונה יוכיחו שאפשר.

לא צריך לזלזל בפקידים (במיוחד שיש פקידים מצויינים ונמרצים), ובוודאי ראוי להקשיב לתיאור הקשיים ולדעת את המשוכות, אבל אנשי האמונה מצליחים בכוח האמירה: "ואף-על-פי-כן".

העניין אינו פשוט. חוט שערה דק מבדיל בין אמונה ובין הרפתקנות, בין נחישות ובין התעלמות מסכנות. היו בעלי חזון שנכנסו למיזמים שאפתניים ויצאו בעור שיניהם. איש אמונה אמיתי ער לסכנות ומודע לקשיים. הוא נערך היטב ואינו נוהג בקלות-דעת. אבל יש בו אמונה בסיסית בהכרח לבצע את המשימה – אף-על-פי-כן, ולמרות הכול.

הוויכוח העתיק

זה למעשה הוויכוח בין עשרת המרגלים ובין יהושע וכלב. המרגלים מפרטים את האיומים ואת הקשיים, ואילו יהושע וכלב נוסכים אמונה וביטחון. המרגלים אומרים: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו", ואילו כלב מכריז: "עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה". המרגלים מכניסים מורך בלב העם וגורמים לבני-ישראל לשאת את קולם בבכי, ואילו יהושע וכלב אומרים: "אל תיראו את עם-הארץ... ה' איתנו, אל תירָאום".

אם נכנסנו לבסוף לארץ-ישראל, הרי זה בזכות אנשים כיהושע וכלב. לוּ היינו שומעים בקול המרגלים, היינו נשארים במדבר ואובדים חלילה. יהושע וכלב הצליחו לעורר בעם את האמונה ביכולת ה', ואז פתאום מתחולל מהפך: מי שאך אתמול בכו על האסון העתיד להתרחש, קמו פתאום חדורי נחישות: "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה'". אלא שהנהייה אחר הפחדים והחששות גרמה לעם-ישראל להישאר במדבר עוד ארבעים שנה.

גם כיום יש מי שמפחידים את העם ומציירים את הסכנות והקשיים. הם יסבירו למה אי-אפשר לבנות בירושלים ובחברון, באריאל ובאפרת. האו"ם יגנה, אירופה תכעס, ארה"ב תתרעם.

אותם אנשים יטענו שאי-אפשר לנצח טרור. מדינה אינה יכולה לגבור על לוחמי גרילה. הללו גם יסבירו שאי-אפשר להחזיר מסתננים לארצותיהם. זה לא יצטלם טוב, ארגוני זכויות האדם יתקיפו אותנו.

האם אין ממש בטענות האלה? לא בהכרח. פעמים אלה הפחדות שווא, בבחינת "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם", ופעמים יש כאן קשיים אמיתיים. אבל השאלה המרכזית היא – להיכנע לקשיים ולסכנות, או להאמין שאם נעשה את הדברים הנכונים, בעזרת השם נצליח.

יש רועה

סיפורו של העם היהודי הוא סיפור הצלחתה של האמונה.

לוּ היה עם-ישראל נכנע לאיומים ולקשיים, לא היה לו שום סיכוי לשרוד. כל הכוחות עמדו כנגדו. אבל העם היהודי התקיים בכוח האמונה כי יש לנו רועה, הדואג לכבשה גם מול שיניהם של שבעים זאבים.

זו התשובה גם לאתגרי זמננו: חיזוק האמונה, החדרת ביטחון בה', ומתן תקווה שבעזרת ה' נצליח לגבור על כל הקשיים ולהגיע לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

המאמר מתפרסם ב 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!