"מלך סדום", זעקו מספסלי הימין • השבוע הפוליטי

המחזה שנשקף מיציע העיתונאים בעת הדיון על 'חוק ההסדרה' היה קשה: ביציע הקהל ישבו תושבי שכונת האולפנה - גברים, נשים ילדים. מהמליאה בצבצו פרצופים נבוכים של מי שייאלצו עוד מעט קט להצביע נגד צו מצפונם. חלקם מיהרו לזנק החוצה, כשקראו בשמם. "אינו נוכח", נישאה הקריאה שוב ושוב בחלל מליאת הכנסת.

לא נוכח - לא נענש. יש כסא עור-צבי, יש רכב, יש נהג, יש מאבטח.

השר גלעד ארדן עמד נבוך על דוכן המליאה, מנסה להשיב. "עדיין אינני יודע כיצד אצביע", אמר. ברור שכבר ידע. "הייתי בין מקימי קבוצת המורדים בליכוד", ניסה להזכיר את זכויותיו מימי ערב הגירוש מגוש-קטיף. לא שזה יעזור לו. שמו מופיע מהיום ברשימות החיסול של מתפקדים ימניים.

גדעון סער ומשה (בוגי) יעלון, שניים שניסו להציג חזות של 'ימין', הודו כבר בישיבת סיעת הליכוד שהתקיימה ביום שני, כי הם תומכים בנתניהו. מה לעשות, גדול הכיסא שמסוגל לקרב לבבות. היה רק אחד שהסכים לסכן את עתידו הפוליטי למען הרעיון בו הוא מאמין: יו"ר הכנסת, ראובן רובי ריבלין. אמנם איש לא יוכל להענישו, אחרי הכול הוא ח"כ, לא שר גם לא סגן שר.
ובכל זאת, מישהו טרח להפריח שמועה לפיה בסיכום מוקדם בין שאול מופז לבנימין נתניהו הוחלט, כי לא דליה איציק, מועמדת קדימה, תוצג כמועמדת לנשיאות המדינה, אבל גם לא ריבלין. יבוא השלישי ויכריע. האם מדובר בספין שמישהו 'דאג' להפריח לאוויר רק כדי להזכיר לריבלין מי הבוס?

כשבאו אליו פעם אנשי מנהיגות יהודית וביקשו שיחתום על הצהרת נאמנות לעקרונותיהם, כמעט סילק אותם. הוא רתח מזעם. "אני? לחתום? אני צריך להוכיח את נאמנותי למפעל ההתיישבות?"
עתה, כשהצביע בעד החוק, הם כפי הנראה הבינו נאמנות מהי.

איווט מתפתל עם המילים

נתניהו ישב שם על כסאו בראש שולחן הממשלה, מתבונן סביב, פניו חיוורות כסיד. כאדם פיקח הבין היטב את משמעות היום הזה - יום היסטורי בתולדות מעלליו כראש ממשלה.

במבחן התוצאה, הוא ניצח. במבחן החיים הפוליטיים, יתכן שהיום החל הפסדו הגדול.

את המשוכה של חוק ההסדרה עבר בהצלחה. האיומים פעלו פעולתם. גם אביגדור דער צולייגער ליברמן, הצביע יחד איתו. ולא רק הוא: כל חברי מפלגתו, מלבד דוד רותם, הצביעו נגד החוק.

אחרי הכול גם ליברמן מבין את ערכו של כסא בממשלה. הוא אפילו התפתל עם המילים בניסיון להסביר למה השתכנע עמוקות בצורך להתנגד, ולמה לא נעלם מהמליאה, כפי שעשו אחרים. "ליברמן לא אחד כזה שייעלם, הוא לא יעניק לביבי את התחושה שכופף אותו באיומים. הוא חייב לתת תחושה שהוא החליט ל-ב-ד, ואף אחד לא עזר לו לחשוב", מסביר אחד שמכיר אותו היטב.



אפילו שר ההסברה, יולי אדלשטיין, שפיזר הבטחות ימינה, כאילו הוא מוכן לאבד את התיק - נסוג ברגע האחרון. יש אומרים, שהחבר'ה בימין אותתו שלא יבואו איתו חשבון. מה יועיל להם שיצביע בעד? גם ישלמו את המחיר, גם החוק לא יעבור, וגם יאבדו שר ימני סביב שולחן הממשלה, כזה שיכול לסייע להם בעת צרה. אחרי הכול, גם הם זקוקים לכסף כחמצן.

במהלך השבועות הקרובים, תרשו לי לנחש, יעשו שרי הליכוד ה-כ-ל כדי להזרים כספים ליו"ש. כל החפץ חיים פוליטיים יפתח את ארנקו. אולי ירחם ויסלחו להם בלב שלם. אם לא יסלחו, לפחות ישכחו נא את עוונם ביום פקודת הפריימריס.

גפני ומקלב מקבלים הוראה

אצל החרדים היו השיקולים קצת יותר 'תורניים'.

"גפני קיבל איומים שיפוטר מראשות ועדת הכספים", לחש אחד מאנשי הימין, כמי שיודע.

"מצחיק לומר זאת", הגיב בכיר ב'דגל התורה'. "הרי בליכוד עצמו ח"כים הצביעו בעד החוק. כך נהג אופיר אקוניס, כך נהגו גם אחרים. וכמו שהם לא ייענשו - גם אנחנו לא היינו נענשים. אנחנו לא אמורים להיות טובים יותר מח"כי הליכוד".

"בנושאים הללו דעת הרב שטיינמן כדעת הרב שך. אחרי הכול הוא בריסקער", הסביר אחד היודע דבר וחצי דבר על השקפת עולמו של הגראי"ל.

ואחר, ששמע ממקור ראשון על מה שנאמר בחדר פנימה בבית הגראי"ל שטיינמן, עת הגיעו הח"כים משה גפני ואורי מקלב לקבל הוראה כיצד להצביע, הסביר כי השיקול נסב סביב נושא
הגזילה: "המדינה עצמה מודה שהקרקע אינה שלה. כלומר, יש כאן חשש של גזילה. אז נכון שהבעלים הערבים לא הוכיחו שזה שלהם, אבל של המדינה זה בטח לא. בא חוק ההסדרה ואומר: ניתן לבעלים כסף. אלא שהבעלים אינו מוכן לקבל את הכסף. לא חשוב מה הטעם - פחד מנקמה ערבית או סתם אי חשק. להכריח - אסור. לגזול - גם כן אסור. וגזילה מגוי אינה מותרת, שכן מדובר בהתגרות באומות".

לכן ההכרעה של הגראי"ל הייתה: להצביע נגד החוק.

יו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ ישראל אייכלר, לעומת זאת, קיבל מהאדמו"ר מבעלזא הוראה להצביע בעד. "צריך לעזור ליהודים שומרי תורה ומצוות", היה הנימוק.

המשותף לכל ההכרעות של גדולי התורה, גם ההכרעה שניתנה לש"ס על-ידי הגר"ע יוסף, היה: על חוק כזה לא עוזבים ממשלה.

התוצאה: שרים וסגני שרים יוצאים בשעת ההצבעה החוצה.

אדוני השר, שנינו מאותו הכפר

בש"ס, לעומת התנועה האחות, לא ממש טרחו להעניק פרשנות לפסק ההלכה שהעניק הגר"ע יוסף, ואשר הורה לח"כים לתמוך בחוק, בעוד השרים והסגנים עוזבים את המליאה. כי לא על זה 'יוצאים בחוץ' מהקואליציה.

היה זה שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, שהחליט בפרץ של התנדבות הסברתית לנצל את נאומו על דוכן המליאה, כדי להסביר למה נהגו כפי שנהגו.

באולם המליאה שרר שקט. על הכיסאות כמעט לא ישבו ח"כים. האווירה הייתה אינטימית.

"אדוני היושב ראש, אדוני השר, חברי הכנסת", פתח ח"כ דניאל בן סימון מ'העבודה' את סגור ליבו. "אני נוטה לחשוב לפעמים שטוב לדבר בפני אולם ריק, יש פה איזה אווירה אינטימית, אני מדבר אליך, אתה שומע אותי בלי הפרעות.

"אדוני השר, כדבר איש אל רעהו, אנחנו הרי שנינו מאותו הכפר. לא ראיתי אותך בהצבעה על האולפנה ודי הצטערתי, כי אני מחזיק ממך אדם רציני... אני חייב לומר, שוב, מכיוון שאנחנו באווירה משפחתית ואני לא רוצה לסבך אותך פה במסגרת ש"ס, אבל אני זוכר ימים, כבוד השר אטיאס, שש"ס הובילה קול של מתינות במחלוקת המדינה שהיא קשה כשאול והיא קשה כמעט עד קיומית. הופתעתי לראות למשל את המשנה היום, בוגי יעלון, מצביע עם הממשלה נגד ההסדרה, ואותך לא ראיתי. אז אמרתי, מה קרה כאן, התהפכו סדרי גורל, דווקא אתה? ..."

"תזכיר לשר אטיאס את האמירה של הרב עובדיה יוסף, קדושת האדם עולה על קדושת האדמה", הצטרף לשאלה גם היו"ר, ח"כ גאלב מג'אדלה.

"אני יודע. אתה שר השיכון. אבל אני זוכר ימים שבהם השכנת יותר שלום מאשר בנית דירות, כמפלגה השתנתם. אם אני טועה, אנא תקן אותי כי אני מתחיל להיות מודאג", המשיך בן סימון.

"הרבה מאוד אנשים רוצים לדעת, למרות האווירה האינטימית, האם חל שינוי בתפיסה הזאת שאתם ביססתם אותה לפני 20-25 שנה, או שלא, או שהיתה תקרית, אולי בהשפעת היושב ראש החדש של ש"ס שמתווה דרך שהיא לא שלכם", המשיך בן-סימון לחדד. הוא לא אמר אריה דרעי, אבל לא קשה היה להבין.

"וזה לא קשור לדרעי בכלל", העיר לו בציניות מג'אדלה.

"אני רואה שאתה מסתדר יותר עם המרוקאים", ניסה ח"כ ניסים זאב לעקוץ. אריה דרעי, למי שאינו יודע, הוא המרוקאי. אלי ישי טוניסאי.

אטיאס מציג: פילפול בכנסת

ואטיאס, איש תקשורת בנשמתו, לא רק מאז היותו שר תקשורת, לא יכול היה להשאיר את הפתח הזה לא סגור. הוא, שיושב כמעט בכל דקה פנויה שלו עם עדת עיתונאים בכירה התאבה למידע, לא יכול היה שלא לצאת למסע הסברה.

באומץ החליט אטיאס להוציא את הערמונים מהאש, ונשא את אחד מנאומיו היותר טובים. כאילו היה דוברו הצמוד של הגר"ע יוסף. אילו היה הגר"ע שומע אותו - היה גאה בו.

"ש"ס היא מפלגה מתונה, חבר הכנסת דניאל בן-סימון", השיב. "מי שמנהיג אותה ומתווה את דרכה ואת השקפת עולמה הוא מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שדעתו לא השתנתה. ייתכן שהמציאות משתנה מעת לעת, אבל דעתו ההלכתית בפסקי ההלכה כפי שהוא כתב אותם - לפני שהוקמה ש"ס בכלל - שרירים וקיימים. בראשם מה שהזכיר פה יושב-ראש הכנסת עכשיו, שתמורת שלום אמת אפשר להחזיר שטחים. שקדושת החיים קודמת לקדושת האדמה.

"התורה אומרת: וחי בהם, ולא שימות בהם. כל מה שהתורה נתנה לנו, את המצוות, זה בשביל לחיות בהן. אבל זה לא אומר שמעכשיו אין משמעות לאדמה. כי זה הכול בשביל שלום אמת. ומאחר ואנחנו מצולקים - כל החברה הישראלית, החל מהשמאל ועד הימין - באוטופיה של השלום שכולם כל-כך התרגשו, החל מהסכמי אוסלו דרך כל התחנות שעברו בדרך, ואנשים שינו את עמדתם מהקצה אל הקצה, דווקא מהצד השמאלי של המפה ופחות להיפך ברמת העמדות. ברמת הביצוע, יותר הימין הלך לשמאל. ברמת הסיסמאות, השמאל יותר הלך לימין, ולמה אני אומר ברמת הביצוע? כי כשאתה עוד עומד כאן ומסביר לי על ש"ס, אז אני רוצה להזכיר לך שראש ממשלת הליכוד, בנימין נתניהו - שבעבר התנגד אפילו לדבר עם אש"ף - עמד בבר-אילן ואמר שהוא תומך בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים, שזאת היתה כפירה בעיקר, להגיד דבר כזה.

"כי המציאות שאנחנו רואים אותה זה שהזמן שהולך ועובר בהיעדר הסדרי שלום, שהימין מתקרב לשמאל ולא להיפך. החל מהסכמי לונדון, ששמיר ביטל אותם - שהיום, לדעתי, כולם היו לוקחים את זה בשתי ידיים - אז המציאות קצת משתנה. זה לא אומר אבל שיש משהו אחר. ואני אגיד לך דברים בשם אומרם, שהיום בבוקר אמר מרן הרב עובדיה יוסף ברמת השקפה של ההלכה התורנית. לפי ההלכה, אם למשל מישהו לקח לך קורה. גנב לך קורה. גנב לך קורה והכניס אותה בתוך בניין.

"הוא עכשיו בנה יסודות, והקורה נמצאת בבניין עכשיו. והוא רוצה דווקא את הקורה. הוא לא רוצה כסף. אתה אומר לו: אני אתן לך כסף. אני אתן לך עכשיו כסף על הקורה הזאת. אתה אומר לו: לא, אני רוצה רק את הקורה. רק את הקורה - זה אומר לשבור את הבניין. אתה תקבל את הכסף, ולא תקבל את הקורה. בגלל שאתה לא יכול לעשות לו נזק נוסף מעבר למה שמגיע לך. הוא חייב לשלם לך את הנזק, אבל הוא לא יכול שזה יעלה לו הרבה יותר מאשר העלות עצמה.

"והוסיף ואמר הרב עובדיה יוסף היום שהדבר הזה מתבטא לא רק ברמה של הלכה ברמת הכסף, אלא גם ברמה של הלכות. במה דברים אמורים? בסוכה. הסכך והסוכה שהיא גזולה - פסולה. בחג הסוכות - ודאי אתה יודע - שבונים סוכות. הסוכה שהיא גזולה - פסולה. מי שגנב את הסכך - ולא חשוב, גם אם הוא כשר, הוא פסול - מי שלקח סכך של מישהו אחר, והוא אומר לו: תפרק את הסוכה. אם הוא משלם לו על הסכך, זה נגמר. לא מכריחים אותך לשבור את הבית".

"הוא ייצא מפה עם תעודת הוראה עוד מעט", העיר ח"כ ניסים זאב, שהביט בפניו של ח"כ בן סימון. קשה היה להתעלם מההתעניינות הכנה שניבטה מעיניו. הוא בלע בצמא כל מילה.

"יש לו הבנה, והוא רוצה להקשיב, ואנחנו בש"ס אמונים על קירוב לבבות ולהחזיר עטרה ליושנה, ולקרב את אחינו בית ישראל, בעיקר הספרדים, אני מסביר לו - והוא מקשיב. ולכן אני אומר לך, חבר הכנסת דניאל בן-סימון, הסיבה ששרי ש"ס יצאו מהאולם – אני אסדר לך את זה מסודר – על זה לא נעשה משבר פוליטי. יש לנו דברים הרבה יותר חשובים. הרבה יותר מחמישה בתים באולפנה. לא נעשה על זה משבר, אמרנו את זה מההתחלה. אבל יש עכשיו את הנושא העקרוני.

"ש"ס היתה ונשארה מפלגה שנשמעת לדעת תורה, למרן הרב עובדיה יוסף, במתינות, בפשרנות בין הצדדים. אבל פשרנות אין משמעותה שיש רק צד אחד. מה שהשמאל אומר, או מה שמשרת אג'נדה, אנחנו הולכים אתה. לא. העיקרון נשאר אותו עיקרון. ואתה יודע מתי תבחן אותנו? מתי שיגיע מבחן של שלום אמת, שבו אנחנו נצטרך לעשות ויתורים, אז יעמוד למבחן פסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף. לפני זה – בינתיים, זה הכול אסופה ברוח, והנושא הנקודתי הזה איננו מלמד על מתינות או אי-מתינות, הוא מלמד על הלכה צרופה שכך נהגנו. אני מקווה שבאת לסיפוקך, ואם יהיו לך שאלות, אז נמשיך בהמשך".

"חבל שלא אמרת לו את זה קודם לכן, הוא היה מצביע איתנו", לא נשאר ח"כ זאב חייב.

איתם גמרנו, זה גט כריתות

אבל כעסם של אנשי השמאל על מי ש'הבריז' להם הוא כאין וכאפס לעומת זעם אנשי הימין. הם כאובים ופגועים עד עמקי נשמתם.

"התחננתי למקלב שייתן לי להיכנס לרב שטיינמן, הוא אמר לי 'אני לא יכול", סיפר ח"כ מיכאל בן ארי, כשהוא רועד מכעס. "אנחנו תמיד הצבענו בעדם. מקלב היה מזעיק אותי להצבעות והייתי מתייצב. כן, אני אמשיך לעזור להם, אבל זה יהיה לי הרבה יותר קשה", אמר, וכאב גדול נשמע בקולו.

"אני לא מדבר איתם יותר", הבהיר הראל כהן, דובר שכונת האולפנה, כשהוא מתייחס למקלב וגפני. "אז תגידי להם שאנחנו איתם גמרנו, זה גט כריתות. עד היום עשינו הכול בשבילם. זה נגמר".

אמרתי. הם נותרו שלמים עם עצמם. זו הייתה ההוראה ההלכתית שקיבלו.

ועדיין כל זה מתגמד לעומת מה שהם חשים כלפי נתניהו. לא, הם לעולם לא ישכחו לו את חמשת הבניינים הללו.

איך תיאר באוזניי אחד מבכירי קדימה את המצב של הממשלה בימים אלו? "28 יתומים מצאו להם אבא המסוכסך עם חלק מילדיו. קוראים לו ביבי..."

אתה מזוכיסט, או מה?

נשוב לאחור, אל יום שני.

עמדתי ליד לשכת ראש הממשלה כאשר חלפו במקום הראל כהן, הדובר, וח"כ יעקב (כצלה) כץ. הם נראו כפי שיהודים נראים רגע לפני תפילת הנעילה, בסיומו של צום. מותשים וחיוורים משביתת הרעב שכפו על עצמם.

כאשר חלף הראל על פני שניים מבכירי הלשכה שעמדו ושוחחו, ביקש אחד מהם ללחוץ את ידו של הראל. הוא נענה בסירוב עיקש.

"אני לא לוחץ יד למי שהורסים בתים של יהודים", אמר בקול קשוח. הבכיר (חובש כיפה) ניסה להבהיר את עמדתו, להסביר, לתרץ. זה לא ממש הועיל. כשחלף שם, דקות אחדות לאחר מכן, כצל'ה, ניסה הבכיר לטפוח על שכמו, כאומר 'למרות הכול נישאר ידידים'.

אבל כצל'ה נרתע, זז הצידה, כאילו היה האיש העומד מולו מוקצה שאסור לגעת בו. "אני מבין לליבם, הם צמים", ניסה הבכיר ללמד עליהם זכות.

חברו מהלשכה, שנותר לעמוד מהצד, סינן לעברו: "אתה מזוכיסט, או מה?"

"הם רעבים, אני מרחם עליהם, לפחות אקשיב להם", השיב הבכיר הרגיש.

"הוא מלך", זעק כצל'ה ונופף באצבעו לעבר הלשכה. "אבל הוא לא מלך מלכי המלכים, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

הבכיר ניסה להסביר שהוא מבין אותם רגשית. לכצל'ה אחרי הכול יש שתי בנות שמתגוררות בשכונת האולפנה, הראל מתגורר שם, אבל מה לעשות, יש שיקולים בינלאומיים, יש על הראש את ה-OECD שמאוד לא יאהב את חוק ההסדרה, ויש את תנופת הבנייה שהתרחשה בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית. "תביטו לאחור, תראו מה עשתה הממשלה הזו, בנתה כל-כך הרבה, אפילו בתוך תקופת ההקפאה עבדו טרקטורים. אבל הכול בשקט, פה זה לאור הזרקורים, אז אין מה לעשות.

"ושאף אחד לא ילמד את ביבי על חשיבות ההתיישבות. מי כמוהו מבין את זה. אלא שבסוף אתה צריך לקבל החלטות רציונליות, לא אמוציונאליות. קיבלנו ממשלה אחרי אהוד אולמרט שהציע חלוקת ירושלים, רק ביום ירושלים שמענו על הרעיונות שלו. אין מה להשוות את המצב היום למצב אז", סיכם הבכיר.

ברקע נצפו חברי כנסת נכנסים ובאים ללשכה. את אחת מהן, יוליה שמלוב ברקוביץ', פגשתי בצאתה.

שכנעו אותך? - שאלתי.

"אין סיכוי", אמרה וחייכה.

ביום ההצבעה, אחרי שיצאה מהמליאה ברגע הנכון, שאלתי אותה האם הועילו השכנועים שספגה. "לא, מה פתאום", השיבה. "אם ציפי לבני הייתה עומדת בראש המפלגה הייתי מעיזה להצביע בעד החוק, אבל את שאול אני מכבדת, לא יכולה לעשות לו את זה. אז בהתנגשות בין רצוני לתמוך בחוק לבין הכבוד לשאול החלטתי לבחור בהימנעות".

שיהיה.

אל תתנו להם לרמות אתכם

היה זה בשנת 1990. חברי 'דגל התורה', שניהלו משא ומתן קואליציוני מול נציגי הליכוד, חשו השפלה מתמשכת. נתנו להם להרגיש שלא ממש 'שמים עליהם', שהם כאילו מונחים בכיס. המערך, כך סיפרו שני הנציגים דאז - אברהם רביץ ז"ל ומשה גפני - מעניק תחושה הרבה יותר הוגנת. וזה אחרי ש'דגל התורה' תמכה בהקמת ממשלה צרה בראשות יצחק שמיר.

כששמע על כך הגרא"מ שך זצ"ל, החליט לעשות מעשה. הוא שלח מסר נוקב לקודקודי הליכוד והזהיר כי אם ימשיך לשמוע מנציגיו תלונות שכאלו, הם ייאבדו סופית את האמון בליכוד. די באי קיום ההבטחות שלהם אל מול אגודת ישראל, הזכיר להם.

נהלו את המשא ומתן בצורה אמיצה, הורה לשני נציגיו, ואל תתנו להם לרמות אתכם כפי שרימו את 'אגודה'. המסר הועבר.

השבוע, כשעמדתי מול רגשות האכזבה הקשים של יו"ר 'האיחוד הלאומי', לא יכולתי שלא להזכיר לאותו בכיר בלשכה כי בעוד מספר שבועות - עת תסיים ועדת קש"ב את עבודתה ותמליץ לגייס את בחורי הישיבות - יעמדו מולם הנציגים החרדיים, אולי לא בשביתת רעב, אבל עם אכזבה תהומית ואיומה. היה הסכם קואליציוני ברור, אבל הליכוד לא ממש זוכר אותו בימים אלו.

הוא לא השיב.

אני תקווה כי כאשר יבואו נציגי דגל התורה, אל חדרו של הגראי"ל שטיינמן כדי לדווח על מעללי ראש הממשלה, הוא יאמר להם את שאמר הרב שך בשעתו: גלו אומץ, הבהירו לליכוד כי הברית איתו אינה חייבת להימשך לנצח.

יש את מפלגת העבודה.

ימים חלפו, דברים נשכחו

אזכיר נשכחות.

כשזכה בנימין נתניהו בראשות הליכוד, אחרי פרישת שמיר, גדולי ישראל לא ממש התלהבו לקראתו. בעוד הגרא"מ שך זצ"ל הסכים לקבלו כראש ממשלה, בתנאי שיעמיד את ענייני הדת בראש סולם עדיפויותיו, היה זה הגר"ע יוסף שסבר כי האיש אינו ראוי לכהן כראש ממשלה. כל יהודי חרדי או דתי שהצביע עבורו, "הקדוש ברוך הוא עתיד להיפרע ממנו", היו דברי הרב הנחרצים, ולא ניכנס כעת לנסיבות שהביאו לפסילת נתניהו.

אלא שגם הרב שך 'לא התלהב'. "עמדתו של ביבי נתניהו לגבי ערכי היהדות מוטלת בספק בגלל קשריו ההדוקים עם התנועה הרפורמית ועלינו לבדוק ולראות כיצד ינהג, כדי שנקבע עמדה בבוא היום, כמו שנאמר 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך'".

"איננו שותפים לעמדתם של פוליטיקאים דתיים שונים המבקשים לפסול אותך על הסף משיקולים לא ענייניים, ואולי אף לא טהורים, ולהציגך כאישיות שלילית יותר מהשמאל", כתב לו אז הרב אברהם רביץ, יו"ר תנועת 'דגל התורה'.

"גם אם יש חילוקי דעות בתוך הציבור החרדי בנושאים שונים, בעניין קודשי ישראל דעת כולנו שווה. כולנו גם מסכימים, כי מבחינת סדר העדיפויות אנו רואים בעדיפות ראשונה במעלה את ענייני הדת, שהם סוד קיומנו. כל השאר, כמו לאומיות, מדיניות, ביטחון, כלכלה וחברה, מתגמדים לעומתה", המשיך רביץ במכתבו.

בש"ס המשיכו לשמור על הקו התוקפני. "איננו מצפים מהליכוד שיבחר מנהיג שמקיים מצוות, אבל לפחות שיכבד את הערכים היהודיים. ביבי נתניהו עבר את מבחן הטלוויזיה, אך הוא לא עבר את המבחן של המוסר היהודי", נכתב אז בביטאון התנועה 'יום ליום'. בהמשך פורטו כל אילי ההון מהתנועה הרפורמית בארה"ב ואוסטרליה שתמכו במסע התעמולה של נתניהו. אחד מהם, לדברי הביטאון, אף העמיד לרשותו דירת פאר ברחוב הירקון בתל-אביב, ללא תמורה.

ימים חלפו, דברים נשכחו. נתניהו מגיע לשמחות משפחתיות אצל הגר"ע, ידיים נלחצות בחמימות, ש"ס נטועה עמוק בזרועות הקואליציה, ליצמן וגפני יוצאים ובאים בלשכה בתזמון מסחרר.
"הרפורמים מצפים לתמורה הולמת בעתיד מביבי, ממי שמקווה להיות ראש ממשלת ישראל תוך שיתוף פעולה עם המפלגות הדתיות והחרדיות", כתבו אז.

מה שמזכיר לי את ההכרה החדשה ברבה רפורמית, ואת תקצובם של הרבנים הרפורמים על-ידי משרד התרבות והספורט. האם צפה הגר"ע יוסף כבר אז את מה שקורה כיום? האם יורה לנציגיו, מיד לאחר הבחירות, לבחון מחדש את בריתם ההיסטורית?

היום היה זה הימין הישראלי שספג את המהלומה. האם בעוד כחודש ימים נהיה אלו אנחנו, הציבור החרדי?

ועדת קש"ב עלולה להשיב אחורה את גלגלי ההיסטוריה. ואיך שגלגל מסתובב. בפוליטיקה זה גם עלול להיות גלגול אחרון. בלתי הפיך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!