סלמון של סיגליות • כשהרצל מבקר במסעדה חלבית

באוכל כמו באוכל, אין על טעם וניסיון אישי. אל תאמינו לאף אחד, רק ללב ולחיך שלכם. במהלך ההיסטוריה העקובה מדם שלי עם כמה מהמסעדות, כבר שמעתי קלישאות בנוסח: "לך לשם עוד פעם ותנסה משהו אחר, אולי יסתדר לך הטעם..." והאכזבה לא איחרה לבוא גם בפעם השניה.

משום מה, וכך זה אצלי בכל אופן, אני נזהר מלנדור נדרים באופן כללי, ובטח שלא לנדור נדר בכל הקשור לאוכל, דוגמת: "לעולם לא אחזור לכאן". נכון, לעיתים התסכול גדול מנשוא, אבל אני תמיד משתדל שלא לתת לו לגבור על השכל הישר שאומר 'דיה לצרה בשעתה'.

מה אני רוצה לומר? שהמסעדה עליה אני בא כאן במגילה כתובה, כבר עברה אצלי תחת השבט בגלגוליה הקודמים. היום 'סיגליות' שמה. היו לעניות דעתי שתי מסעדות שנפתחו ונסגרו שם בצוק העיתים. השניה היתה טובה בהרבה מהראשונה. ואילו כאן, בפעם השלישית בה ביקרתי, באמת שנשביתי בקסמיה.

זה לא סוד, אני לא מת על האוכל החלבי בכללותו. הפעם לא הייתה לי ברירה שכן המדובר היה באיחוד משפחות נדיר וקורע לב, עם זוג חברים ותינוקם החדש, לאחר שנים שלא התראינו האחד עם השני. לא אכחד, כך קבע הבורא מששת ימי בראשית, ובתזמונים מהסוג הזה, הנשים הן שנותנות את המילה האחרונה (לא בהכל) בבחירת המסעדה ובמיקומה הגיאוגרפי/אתני.

לצערי, הן התעקשו על חלבי, ואני חככתי בדעתי האם להיענות לבקשתן או להיעמד על רגליי האחוריות. כך, בעוד אני מפגין את אכזבתי מהאופציה החלבית, ובעוד אני מדמיין את ליטרת הבשר שלי מונחת בקרן זווית ומחכה שאטול אותה, השדולה הנשית הנחיתה עליי מהלומה נוספת: "בוא ל'סיגליות' בבורסה, זה גם קרוב לבני-ברק וגם כיף שם". מה אומר ומה אדבר, כבר לא היה טעם להילחם באיתני הטבע מחשש למהלומה נוספת. בלעתי את רוקי בשתיקה וקיבלתי את גזר הדין בלית ברירה.

מנת הדג המפתיעה

מזיכרוני העמום והרע מחורבות המסעדות שקדמו לה במקום, זכרתי לרעה בעיקר את השירות ואת חוסר הגיוון בתפריט, כמו גם האוכל הסתמי שהוגש שם. באמת שהתכוננתי לגרוע מכל. פחדתי מקללה שחורה ואיומה שרובצת על המקום.

השעה היתה שעת ערב די מאוחרת בשביל יציאה, למזלי היה זה בסוף שבוע, בשעה שתחושת הזמן נמתחת לה קצת אל מעבר למקובל במחוזותינו.

היינו חמישה סועדים, לא כולל התינוק - שנם את שנתו באופן מעורר הערצה, חרף שאון האכילה והפטפטת התמידית סביבו. הסועד החמישי הצטרף ברגע האחרון, כשהוא בעיקר נהנה מכוס קפה, לאחר שהשביע את כרסו די הצורך בדרכו למפגש. מה שכן, נהנינו ממנו בעצה ותושייה כשהוא מעניק ציונים ויזואליים למנות שהוגשו האחת אחרי השניה לצמד השולחנות שחוברו להם יחדיו.

עד שנבחר באילו מנות לעטר את השולחנות, הגישו לנו מבחר מטבלים מצויינים, זיתים כבושים בשמן, רוטב פסטו וחמאה, עם לחמניות קטנות ולוהטות בשביל ההרגעה והעזרה הראשונית.

מכיוון שהרעב פעל עליי את פעולתו הרעה, התחלתי לקרוא את התפריט באדיקות מיליטנטית, כשהעיניים מפלבלות מלמעלה ללמטה וחוזר חלילה. היו שם גם קציצות דג עם אורז, פיש אנד צ'יפס, פילה אמנון, טוסטים, סלטים ומה לא. והתמחור היה סביר והוגן בהחלט. 90 ₪ למנת דג גדולה, 55 ₪ לסלט שהיה הרבה יותר מסלט זוגי. זו גם הסיבה שרציתי להזמין הכל מהכל, אלא שבמזל נוכחותם של הידידים סביבי ריסנה אותי.

לבסוף נכנעתי לבנאלי ולמוכר: והלכתי על פתיח של קערת סלט ענקית, שגם בהתמדה ובהשקעה יסודית לא הצלחתי לסיים את מחציתה. העברתיה לאשתי, מתוך ידיעה ברורה שהיא תסתדר עם העלים, העשב ושאר הירקות שכוסו בשכבה סמיכה של ויניגרט שהיה חמוץ מידי לטעמי.

על העיקרי זממתי ממושכות. רציתי מנה חמה שתשביע אותי, ידעתי שזו לא תהיה מנת ספגטי ברוטב שמנת עם אלפי אחוזי שומן, שיגרמו לי בדרך חזרה לגרגר כמו קיפוד שיכור, ומצד שני רציתי משהו שיהיה הכי קרוב שניתן לבשר... לבסוף הלכתי על מנת דג. הסלמון נשמע לי מונח טוב על הסלט - כך על פי המלצרית. וביקשתי רק שלא יגזימו עם עשבי התיבול.

ובכן, מדובר באחת ממנות הדג הטובות שאכלתי בימי חלדי. ובאמת שאני מתכוון לכך. העשייה הייתה מדיום מינוס, הדג עצמו רירי ורך, עסיסי ונימוח. כמעט המנה המושלמת. ואני נזהר בלשוני שמא אכווה בגחלת אלו מביניכם שפתחו חולשה ורגישות לדג הורדרד הזה שמגיע אלינו מהמים הסקנדינביים היישר לצלחת. המנה העיקרית הגיעה עם פרוסות תפוחי אדמה אפויים בתנור שנתנו לפחמימות להביע את עצמן יופי באותו הערב.

היה גם אנטיפסטי מוצלח ברקע. בצלצלי שאלוט על הגריל, עגבניה וגמבה שנחרכו על המנגל ופרוסות חציל שאיזן במרירותו מול המתוק של העגבניה והבצל. המנה היתה קרה אבל מוצלחת. סיימתי את שניהם עד תום. גם את העיקרית וגם את האנטיפסטי.

האכזבה: אספרסו במקום מתוקים

לצערי, לאחר ארוחה כזו - שהפתיעה אותי לטובה, ציפיתי גם בזירת המתוקים לעדנה. לאיזו עוגת גבינה מעודנת נטולת סוכר אמיתי, עם פירורים בהירים שימתיקו לי את הערב, שהיה מוצלח כמובן גם ברמה החברתית. שלא תחשבו לרגע שבאנו רק לאכול...

קצת התאכזבתי שלא היה להם משהו ללא סוכר עבורי, אבל גם כוסית האספרסו עשתה את שלה וניחמה אותי בדרכה המיוחדת.

אם אתם כן בקטע החלבי, בניגוד אליי, ההמלצות שקיבלתי מהסובבים היו על מנת הרביולי במילוי גבינת ריקוטה, שהייתה חמוצה ומרעננת עם עלי הבזיליקום, ועל מנת לזנית הגבינות שהיתה עתירה בשמנת מתוקה. זו לא כוס התה שלי, אבל מסביבי הושמעו קולות הלל והתפעלות למנה.

לסיכום, התפריט מגוון מאוד, לא עוד בית קפה עם שני סוגי דגים בשביל לצאת ידי חובה, אלא רפרטואר יפה ומאוזן של לזניות מול קישים ומנות דג מכובדות. לולא הייתי הנהג, הייתי לוקח עוד כוס יין מהשרדונה מסדרת ירדן של רמת הגולן שהיה במלוא נוכחותו בחיכי, קר ומרענן.

באלגנטיות הראויה, מבלי לצאת ציניקן חסר מעצורים או לחלופין כפוי טובה, הודיתי לעזרת הנשים על בחירת המסעדה ונפרדנו מתוך ידיעה ברורה שעוד נשוב לשם.

כתובת וכל השאר...

סיגליות-בית קפה מסעדה חלבית, דגים, ביסטרו ודגים
כשר למהדרין בהשגחת חוג חתם סופר פתח-תקווה

רחוב שוהם 5, מתחם הבורסה רמת גן.
טל': 03-6005175
פקס': 03-6124123

שעות פעילות:
א'-ה': 8:00-24:00
ו': אירועים בלבד

אפשרות לאירועים במקום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!