הכיפה של ביבי וחוק שוויון בנטל • טור פוליטי

אגדה מספרת שהשבוע, בעצרת שנערכה בישיבת "מרכז הרב" ביום ירושלים, פגש ראש הממשלה בנימין נתניהו את ראש מועצת בית-אל, הישוב בו אמורים להיהרס מספר בתים במהלך התקופה הקרובה, לחץ את ידו והבטיח לו בחמימות: "יהיה בסדר".

ניסיתי לברר האם שב השקט לקנן בליבות תושבי שכונת האולפנה, על נשיהם וטפם, והאם פגה דאגתם מפני פינוי מבתיהם. נעניתי בחיוך נרחב: "אז הבטיח. לא הבטיח לקיים".

למה נזכרתי בסיפור הזה?

בסוף השבוע הקודם ביקרה פמליית ראש הממשלה, מלווה כמובן, ברעייתו הגב' שרה, בפראג בירת צ'כיה. בין השאר ביקר שם בבית הכנסת המרכזי בו מתפללים יהודי הקהילה.

מהלשכה פנו במהלך יום שישי וביקשו שאפרסם את הווידאו מאותו ביקור. בדרך כלל אני עושה זאת בשמחה. למה לא? אם יש לנו ראש ממשלה שמקפיד לבקר בבתי כנסת, חבוש כיפה שחורה לראשו, למה שלא להזכיר זאת לטובה?

כך עשיתי גם כשהתקבל בכבוד מלכים באירוע של חב"ד לפני מספר חודשים, עם שירת "לבנימין אמר".

נחמד שבראש מדינת ישראל, עומד ראש ממשלה שיודע לתבל את נאומיו, גם באו"ם, בפסוקים מהתנ"ך ובסיפורים על האמירות שאמר לו הרבי מליובאוויטש, ומי כמו התקשורת החרדית צריכה להוקיר זאת.

אלא שבעת האחרונה השתנו דברים: על שולחנה של הממשלה עומד חוק טל כתפוח אדמה לוהט שצריך לקלפו בזהירות. כמה התחננה הנציגות החרדית, שלא להעמיד בראש הוועדה את ח"כ יוחנן פלסנר, מי שבעקבות מסקנות הוועדה שבראשותה עמד, נגזרה גזירת הכליה על חוק טל ז"ל.

נתניהו התעקש, פלסנר עומד בראשות הוועדה, החרדים החרימו אותה, וכל השאר היסטוריה.

אפילו עו"ד יעקב וינרוט, מי שהחליט להשתתף בוועדה, נמנע מלהגיע אליה בכינוסה הראשון אמש.

באופן רשמי הודיע שהוועדה כונסה בהתרעה קצרה ואינו יכול טכנית להגיע.

יודעי דבר לחשו לי, שמדובר בהחלטה אסטרטגית: לא לפעם הראשונה. אחר כך, נראה לאן נושבת הרוח ויעזור ה'. אישור או הכחשה רשמית מפיו לא ניתן לקבל, כידוע הוא מתנזר מכלי התקשורת בכל הנוגע לנושא.

נחזור לבית הכנסת וליום שישי האחרון. הפעם, כך הבהרתי למי שהבהרתי - לא אפרסם את דבר הביקור, גם לא תמונות עם כיפה גדולה. זה לא העיתוי המתאים, הציבור החרדי כועס, הנציגות החרדית זועמת, גדולי ישראל כאובים וקוראים לבחורי ישיבות להגביר את לימוד התורה ולהתפלל.

להבדיל, חזיר אוהב להציג את טלפיו ולומר 'כשר אני', חלילה מלהשוות את ראש ממשלתנו לחזיר, אך חכם בעת הזו יחריש ולא יאפשר הצגה של כיפה קודם שיתברר מה יעלה בגורל ילדינו, בחורי הישיבות הקדושות.

לא הופתעתי כאשר נמצאה האכסניה המתאימה שקלטה את סיפורי בית הכנסת והכיפה. אחרי הכול, לא קל לסרב ללשכה הראשונה.

בלי תמונות וכיפה

בערב חג הפסח, שוגרה הזמנת הלשכה לנציגי התקשורת החרדית, להגיע לטקס הרמת כוסית.

חלק מכלי התקשורת החליטו להחרים את האירוע: וכי למה לא יעניק לנו ראיון חג, כפי שהוא מעניק לכלי התקשורת החילוניים? – שאלו, ובצדק.

הדרת חרדים היא לא ממש מעשה חכם, היא אפילו לא מסייעת לראש הממשלה למצוא חן בעיני העיתונאים האוהבים אותו כדוגמת בן כספית או רביב דרוקר.

אז נכון שאילו היה מעניק ראיון שכזה היה חייב לתבל אותו בקודים חרדיים והיה מצוטט לא נחמד בתקשורת החילונית. אבל מטעמים שכאלו מחרימים 'עדה קדושה'? הדרת חרדים היא פשע פחות חמור מהדרת נשים, למשל?

טוב, בלשכה עוטפים זאת יפה בצלופן. איך אמר לי אחד מקודקודי ההסברה שם? "אתם צריכים לדעת את מקומכם בשרשרת המזון".



ובכל זאת, סברנו כי לא נכון להחרים וכי יש להעניק את הכבוד הראוי לראש הממשלה. מזמין, הולכים, יהיו הכעסים רבים ככל שיהיו. עד שנגע בציפור נפשה של היהדות החרדית, לימוד התורה, וקרא קבל עם עדה וחיילי הפראיירים, לשוויון בנטל.

אבל מה שהלם בי יותר מכל היה ציטוט שהופיע בידיעה, ובו דבריו של שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, שסיים את נאומו באיחולים לראש הממשלה: "שהקדוש ברוך הוא ייתן לך כח, בריאות, סיעתא דשמיא ועצה טובה להנהיג את עם ישראל עוד רבות בשנים. יאריך על ממלכתו אמן ואמן".

הוא לא אשם, חזקה על השר אטיאס כשר פיקח הבורר בקפידה את מילותיו שלא התכוון אלא לאיחולים ולברכות. ובכל זאת, בעת הרגישה הזו צריך לגלות רגישות.

אם שרה נתניהו כל-כך התרגשה מנאומו של השר, מן הסתם נשמע בקולו טון של חנופה.

השר אטיאס, בדרך כלל אין לי הרבה ביקורת על עבודתך, אתה עושה אותה עשר, אבל הפעם, למען ה' ולמען בחורי הישיבה שלנו, הייתי מצפה ממך לעקיצה קטנטנה. משהו בסגנון של "היה חזק, צלח בחכמה את משוכת חוק טל". משהו כזה, אתה מיטיב לנסח ממני.

ומה כואב לי אפילו יותר מכך? שנציגינו הנכבדים לא ממש מבינים שכשביבי אומר להם "יהיה בסדר", הוא מתכוון לומר: "אני אפילו לא אזכור בעוד דקה מה הבטחתי לכם, אוקי?".

מה שמבינים בימין, עוד לא מבינים אצל החרדים. אולי כי מעולם לא גורשנו מגוש קטיף, גם לא הרסו את בתינו באישון לילה.

אם אכן מתכוון נתניהו למלא את הבטחותיו לנציגים החרדים, הבטחות בסגנון של - "פלסנר פועל תחתי, ממלא הוראות, הוא לא יקבע", ו"נפלה עלי הוראת בג"ץ, אעשה הכול כדי שתוכלו לחיות עם החוק החדש" - חובת ההוכחה עליו.

אנו נמתין לחודש אוגוסט. אם יעשה ויצליח, בעזרת ה' יפורסמו בזאת, פוסטרים רבים ומגוונים של האיש והכיפה.

שאלות למלך

בעולם, כך נראה, לא ממש מבינים איך הדברים פועלים פה אצלנו בישראל:

הנה השבוע כיכב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על שער המגזין היוקרתי "טיים", ככשלצד תמונתו מופיעה הכותרת "המלך ביבי".

בעיתון עצמו, כתבת פרופיל על האיש, ועל המעמד שקנה לעצמו בעקבות גיבוש הקואליציה הרחבה.

"הוא כבש את ישראל. אך האם נתניהו יעשה כעת שלום – או מלחמה?" – היה המשפט שנילווה לתמונתו שבשער.

ואני הייתי מוסיפה שם עוד כמה וכמה שאלות מעניינות:

האם הוא מסוגל להתמודד מול קולות הימין העזים, העולים ובוקעים מקרב מפלגתו, וזאת מבלי לקרוע אותה לגזרים ולהקים תנועת מרכז אלטרנטיבית לליכוד?

האם יהפוך לראש הממשלה הראשון שנלחם בבחורי הישיבה ובעולם התורה, או שיצליח למצוא את הנוסחה הגואלת?

והאם, בסופה של קדנציה, ואחרי קרע סופי של הברית ההיסטורית ליכוד-חרדים, לא ימצא את עצמו מתקשה להרכיב את הקואליציה, לקדנציה הבאה שלו?

לא מדברים

ביום שני פתח העיתונאי אלי ניסן את דלתה של סיעת ש"ס וכמעט התחנן לקבל מילה או שנים מהיו"ר.

לאלי ניסן, אחד מבכירי הכתבים (עיתונאי בערוץ הטלויזיה בערבית), לא נוהגים פוליטיקאים לסרב, הכול חולקים לו כבוד.

ובכל זאת, הפעם הוא נחל כשלון ונענה בסירוב גורף. את דלתה של סיעת יהדות התורה הוא כבר אפילו לא ניסה לפתוח. הבהרתי לו שההוראות מגיעות משם, אם פה לא מדברים, שם על אחת כמה וכמה. בהמשך ניסיתי, התברר שצדקתי גם צדקתי.

ה"לא מדברים" הזה הוא מעשה חכם? – שאלתי אחר כך את אחד מיועצי התקשורת של אחד מבכירי ש"ס.

הוא הסביר לי למה זה חכם.

למען האמת, בשיטה הזו של "לא מדברים", נקט ח"כ משה גפני גם בעת דיוניה של הוועדה ההיא לדיון בחוק טל. אולי כי סבר ששיחות באחד על אחת עם השופטת דורית בייניש יעילות יותר מדיבור אחד על אחד עם יוחנן פלסנר, אולי כי חשב שככה חכם לנהוג.

כך או כך, את המיקרופונים מישהו צריך למלא, עיתונאים חייבים לשוב עם חומר למערכת, והעבודה בשטח מתגלגלת לפתחם של ניסים זאב (מי יגיד לו למי לדבר מתי כמה ועל מה) וחיים אמסלם (עליו בטח אין לש"ס כל שליטה).

החלטה חכמה? לא בטוח.

במקום לנצל מיקרופון של עיתונאי הגון כמו אלי ניסן, מופרחות אמירות מעל במות מאולתרות כאלו ואחרות.

אם לא מדברים, נשמעים ציטוטים בסגנון "הצבא לא רוצה אותנו", "מתואמים מול יהדות התורה בנושא החרמת ועדת פלסנר", "אנחנו לא רוצים שיהיה לנו צבא חרדי", "להסיר את המסכה מעל הפוליטיקאים הצבועים", "אל תעשו צחוק מעם ישראל לגבי חקיקה כזו או אחרת", "יש לך אלפים שממתינים, גם לנחל גם לשירות אזרחי".

אם לא מדברים, לא מדברים גם במאהל הפראיירים. נקודה. אם מדברים, מדברים לכולם ורצוי אחרי הכנה דקדקנית של נקודות בכתב, לא ב'שלוף', זה לא רעיון חכם.

יהיה פילוג?

מאז החליט יו"ר קדימה, שאול מופז, להיענות להצעת הנישואין הפוליטית החגיגית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא חדל מלשקוע עוד ועוד בבוץ הסמיך.

עוד בעטותו על עצמו את שמלת החתונה החגיגית, כשהוא רווה מלוא חופניים נחת מחיבוקיו של נתניהו - כבר החלה התקשורת להשליך לעברו כדורי בוץ. היא אפילו לא העניקה לו את מאה ימי החסד, גם לא שבעת ימי משתה.

מה לא הזכירו לו? עד ל"בית לא עוזבים" הגיעו, שנים לאחור.

כשחשב שתמה הביקורת הצולבת, החלו הצרות מבית: חברים 'מבפנים' החלו להצביע נגד החלטות הקואליציה, אחרים שפכו קיתונות של שופכין על המהלך האחרון של יו"ר מפלגתם שלהם.

איום הפילוג החל לטרוף את שנתו בלילות, והביא אותו לשלוח את ח"כו הצעיר, יובל צלנר, להניח על שולחן הכנסת את ביטולו של חוק מופז. יבוטל החוק, יבוטל האיום של החברים המדברים על פרישה.

אבל אז הם הגיעו אל ישיבת הסיעה, ובמקום בו שרפו את קודמתו לבני, שרפו עתה אותו.

אם תעביר את החוק, הפילוג יהיה מהיר יותר, הבהירו לו.

הבין מופז כי זו תהיה תחילתה של המדורה בה ישרוף את עצמו ובשרו, והחליט, בזיגזג מעניין, להורות על ביטול הביטול. טוב, יש חוק מופז, אפשר להתפלג, קרי, אל תתפלגו.



מסובך להסביר, אבל זה מה שנתנו לו החברים להבין: אם תתן לנו אפשרות להתפלג, לא נעשה זאת.

האמנם? ממש לא בטוח: במהלך הימים האחרונים אני שומעת יותר ויותר דיבורים על פילוגים כאלו ואחרים. למרות שלא נשמע על כך כל אישור רשמי, אחד מבכירי הפוקדים בליכוד (כזה היושב חמש דקות במזנון הח"כים ומושך לכיוונו שרים לוחצי ידיים ועוטי חיוכי חנופה) אומר כי מגעים קדחתניים מתנהלים כבר בנושא, בין החברים עתניאל שנלר ויעקב אדרי.

האחרונים לא אישרו זאת, כמובן, הכול דיבורים בינתיים, אבל לך תדע, מופז.

מעל לכל מרחפת עדיין רוחה של ציפי לבני, רוח המאיימת בפוטנציאל לעקור בחוזקה כמה מהחברים ולרוץ איתם אל ארץ לא זרועה, אל הקמת מפלגה חדשה.

חברים פוטנציאליים: מאיר שטרית, יואל חסון, שלמה מולה, רוברט טיבייב, נינו אביסדזה, ואורית זוארץ, אולי גם מגלי והבה, נחמן שי ורחל אדטו.

הכול עדיין בגדר פרשנויות, הערכות, השערות. אך הפוליטיקה הישראלית הוכיחה שהכול בה אפשרי.

"התנועה שאנו מקימים היום תשרת את עם ישראל שנים רבות", בישר ראש הממשלה דאז, אריק שרון, קבל עם ועיתונות כשהקים את 'קדימה'. על מיטת חוליו הוא אפילו לא יכול להתהפך מרוב צער ויגון על שעלתה למפלגתו.

שלושה מנדטים, אומרים הסקרים. וי, וי.

גם פלסנר לא

קצת קשה לתפוס בימים אלו לשיחה את ח"כ יוחנן פלסנר, יו"ר הוועדה המיוחדת שהוקמה בנושא חוק טל.

הסלולרי שלו מוצמד לאוזנו כמעט באורח קבע, הוא אינו פוסק מלדבר, ולא קשה לנחש באיזה נושא.

אך בין לבין, הצלחתי להשחיל איתו מילה או שניים.

באופן רשמי הוא קיבל החלטה אסטרטגית שלא להתראיין. לשבחו ייאמר שההחלטה כוללת לא רק את כלי התקשורת החרדים (כמו שקורה במשפחות הטובות ביותר...) אלא את כולם. כולל כולם.

סיפרתי לו שבתקופה הקרובה עתידה התקשורת החרדית לתקוף אותו. הוא התעניין, שאל איפה ומה, הבטיח לבדוק ולקרוא.

דווקא משום שאינו מדבר, חשבתי שנכון יהיה להעניק לו מעל במה זו את זכות הדיבור ולשחזר ראיון שהעניק לי לפני כשנה ומחצה, זמן קצר לאחר שהוועדה בראשותו סיימה את הסקת מסקנותיה.

אז הוא היה אחראי לא מעט להכנתו של דו"ח פסימי במיוחד על חוק טל וכיהן כיו"ר הוועדה המיוחדת שהוקמה על-ידי ועדת חוץ ובטחון, שישבה ודנה בנושא.

בקרב חברי הכנסת החרדיים שרר כעס רב על ניהול הוועדה בראשותו. ח"כ משה גפני אף שלח שלושה מכתבים ובהם ביקורת חריפה נגד ח"כ פלסנר.

המטרה היא גם להזכיר לו (יוחנן, אתה בחור הגון, קרא בעיון, אל תיסוג ממה שאמרת לי אז), וגם כדי להזכיר לנציגנו כמה משפטים אותם הם לא יאהבו לזכור.

גפני לא טרח לבוא

הנה מה שאמר לי פלסנר בראיון דאז.

החרדים כועסים עליך, אמרתי לו, כפי שאמרתי לו גם השבוע.

"אני חושב שלהגיד שכועסים זה להציג מידע חלקי", אמר, וסיפר שהוא מסתובב הרבה בשטח, פוגש תלמידים ואברכים, רואה מצוקת פרנסה אדירה ואנשים שרוצים לצאת לשוק העבודה.

"יש בעיות רווחה, בעיות של נוער נושר ונוער מנותק. להגיד 'כועס' זה להציג חלק קטן מהתמונה, כי החלק השני של התמונה זו שורה של המלצות שהצוות של ועדת חוץ ובטחון בראשותי הציג, לשילוב האוכלוסייה החרדית במעגל התעסוקה, בחברה הישראלית.

"לאפשר פרנסה, לאפשר לפתור את בעיות הרווחה, שינויים במדיניות הממשלה ושינויי חקיקה - שיאפשרו רכישת מיומנויות, רכישת ניסיון מקצועי, כל מה שצריך כדי לאפשר לציבור החרדי להשתלב".

בנושא הזה, כך אמר לי אז, "אני חושב שאני משרת גם את האינטרסים של מדינת ישראל, אבל גם של הציבור החרדי, בצורה לא פחות טובה ממי שלכאורה מייצגים אותם בכנסת".

רעיונות של פרנסה בכבוד, זה דבר אחד, אמרתי לו אז, אבל אתה יוצא נגד חוק טל, שבגדול היה טוב לחרדים. מה הוא מפריע לך? - ביקשתי להבין.

"אני לא יוצא נגד חוק טל, אלא נגד היישום של חוק טל. המנגנונים העיקריים המוצעים בחוק טל ואשר מתחשבים באוכלוסיה החרדית מקובלים עלי ועל הוועדה שעמדתי בראשותה. הרעיון של לאפשר דחיית שירות על בסיס של תורתו אומנותו, לאפשר להתחזק, ללמוד, לקחת בחשבון את הצרכים התרבותיים, הרוחניים, אלו הם רעיונות שמקובלים עלי.

"אבל חוק טל לא נועד רק לאפשר את הדברים הללו, הוא נועד גם לשלב את החברה החרדית בחברה הישראלית ולהתמודד עם הבעיה של היעדר שוויון בנטל. לכן, יישום חוק טל על ידי הממשלה שלא פתחה מספיק מסלולים לשילוב חרדים הן במסגרות של גילאי 18-21 שמיועדים בעיקר לנוער מנותק ונושר, הן במסגרות של שח"ר למסגרות של 22-26, אין מספיק מסגרות שירות משמעותיות לאברכים שהתחתנו, נשארו בקהילה ורוצים להתפרנס".

כמה היינו חוטפים בשתי ידיים אמירות שכאלו אילו היה אומר אותן כיום, בוועדה שבראשה הוא עומד. לא, הוא לא נגד חוק טל, הוא מסכים לדחייה של שירות על בסיס תורתו אומנותו.

הוא ביקר אז בחריפות את נתניהו ואת ממשלתו על כך שלא מתאפשרת הגדלה דרמטית של מסגרות השירות, שמאפשרות אחר כך תעסוקה: "למשל, 85% מבוגרי שח"ר כחול, שירות חרדים בחיל האוויר, משתלבים אחר כך בתעסוקה מכבדת, מפרנסת, מכניסה. אלו הם השינויים שאנחנו רוצים לדחוף. מי שלא תומך בשינויים הללו, לא רק שפוגע בעקרון השוויון בנטל ובאינטרס של החברה הישראלית לקיים את בטחונה של המדינה ולאפשר את המשכו של מודל צבא העם".

שאלתי אותו למה לא ניסה לשבת עם הנציגים החרדיים פה בכנסת, הזכרתי לו שח"כ גפני שלח לו מכתבים ולא נענה.

"גפני היה איתי בקשר מאוד קרוב. ולעיתים לא טרח להגיע לפגישות, לא טרח להבין איפה נמצאים החסמים. לישיבות הללו שנועדו לפרק חסמים, לעיתים, לא הגיע. רק לכתוב מכתבים ולהתלונן כדי להמשיך ולשרת רבנים, שאולי נהנים מהמצב הקיים ומהיעדר הפרנסה. זו לא הדרך הנכונה להתמודד עם זה.



"אני מכיר תמיכה של אנשים שתומכים באופן דיסקרטי או בהסכמה שבשתיקה. ואני יודע שההמלצות של הוועדה טובים לא רק לעם ישראל, אלא גם לציבור החרדי. כי דחיפה למגוון רחב של שינויים בצבא ובשירות האזרחי זה המנוע היחיד שיכול להביא להשתלבות אמיתית בפרנסה לציבור החרדי.

"כי לקבל פטור בגיל 24 בלי שקיבלת לא ניסיון מקצועי ולא רכשת מיומנויות, זה לא להשתלב בפרנסה. זה פרנסת מינימום, המשפחה גדלה, עוד ילדים, כבר מאוחר מדי לצאת ולרכוש השכלה. זוהי הנצחה של מעגל העוני. לא עתיד כזה אנחנו רוצים לציבור החרדי".

להחזיר הגלגל לאחור

• אז אתה קורא בעצם לגפני לפתוח מחדש את הדיון, לשבת איתך ברצינות למו"מ?

"אני מדבר הרבה עם הרב גפני. לדעתי מה שקורה עם חברי הכנסת החרדיים שהם מרגישים צורך להגיש דברים באופן פומבי, אולי מצרכים פוליטיים או תקשורתיים ואחר כך בחדרי חדרים..."

• בחדרי חדרים הוא אומר לך דברים אחרים?

"אני לא אומר שהוא דווקא אמר דברים אחרים. אני אומר באופן כללי שחברי כנסת חרדיים וגם רבנים וגם אנשים מהציבור הרחב אומרים דברים אחרים לגמרי, אבל מבינים שצריך לחולל שינוי כי זה אינטרס של הקהילה החרדית".

• ולנו, הוא לא יכול להגיד את זה?

"אני לא יודע. אני חושב שתרבות השיח התקשורתית והציבורית והפומבית בחברה החרדית צריכה לעבור שינוי. אנשים צריכים להגיד בפומבי את מה שהם חושבים".

זה מה שאמר לי בשעתו. האם, אילו ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורנית, היה גפני רץ לשבת עם יוחנן פלסנר, ורואה בוועדה ההיא הזדמנות היסטורית ואחרונה למנוע את גזר דין המוות על חוק טל?

טוב, זה בערך כמו לשאול בעוד שנתיים: האם, אילו ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורנית, היה נתניהו רץ לשבת עם המפלגות החרדיות ורואה בהתפשרות על חוק טל הזדמנות היסטורית ואחרונה למנוע את גזר דין המוות על המשך כהונתו פה כראש ממשלה?

גלגל, אי אפשר להחזיר לאחור, אתם יודעים. החכמה היא לנסות ולנחש את הנולד ולמנוע צרות רגע לפני שהן מתרגשות ובאות לאוויר העולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!