הכל לשם שמים • טור אישי בשולי פרשת 'יתד'

אמר לי פעם מישהו שלחרדים אין ערכים. נזעקתי. מה פירוש? אנחנו הרי הכי עדינים שיש ביקום! אין אצלנו גנבים, אנסים, רוצחים וכל שאר המרעין בישין, בבני ברק אין אפילו תחנת משטרה אחת מרוב שאנחנו מעודנים, בכל מקום בעולם יודעים הגויים לציין שאיפה שיש יהודים, אחוזי הפשע הם מהנמוכים בכל האיזור.

ומה שהכי הקפיץ אותי, זה שההוא בכלל חרדי, משלנו, ושלא יעלה בדעתכם שהוא נמנה על אנשי החולצות הכחולות רחמנא לשיזבן, אלא יהודי חרדי חסידי עם כל השמונה בגדים, ת"ח לא קטן, בקיא ושרוי ברזי החסידות וכו'.

אז מאיפה הוא הביא את הרעיון המוזר הזה? תהיתי.

תראה, הוא אמר, ערכים זה לשון רבים, הרבה ערכים, דהיינו, לא גונבים זה מזה כי זה לא ערכי, לא רוצחים את הזולת כי זה לא ערכי, ועוד כהנה וכהנה ערכים שונים עם סדר עדיפויות ברור, אבל לאנ"ש יש רק ערך אחד בלבד, מה שלמעשה מתחלק במעין שילוש, התורה, הקב"ה והמפלגה, כשהדגש הוא כמובן על האחרון, זאת אומרת, נכון שבתורה כתוב שאסור להלבין פני חברו ברבים (עד כדי כך שהמדרש אומר נח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין) ונכון שאסור להזיק לאחרים וכולם יודעים שבשטיבל שלנו כל אחד נזהר שלא להגיע לגרמא דגרמא של נזק לאחר, לבל יצטרך להתגלגל בעבור זוטות, אבל כל זאת עד שההוא נוגע במה שקדוש ויקר לי, האדמו"ר שלי, הרב שלי, הראש ישיבה שלי, או בשתי מילים – המפלגה שלי.

בני חביבי

ברגע שההוא עבר את הקו האדום והברור הזה ועשה או אמר משהו שלא לטעמי, אזי כל סולם הערכים מתהפך בין רגע, ומאותה שנייה ואילך, מותר ואף למצווה גדולה ייחשב, להשפילו, לבזותו, להזיקו, בכל דרך אפשרית, כל האמצעים כשרים למען אותו ערך יחיד ובודד, הגנת הקבוצה שלי.

אנחנו רואים את זה כל הזמן שוב ושוב ושוב, בכל פוליטיקה, בכל ריב, איך אנשים חשובים מאוד, באמת חשובים, אשר ממיתים את עצמם באהלה של תורה שותפים למעשים שפלים ביותר. אוקיי, טוב, לא הם בעצמם עושים את זה פיזית, הם רק מעודדים את הפעולות מרחוק, הם החותמת של קנאים פוגעים בהם, וכל השומע בזיון תלמידי חכמים (שלי) ואינו מוחה, ועד כמה חובת מחאה וכו'. (אלו דברים שאין להם שיעור)

ברור לכולם שהכל, אבל הכל, אך ורק לשם שמיים נטו. אין ספק בכך שרצון ה' כרגע זה שאני אכה אותו (=רשע), אעלים את בגדיו במקווה (=לא תגנוב), אשרוף את ביתו כשהוא בתוכו (=לא תרצח), גם בשבת אם צריך, כי אנוכי (ואפסי עוד) ולא יהיה לך מפי הגבורה ניתנו, ומה ששלי, אתה לא תיגע!

למה נזכרתי בזה (שוב)? כי קראתי שאנשי יתד מתכננים לפנות לערכאות (שוב), בעניין השליטה על העיתון, וקראתי על איזה רב שהותקף בלויה כלשהי כשכל חטאו היה להצטרף לוועדה הרוחנית החדשה, דהיינו, במילים פשוטות, אנשי ההשקפה הטהורה, אלו שתוקעים בשופר ומעבירים לנו את דבר מרנן ורבנן שקיבלו איש מפי איש עד למשה רבינו בהר סיני, מבינים שרצון ה' זה שהם ימשיכו לשלוט, ושהכסף יישאר בידם.

הן רק אמש ידענו כולנו שה' אוהב רק אותם. בל נשכח. באותה שעה יסב קודשא בריך הוא ואומר לפמליא דיליה, חזו חזו, בני בני חביבי, דמשתכחין בצערא דילי ועסקין בחדוותא דיליה...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!