התבשיל הרותח של חורב: המפץ הגדול של נתניהו

כעשרה ימים חלפו מאז ספגו הנציגים החרדים בכנסת את הנבוט בראש, עת עבר להם מעל לראש חוק צהר, המתיר ל'רבנים ידידותיים' יותר לנהל חופות וקידושין.

ח"כ משה גפני עמד על הדוכן מתוסכל. נראה שמעולם לא חש כפי שחש באותו לילה במליאת הכנסת. "הכול מתחיל ברב שאין לו מאור פנים", ניסה יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, אחד מהמציעים של החוק, להסביר לו.

"לא משנה. אני רוצה לדבר עם קדימה, לא אתך", השיב לו גפני, ונראה היה כתינוק המתגעגע לאמו שנטשה את הבית.

"אני אומר לכם: לא כולכם הייתם בקדנציה הקודמת... אני רוצה להגיד לכם, שתדעו: אנחנו לא היינו בקואליציה, אבל היו לנו סיכומים - אנחנו, ליהדות התורה - היו לנו סיכומים עם קדימה... כיבדו אותם מהאות הראשונה עד האות האחרונה... מהמלה הראשונה עד המלה האחרונה. אני אומר לכם: אני לא יודע אם אני עושה לכם שירות טוב או שירות לא טוב, אבל תדעו..."

את דבריו סיים בציטוט מהגמרא: "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור ההפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". וקבע: "קדימה עמדו בדיבורם, בניגוד לליכוד... הליכוד, מלה וחצי מלה, מלה וחצי מלה – הם חסרי תרבות שלטון, הם לא יודעים איך שולטים".

"כבוד הרב, רעיון: בוא נרכיב את הקואליציה", צעק לעברו ח"כ רוברט טיבייב מ'קדימה'.

ואז הטיח גפני בח"כ עתניאל שנלר, יוזם החוק: "האמת היא שאין מקומך בקדימה, מקומך בליכוד. שם נמצאים אלה שלא אומרים אמת".

הוא עמד שם על הדוכן, כעני בפתח. איפה הם הימים שכל ציוץ של גפני גרר רעד עמוק בלשכה הראשונה. הוא ניסה לאיים בכל אקדח קפצונים מזדמן. אם תביאו את החוק להצבעה, נראה בו הצעת אמון, אמר להם.

הם הסכימו.

החרדים הצביעו נגד, קרי: אי אמון. אבל לאיש בלשכת ראש הממשלה זה אפילו לא הזיז.

28 הצביעו בעד, שמונה הצביעו נגד. שמונה ח"כים מתוסכלים, חברי יהדות התורה וש"ס, שהצביעו אי אמון בממשלה בה היו בעבר צלע מרכזי.

עצוב.,

אט-אט נאלצים חברי הכנסת החרדים להפנים: מצבם השתנה מן הקצה לקצה ביום בו נכנסה קדימה אל חיקו של נתניהו. הם עדיין לא יודו בזה בפומבי, ינסו לטייח לכולנו. אולי גם לעצמם.

תראי שעוד יגייסו את הבן שלך, איים עלי ח"כ דודו רותם שעשה ששוחחנו שיחת מסדרון בכנסת. והוא לא התלוצץ. רק להבהיר: רותם מתכוון, בחסות ועדת פלסנר בה הוא חבר, לגייס את הבן שלי, תלמיד ישיבה קטנה, ביום בו יגיע לגיל 18. אני לא מאשימה אותו. אלו הן ההוראות שהוא מקבל 'מלמעלה'. אחרי הכול גם ליברמן צריך לבוא אל הבוחר עם 'משהו ביד'.

עמד שם לצידנו אחד מהנציגים החרדים הבכירים.

אתה שומע את זה? שאלתי אותו.

"אבל נתן הבטיח לנו", אמר בתמימות.

נתן אשל הוא סיפור בפני עצמו. עזבו אתכם מהאשמה שהונחה לפתחו, מעולם לא עסקתי ולא חפרתי בה. נתן הוא איש סודה ועושה דברה של שרה נתניהו, מי שהתקשורת (לא החרדית) ממתינה לה בסיבוב.

הבעיה של הציבור החרדי עם נתן אשל, היא חמורה הרבה יותר מכפי שנדמה, והיא נעוצה דווקא בעובדת היותו 'איש נחמד', כזה שכל הנציגים החרדים אוהבים ומאמינים לו. לנתן, כך נדמה לפעמים, יש ערכות מוכנות של 'קרם'. בכל הצבעים, בכל הטעמים. אמור לי מהי המשימה, מי הח"כ, מי השר, מי סגן השר, ואתאים לו את הקרם המיועד רק לו ורק בשבילו. לכל אחד הוא מתאים את האמירה הנכונה. הוא יודע להחניף להם, להחליק על האגו, לנפח לממדים מפלצתיים - ואז להנחית את האמירה המנצחת.

הם יוצאים משיחות איתו כמסוממים, מרחפים בחלל הכנסת ומתקשים להבין מה מתרחש מול עיניהם. אבל נתן אמר, הם ממלמלים.

לעיתים, כשצריך עוד קצת חיזוק, הוא מגרד תלתלי שוקולד על הקרם, ושולח את פרח לרנר, המקשרת בין לשכת הבוס לכנסת, לעוד סדרת חיוכים ואמירות מלוקקות. הם צוות מנצח, תותחי מריחות. הצרה היא, שמאחורי כל שובל החיוכים הללו עלולה להסתתר אמת עצובה. ככה עבר מתחת לאף חוק צהר; ככה הוקמה ועדה בראשות יוחנן פלסנר; ככה יוכל לעבור גם החוק הנורא ביותר, זה שיפתה את בחורי הישיבות לנטוש את הגמרא.

יש רק אחד שאינו מתרשם מהחיוכים הללו - הגראי"ל שטינמן. הוא קלט, הרבה לפני נציגיו בכנסת, את המפה הפוליטית, וקרא להחרים את ועדת פלסנר. הוראה נוספת שלו, שעדיין שוכנת במגירה, תדרוש מהח"כים החרדיים לנטוש את הכסאות והמשרדים. הם לא יאהבו זאת, אבל את אשר יאמר להם יעשו. להערכתי, גם נציגי ש"ס ילכו בדרכם. הכבוד אותו חולק הגר"ע יוסף להגראי"ל ידוע. הוא לא יאפשר לנציגיו להישאר בקואליציה, בניגוד לדעתו.

אתמול, כשסיפרתי על כך לח"כ זאב אלקין, הוא פטר אותי בתנועת יד מנפנפת. לא, זה לא יקרה, אמר בביטחון רב.

חבל שהוא (או ראש הממשלה שלו) לא עשו עבודת שטח, כפי שעשה יו"ר הכנסת. אם היו סרים אל הבית הפשוט ברחוב חזון איש 5, אולי היו חוזרים הביתה (או אל מליאת הכנסת) קצת אחרת.,

בימים קשים שכאלו אפשר רק להתנחם בצרות של אחרים.

קשה לפגוש בימים אלו את חברי הכנסת של קדימה. שברון לב הוא תיאור קל למצבם הנפשי הקשה. ולא חשוב עם איזה פלג במפלגה תדברו.

הפלג הראשון - אחרוני נאמניו של שאול מופז, אלה שעדיין מצדיקים את הצטרפותו לממשלה. לא מדובר בח"כים רבים. אפילו ח"כ אבי דואן, מקורבו משכבר הימים של המשנה לראש הממשלה החדש, מצוי בימים אלו בחילוקי דעות עזים עם היו"ר. חתול שחור חלף ביניהם, ואפילו שיחת הסולחה שנערכה ביניהם השבוע, לא הצליחה להרוג סופית את השונרא. לדואן יש בטן מלאה, הרבה ביקורת. אבל שאול, מצידו, ממשיך למלא את הוראות הבוס האמיתי שלו - ליאור חורב, גאון אסטרטגי, שעוד מעט נגיע אליו.

הפלג השני כולל את אנשי האופוזיציה של מופז, והם רבים. אלא שגם הם מחולקים לשנים. חלק אחד סבור שיש להעניק ליו"ר צ'אנס אחרון, לראות כיצד הוא מעביר את חוק טל המחודש, ורק אחר-כך לחולל מהומות פנימיות. הפלג השני מורכב מחבורה של ח"כים, שכמעט מגובשים ביניהם סופית, והם נעים בין שבעה לעשרה. הללו סבורים שצריך לנטוש את קדימה עכשיו, לנסות ולהקים מסגרת אלטרנטיבית - ויפה שעה אחת קודם. רובם נמנים על תומכיה לשעבר של לבני ולא מן הנמנע כי היא, יחד עם חיים רמון, ייטלו פיקוד על החבורה וינסו להנהיגה מבחוץ.

חיים רמון? נו, הצחקת אותי, אמר לי השבוע 'קדימאי' שעדיין מאמין לשאול. יש לו מרגרינה סמיכה על הראש, למה לו לצאת לשמש? אלא שבפוליטיקה, צוחק מי שצוחק אחרון, ולא הייתי ממהרת להספיד את רמון. גם לא את לבני.

בין לבין מסתובבים קדימאים זעופי מבט, כאלו המתוסכלים מכך שלא קיבלו סחורה ביד. הם חלמו בלילות על תפקיד הולם לכישוריהם הנעלים, ונאלצו להישאר עם לשכה בכנסת ואצבע המורמת לכל ציוץ של אלקין. חלם על זה מאיר שטרית, חלמה על זה רוחמה אברהם, חלמה על זה גם דליה איציק.

רוחמה אברהם היא שכנתו של האסטרטג חורב. היא גם נטלה חלק פעיל ביוזמת השלום האחרונה ביבי-שאול. מטבע הדברים ציפתה לקצור את הדווידנדים, עד כה לשוא. לעומתה, דליה איציק, העדיפה לשבת על הגדר, לראות מי המנצח ולהצטרף אל חגיגות הנצחון. ראיתי אותה שם שעות אחדות לפני שנכנס שאול אל בית קדימה כדי לחגוג. בתקשורת כבר ידעו לספר על כך שניצח, והיא מיהרה להגיע. מול כל מיקרופון מיהרה לנתח את התוצאות, כאילו מאז ומתמיד הייתה מנאמניו הקרובים של מופז. כאילו אם ציפי הייתה זו שמנצחת לא הייתה היא, איציק, מתראיינת בחגיגיות דומה. אין ספק ששאול זוכר לה זאת, זוכר גם לאברהם את לכתה אחריו במדבר, כשהארץ עדיין לא הייתה מספיק זרועה. את התפקיד הראשון שיתפנה, אין ספק שיעניק לאברהם. מדברים על משרד הרווחה, אבל כלום עדיין לא סופי. יש אומרים, ואין ספק שזה לא מביא אושר גדול לח"כ אברהם, שהוא יעדיף לנכס לעצמו את המשרד, אם וכאשר.

כי בינתיים, מה לעשות, החרדים אינם מבינים רמזים ומסרבים בעקשנות להיפרד מעור הצבי. בקדימה כל-כך מייחלים לנטישה, אבל לנתן אשל יש תוכניות ארוכות טווח, ובתוכניות שלו חייבים את החרדים בפנים. גם כשוט כלפי קדימה וגם כחלק מברית היסטורית של ליכוד ושותפות טבעיות ממושמעות. כי תמיד הרי עלול יו"ר ישראל ביתנו להיתקל בכתב אישום ולצאת, בין לילה, 'בחוץ'.

ובמצבים כאלו טוב שיש גפני-ליצמן-ישי בסביבה.,

בליכוד העניינים לא פחות מסובכים.

במסדרונות אפשר לפגוש ח"כים המזוהים עם הפלג הימני של מפלגת השלטון, כשפניהם נפולות. שום דבר לא כפי שהיה, הם אומרים. היחס של נתניהו השתנה, כך גם היחס של אישי הלשכה. פתאום לא ממש זקוקים להם, הם חשים. בניגוד לנציגים החרדיים, המעדיפים להניח רטייה על העיניים ולהסתובב כמו ג'וקים מסוממים שאינם מבינים מה קורה מסביבם, הימין של הליכוד מבין גם מבין.

מי שמסתובב בימים אלו כמי שהייתה לו עדנה מחודשת הוא המשנה לראש הממשלה, סילבן שלום.

הדיבורים על מפץ פוליטי עתידי המתוכנן על-ידי נתניהו עושה לו ממש טוב. פה טמון הסיכוי שלו להתמקם בראש הליכוד. אז אולי בקדנציה הראשונה יהא זה ליכוד עם 12 מנדטים (נתניהו עצמו כבר היה בסרט כזה והגיח ממנו לתפקיד ראש הממשלה), אבל מפלגות מרכז הוכיחו שהן חיות לא הרבה יותר מאורך חייו של נחש. ואופציה של ראשות ממשלה עתידית היא משהו שבהחלט מחזיר את הצבע ללחייו של שלום. והימין, כך מתברר, מוכן להשיב לו אהבה.

השבוע, במלון חן בירושלים, הוא עמד על בימה אחת עם יו"ר מנהיגות יהודית בליכוד, משה פייגלין, מול פעילי ליכוד מהסניף הירושלמי. פייגלין ושלום על במה אחת, ולא סתם לאמירת 'מזל טוב' בחתונה. תסמכו על סילבן שהוא יודע היטב מה הוא עושה ולאן הוא חותר. אז נכון שמעשיו בעבר הוכיחו שהוא ממש לא קרוב או מקורב להשקפת עולם ימנית, אבל כשתפזלו לעבר חברים אחרים בליכוד, תגלו שגם הם ידעו להסתיר עמדות פוליטיות אמיתיות, ולרקד על הגבעות בשומרון כדי לכבוש את ליבו של הימין, שלא תמיד זוכר פשעי עבר.,

השאלה הגדולה היא לאן מוליך האסטרטג ליאור חורב את העגלה.

ננסה לרגע להיכנס לראשו. כשהחל לייעץ לשאול מופז, היה זה בתחילת דרכו בהסתערות על ראשות קדימה. סדרת מהלכים מבריקה הצליחה להזניק אותו אל העמדה המיוחלת, וציפי לבני נשלחה הביתה לעשות חשבון-נפש.

אבל אז נחתה אל מול פרצופו האמת המרה. 60 מיליון שקלים של גירעון, פלוס צ'קים-חוזרים, שנוחתים על השולחן בקצב שמדוזות נוחתות על החוף ביום קיץ חם. במילים פשוטות: כל הסיבות הטובות לבכות כל הדרך אל ההתרסקות בסקרים. כי כשקדימה שלך שווה אחוז-חסימה-פלוס קצת, אתה בהחלט עומד נבוך מול הניצחון שהתברר כבומרג.

אז מה עושים? מנסים למצוא עוד אסיר שחש ברע וחייב לצאת לחופשי. האסיר הזה זוהה בדמותו של נתניהו, שעבר השפלה ("חשאית חשאית") בוועידת הליכוד, חוויה שהובילה אותו להחלטה הנחושה לצאת בחוץ.

לליאור חורב לא נותר אלא לתפור את התפרים, שיאחו זמנית בין הקרעים. אינטרסים משותפים, אפילו שהם זמניים, יש גם יש. מי שהוכתר בטיים מגזין כ"ביבי המלך", אם תרצו משיח הזוי, אבל פחדן סדרתי הפוחד עד מוות מהמחאה החברתית של הקיץ, מהקיפאון המדיני, ומהקיצוץ הכואב הצפוי בתקציב, שמח מאוד להמשיך את מלכותו. מולו עומד רמטכ"ל לשעבר, שקיבל שוקת שבורה ותנאי קרב קשים. אז מוצאים את הדבק המתאים, מחברים יחד, ומכריזים: נעביר יחד את חוק טל, גם את שינוי שיטת הממשל.

ועוד משהו: קשה להתעלם ממהלכים מדיניים המתרחשים מתחת לאפינו. אל תתפלאו אם תקומו יום בהיר (או חשוך, תלוי את מי שואלים) ותגלו הסכם שלום או טיוטת הסכם בין נתניהו לאבו-מאזן. לפני כשלושה שבועות נועדו נתניהו ושליחו האישי עו"ד יצחק מולכו בירושלים עם משלחת בכירי הרשות הפלסטינית, שמסרה איגרת מאבו מאזן, ובה התנאים לחידוש המשא ומתן. שמענו גם על שחרור גופות מחבלים נדיב. כולנו גם שומעים את אמירותיו של נתניהו על חלון הזדמנויות אותו כדאי כעת למנהיג הפלשתיני לנצל עד תום.

זוכרים את אמירת יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, כשהתראיין לראשונה ל'רויטרס' אחרי הקמת ממשלת האחדות? הוא מיהר להודיע שיהיה מוכן לפתוח במו"מ לשלום מול ראש הממשלה, אם זה יציע משהו מבטיח או חיובי.

האם הוא יודע משהו שהתקשורת הישראלית עדיין אינה יודעת עליו? להערכתי, אכן כן.,

לזה בדיוק מחכה חורב. למהלך מדיני חפוז ומבריק, שאת הקופון הבינלאומי והתקשורתי עליו יגזרו השלישיה ביבי-אהוד-שאול.

אומר חורב לעצמו: אם עד לבחירות מזנק שאול שלי חזרה בסקרים, מגיע ל-17-20 מנדטים, מה טוב. אני סוגר לו דיל עתידי עם נתניהו, רצים לבחירות ותופרים ממשלת אחדות. כל שנשאר הוא לבחור בין שלי יחימוביץ' כשותפה ('נבהיר לה שתפסיק עם המנטרה של סוציאליזם ותשב בשקט') או בחרדים ('נתן, שמור לי עליהם על אש נמוכה, מרח ומרח, תגיד להם שאני מת עליהם, שיישארו על המדף, אולי עוד אשתמש בהם אחרי הבחירות'), רק שיבינו את מקומם בקואליציה עם רוב חילוני מובהק.

והיה ואני רואה שמצבה של קדימה עגום, אני עובר למגירה השנייה שלי, שם קבורה תוכנית חלופית. אני גורם לנתניהו להשתכנע שכדאי לו להתנתק מהימניים המעיקים בליכוד, נותן לו להפנים שאם ברצונו להיכנס לדפי ההיסטוריה כמי שהוביל מהלכים מדיניים - עליו לפעול בכיוון של מפלגת מרכז. כמו קדימה של שרון. לשרון זה הצליח, רק ה'בענה' במוח הפריעה. עם הספורט היומי של נתניהו אין מצב שזה יקרה גם לו. אז למה לא לנסות?

מקור בכיר בליכוד גילה לי, כי לפי חוקת הליכוד, במידה ונתניהו פורש עם עוד 14 ח"כים מהמפלגה, שם המפלגה - 'הליכוד' - ומוסדותיה ישארו בבעלותו. כששאלתי על כך את אחד הח"כים בליכוד, הנמנה על הפלג הימני של המפלגה - ומי שעשוי להישאר מאחור (אם וכאשר) - הוא אישר בפני כי אכן יש דברים בגו, אם כי קיימות שתי פרשנויות. לדבריו, במידה ונתניהו יקבל יעוץ משפטי כי הוא יכול לבצע את המהלך, יוגשו ערעורים על בסיס הפרשנות השניה.

הסקרים הפנימיים, אגב, מעניקים כוכב של ניצחון למהלך כזה. במפלגת מרכז כזו מציבים בפרונט את שלישיית הכוכבים (אהוד ושאול יצטרכו לבחור מי במשבצת החוץ ומי במשבצת הבטחונית), מייבאים את הליכודניקים 'השפויים', אלו שלא יבלבלו במוח עם מאחזים והריסת בתים ומוכנים להתיישר - וקוצרים בבחירות 50 מנדטים. ואז חוזרים אל הסעיף הקודם - הרכבת הממשלה העתידית.

עד למהלך האחרון של ממשלת האחדות, חורב נחשב שונא של נתניהו. אבל רגע אחרי שנסגר השידוך שאול-ביבי, קם נתניהו ולחץ את ידיו של חורב. לא מפתיע שנתניהו העניק לחורב אישור כניסה לבית ראש הממשלה. שכן, ביבי יודע להוריד גם גנב מחבל התלייה, אם צריך. הפלא הוא על האישה שאיתו. חורב, בדברים שאמר בתוכנית טלויזיה בעבר, לא ממש החמיא לה. "מי שראה את הראיון ריחם על ביבי", אמר חורב, כשהתייחס לראיון שהעניקה. והיא, שלכאורה לא שוכחת ולא סולחת, העניקה לו את ברכת הכניסה אל ביתה.

"אני לא אמצא בתוכי את מאגרי הנשמה שאני צריך כדי לעבוד עם הזוג נתניהו", אמר, כשנשאל על אופציה שכזו.

אז אמר. ביבי סולח אם רק צריך לסלוח. ושרה? כפי הנראה הבינה שעליה לבלוע את הגלולה הלא טעימה ולהמשיך לצחוק כל הדרך אל הקדנציה השנייה של בעלה.

אפילו נתן אשל התקשר והודה באוזני חורב שהם טעו בו (קרם מספר שמונה). ונתן, זאת שתדעו, לא עושה אף שיחת טלפון, בטח לא מעניק ראיון מגזיני עם מחמאות לחורב, בלי ששרה תיתן את ברכתה. ,

אולי היה זה ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ששכנע אותה לסלוח לחורב? קשה לדעת. לאחרונה התהדקו היחסים בין השניים. בעבר ראה בו נתניהו איום עתידי על ראשות הממשלה, בהווה נראה שהדברים השתנו. לפני מספר ימים הם נצפו סועדים במסעדה בבירה, שני הזוגות, שותים ומיטיבים את ליבם במיני מטעמים. הידידות זרמה שם כיין. אחר-כך ביקרו יחד בעיר הקרח, ושרה סיימה בבקשה מפתיעה מהראש: אחת לחודש נצא לטיול בעיר הקודש.

אחרי הכול היא עובדת אצל ברקת, כפסיכולוגית במוסדות חינוך בעיר. ברקת נוהג לשמוע לדעתה, לעצותיה, ושרה משיבה לו בהערכה. ברקת הוא לקוח של ליאור חורב. אולי הידידות המופלאה היא שמיתנה את הצדדים והצליחה לקשור את הקשרים.

האמת היא שאם יש מישהו שיכול להפוך את נתניהו לכזה שיקבל את פניו של אובמה בקדנציה שניה בידידות מופלאה, זהו ליאור חורב. יש הטוענים כי זה מכבר הפסיק להתבסס רק על התשלום של שאול, ועכשיו הוא סוכן כפול, עובד ומתוגמל גם מהלשכה הראשונה. זוהי קונספירציה בלתי מוכחת, אבל קשה להתעלם מהעובדה שחורב עושה לנתניהו את העבודה נפלא, ושאול משמש רק כגלגל עזר באופני המהלכים המנצחים. אהוד ברק, אגב, התנדב להיות גלגל עזר, גם בלי יועץ אסטרטגי. סתם כי אין לו אפשרות אחרת.

בכל מקרה, וזאת חשוב שתזכרו, כל העסק המבעבע הזה לא יוכל לעמוד על האש הרותחת עוד זמן רב. במוקדם או במאוחר הלבנים יתחילו לזוז הצידה, והממשלה תתחיל להתפרק מבפנים.

השאלה היא מי ימצמץ ראשון. החרדים, ליברמן, חלקים בקדימה, הימין בליכוד? בסופו של יום, גם הקרם המעולה ביותר אותו רוקח נתן אשל עתיד להסריח. אולי אפילו להעלות עובש. בחירות הן הפתרון הטוב ביותר לכאוס מעין זה. משהו כמו לטרוף את הקלפים ולחלק אותם מחדש.

כי אחרי הכול, כמה זמן יכול גפני להחזיק בבטן את הזעם והעלבון הצורב? כמה זמן תוכל ש"ס לחיות עם מתקפות 'יתד נאמן' על חוק צהר, חוק הרב עמאר (זוכרים את הדיל?), רבנים רפורמיים בדלת האחורית (אולי הקדמית), וחוק טל נוסח פלסנר את ישראל ביתנו? וכמה זמן יוכל ליברמן לחוש גלגל עזר בממשלה שלא ממש זקוקה לשירותיו הטובים? ועד מתי יוכל שאול לאחד את 28 חברי המפלגה המרוסקת בלי זעזועים?

ואריה דרעי ויאיר לפיד מביטים מהצד. שניהם יודעים שמדובר בזמן שאול בלבד. שניהם נערכים, כל אחד בדרכו שלו, למערכת הבחירות הבאה, שתזנק אל פתחנו הרבה לפני התאריך הרשמי.,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!