"כשראיתי את השוטר רצתי לבדוק שהילדים בסדר" • ראיון

הדי התאונה המחרידה שאירעה השבוע בטבריה וגבתה שמונה נפשות טרם נמוגו, במשפחת אטיאס עדיין מתקשים להאמין כי הבית ביישוב בר יוחאי יוותר ריק.

איציק אטיאס, אחיו הבכור של רפאל ז"ל, מספר בראיון מיוחד ל'בחדרי חרדים' על הרגעים הקשים בהם שמע על התאונה הקשה, מהרגע בו הגיע קצין המשטרה לביתו להודיע לו את בשורת האיוב ועד לימי השבעה רוויי המכאוב. איציק מדבר גם על הנחמה היחידה שנותרה במשפחה - הילדה רחל אפרת, בתו הקטנה של רפי שנותרה בחיים באורח נס, והבוקר שוחררה מבית החולים.

את השיחה עמו אנו עורכים בטלפון בזמן שהוא שב מכנס התעוררות לעילוי נשמתם של בני משפחתו. הוא מתיישב בצד, בכדי שלא להפריע למנחמים ולשאר בני המשפחה באוהל, ומשתף אותנו ברגע הכואב ביותר, הרגע בו נודע לו על האסון.

• נחזור לרגע בו שמעת על המקרה הקשה..

"סמוך לשעה ארבע בבוקר אני שומע נקישות קלות בדלת. אני פותח ורואה שוטר עומד מולי. חשכו עיניי, דבר ראשון בדקתי ששלושת הבנים שלי נמצאים במיטותיהם. המחשבות מתחילות לרוץ בראש. חשבתי אולי הוא בא להודיע לי על פריצה בבית הכנסת החדש, אולי גנבו את ספרי התורה. אף אחת מהמחשבות לא העלו את האפשרות הנוראה מכל.

"השוטר ביקש שאשב וארגע. שאלתי אותו מה קרה? ומיד הוא ענה: אני מצטער לומר לך אבל רפי נהרג וכך גם המשפחה. הוא המשיך לומר, נשארה אחת ששרדה וזו הבת הקטנה. הייתי בשוק! בהלם! לא הבנתי מה קורה לי באותם רגעים, מה צריכים לעשות מכאן ואילך ואיך דבר כזה קורה אחרי ששעתיים קודם לכן נפגשנו".

• ואז?

"התלבטתי יחד עם קצין המשטרה, הוא הציע לספר על האסון הנורא להוריי מבלי להתעכב, כיוון שהם היו עלולים לשמוע את המידע בתקשורת. לא רצינו שיופתעו. ניגשתי לבית הוריי, סיפרתי להם על התאונה. הם אנשים יראי שמיים, הם בירכו על הרעה כשם שמברכים על הטובה".

איציק מספר על הילדות היפה, "גדלנו במשפחה מאד מלוכדת, קרובה, מחוברת, חיי האורח היו מאד פשוטים. האחד חי בשביל השני". במשפחה שמונה אחים, צנועים, כולם מרבים בשמחת חיים, "כאח הבכור, תמיד הייתי מנסה לחנך אותו, רפי היה הסנדוויץ', ילד עצמאי, חכם ומבריק מאד, אני זוכר שהקפיצו אותו מכיתה א' היישר לכיתה ג'".

בשירותו הצבאי הוא היה לוחם בגולני, בוגר ישיבת הסדר, הפך עם הימים למנהל בית הספר, תרם רבות לקהילה בה הוא חי. "אין דברים כאלו", מעיד איציק. "מספר התלמידים בבית הספר רק עלה, הוא הכניס דברים שלא היו שם אף פעם, הפיח חיים במקום שומם. חייהם של התלמידים מאז האסון לא אותו דבר, הם שבורים ולא מסוגלים לתפקד".

על היממה שאחרי האסון הוא מספר בכאב רב, "התעוררתי ביום רביעי ואמרתי לעצמי, עזוב איציק אתה חולם, תחזור לישון, זה לא קרה. זה עוד לא יושב בתוכי. אני כל כך מתגעגע אליו, במיוחד לשיחות בינינו, היינו מדברים הרבה, הלוואי והייתי יכול לשבת איתו עכשיו ולו לשעה אחת בלבד".

"המשפחה לא תעזוב את רחל לרגע"

אנחנו מסיטים את נושא השיחה, אל השריד האחרון במשפחת אטיאס, רחל אפרת, שניצלה בנס מהתאונה הקשה.

• מה שלומה?

"רחל אפרת זו הנחמה היחידה שלנו, מודעת למה שקורה סביבה. שמעתי שהיא סיפרה לפרמדיק בנסיעה לבית החולים איך אמא ז"ל נישקה את כל הילדים כשהם חזרו ממגדל העמק, רחלי אמרה שכולם התפללו והיא עצמה את העיניים כשהאוטו התדרדר. היא גם זוכרת איך כולם צעקו 'אבא, אבא'. תאיר הקטנה היחידה שישנה באותו הזמן".

רחלי שוחררה הבוקר מבית החולים ונסעה לדודתה, אסתר כהן, המתגוררת בצפת, אצלה היא תגדל ותנסה להמשיך את שגרת חייה, "היא מוקפת במשפחה", מספר איציק. "מטופלת כראוי, עטופה בחום ובאהבה. כל אחד מאיתנו היה רוצה לזכות לגדל אותה אבל שם היא מרגישה הכי בנוח, המשפחה לא תעזוב אותה לרגע".

• הייתה איזו תחושת בטן שעשוי להיות משהו רע בסוף היום?

"רפי והילדים הגיעו בשעה מוקדמת להכנות לקראת האירוע, יהודית ניצלה את השעות הפנויות ונסעה לקבר רחל כדי להתפלל על ילדיה. היחידה שניצלה זו רחל אפרת. אולי בזכות התפילות על קבר רחל.

"אנחנו מברכים על הרעה כשם שאנחנו מברכים על הטובה, אין לנו תלונות להקב"ה, מקבלים את הכל באהבה. בסך הכל באנו לעזור בבניית המשכן וחנוכתו, באותה מידה של השמחה עברנו מקצה לקצה לטרגדיה הנוראה הזו".

• ספר לנו על השעות האחרונות באירוע שחגגתם בבית הכנסת.

"אני זוכר שבמהלך כל האירוע רפי נצמד לספר תורה ולא עזב אותו. אשתי ויהודית שוחחו ודיברו והתקשקשו על הילדים בעוד הם רצים ומשחקים סביבם".

• זה לא המקרה ראשון השנה שמשפחה שלימה נמחקת.

"נסתרות דרכי הא-ל. קטונתי מלנסות להסביר, איני יכול להיכנס לחשבונותיו של הקב"ה. המשפחה הזו היא כפרה עבור כל העם, אנחנו צריכים להתעורר, לעשות חשבון נפש, לראות איפה אנחנו לא בסדר, לאהוב אחד את השני, לוותר, לשמוח עם כולם.

השתתפה בהכנת הכתבה: אורנית אור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!