ציפי לבני חוזרת למטבח? שאול מופז נהנה מסוללת מאבטחים • היום שאחרי

לפני שבוע פגשתי במסדרונות הכנסת את ח"כ שלמה מולה ממפלגת 'קדימה', עד אתמול נאמן בכל ליבו ונשמתו לציפי לבני.

הוא עמד שם ושרטט לי באומנות רבה תרחישים פוליטיים מעניינים, וכמעט לא לקח בחשבון את האפשרות שלבני בכלל תפסיד. מספר הצטרף למספר, רשימה לרשימה. אצלו, על הנייר, לבני ניצחה - ובגדול.

בסיום השיחה, רגע לפני שנפרדנו, שאלתי אותו: ובכל זאת, מה יקרה 'אם וכאשר'?

הוא התקשה לדבר על אפשרות כזו. למעשה, היא כמעט ולא הייתה קיימת אצלו. במקרה כזה, ניבא, היא תוכל להתרומם, למצוא לעצמה אלטרנטיבה פוליטית. הוא גם מנה כמה אפשרויות. הליכה הביתה כלל לא עלתה על הפרק. כאילו לא באה בחשבון.

ימים אחדים קודם לכן, שוחחתי עם דוברה הבכיר. סיפרתי לו על שמועה לפיה לבני מודעת למצבה הקשה בקרב על יו"ר המפלגה, ולכן מתכוונת לפרוש עוד לפני הפריימריז. הוא שלל זאת מכל וכל. "בעזרת השם נצליח", סימס.

גיל, הדובר המסור שלה, הוא בחור ישר. מניסיון. ברור לי שלא הטעה אותי. הוא האמין במה שאמר. ביום הבחירות עצמו שב ושמר על אופטימיות. לקראת סיום יום הבחירות, קצת אחרי שנסגרו הקלפיות, כבר ידעו העיתונאים מה תהיה התוצאה. הכתובת הייתה על הקיר, ברורה וחדה.

שלמה, יש עוד סיכוי? - שאלתי את מולה.

"כן", ענה לי, בביטחון רב.

המבוקשת

בשעה 11 בלילה, עדיין הייתה התוצאה הרשמית מעורפלת. במטה המפלגה שברחוב גיסין בפתח-תקווה אפשר היה לראות רק אנשי תקשורת, שמילאו את השולחנות שהוצבו מסביב לאולם. ערוצי הטלויזיה שידרו ב'חי', אבל לאיש לא היה משהו ממשי לחדש או לבשר.

הנציגה היחידה של חברי הכנסת שנכחה במקום הייתה ח"כ דליה איציק, שלמזלה לא הודיעה רשמית לאיזה פלג היא שייכת, ולכן יכלה להגיע, עוד בטרם פירסום התוצאות, בלי לחשוש מ'בושות'.

תארו לעצמכם ח"כ המשתייך לפלג לבני מגיע לשטח רק כדי לקבל שעה מאוחר יותר 'בפרצוף' את הבשורה המרה. זה בהחלט לא נעים כשהמקום שורץ באנשי תקשורת, שמאוד ישמחו ללקק את הדם וגם למצוץ בהנאה.

אבל דליה הסתובבה בין העיתונאים, בעוד דוברה עורך רישומים על נייר ומסדר 'תורים'.

דומה כי הגברת, החולמת על נשיאות המדינה, לא הייתה מעולם כה מבוקשת תקשורתית, וזה בהחלט היה הלילה שלה. לפחות כל עוד לא זרמו הנתונים האמיתיים והמנצח הגדול בושש מלבוא.

המבוכה

קצת אחרי השעה 11 בלילה, החלו לזרום נתוני אמת. קלפי אחר קלפי. כולנו אחזנו דפים ועטים וערכנו רישומים. דקות אחדות לאחר מכן כבר היה ברור מיהו המנצח. קשה היה לטעות במספרים.

אשדוד - 141 למופז לעומת 60 בלבד ללבני, חיפה - 61 למופז, רק 40 ללבני או תל שבע עם 190 למופז ורק 11 ללבני. אז נכון שערים 'צפונבוניות' יותר כמו רמת השרון הציגו 105 ללבני ורק 51 למופז, גם בית שמש 120 ללבני ורק 87 למופז. ובכל זאת, התמונה הייתה די ברורה. יותר מדי ערים בהן המספרים נטו בבירור לטובתו של מופז. במגזר הדרוזי והערבי זה בלט שבעתיים אבל גם בערי הפיתוח ובערים נוספות.

"שאול מנצח", בישרנו, אך בזהירות המתבקשת. כל עוד מדובר בנתונים בלתי סופיים הכול יכול להיות, ועד שזה לא נגמר, זה פשוט לא נגמר.

אט אט החלו להגיע 'המוזמנים'. הפתיע צחי הנגבי, איש לבני מובהק, שנכנס פנימה. הוא לא אמר הרבה, אבל לא היה צורך במילה נוספת. חושיו המחודדים פוליטית של האיש כבר זיהו היכן מרוחה החמאה והגיעו להשתתף בחגיגה.

אחריו הגיעו בזה אחר זה חברי הכנסת 'של שאול'. היו שם זאב ביילסקי, ישראל חסון, יוליה שמלוב, יוחנן פלסנר, מאיר שטרית, אבי דיכטר. מאוחר יותר הגיעה גם רוחמה אברהם, והגיע גם אלי אפללו, איש מופז (כיום יו"ר קק"ל).

אבל ההפתעה הגדולה ביותר הכתה בי כשעמדתי מול...שלמה מולה. בדקתי פעמיים האם אין לי טעות, אבל לא. ניגשתי,וא נראה היה די עצוב, נדמה היה לי לרגע כי הוא בולע את הרוק, אולי גם עוצר את הדמעות. לא, בשום תרחיש ששרטט בפניי לא נכללה הגעתו לערב הניצחון של מופז. אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, קורים גם הדברים הבלתי אפשריים. "התקשרו, הזמינו את כולנו, החלטתי לבוא", אמר לי בקול מרוסק.

"יש לך עבודה לעשות בכנסת, אתה נציג של העדה האתיופית", אמרתי לו. "אתה לא יכול לעשות חשבונות. אתה חייב להמשיך". הוא הנהן בראשו.

אחריו הגיע למקום גם יואל חסון (איש מובהק של לבני), אבל ראוי לציין כי כבר לפני מספר ימים הודה כי הוא אמנם הולך עם ציפי, אבל יכבד כל החלטה של המפלגה. הגעתו הפתיעה אותי פחות, זו של מולה הרבה יותר.

אחר כך נכנסו בשקט, משתדלים שלא להתבלט יתר על המידה, עוד שניים מאנשיה המובהקים של לבני: נחמן שי ורחל אדטו. שניהם נראו נבוכים. תאמינו להם, זה בהחלט לא קל.

הארגזים

קריאת המפה הפוליטית החדשה מעלה תמונה לפיה גם אם תרצה לבני לפרוש, יהיה לה מאד קשה לעשות את זה. חוק מופז – כמה אבסורדי – מאפשר לה לפרוש עם לפחות שליש מחברי הסיעה, קרי שבעה חברים, שישה בנוסף אליה.

האם יהיו בנמצא שישה כאלו? ח"כ גדעון עזרא אינו בקו הבריאות ולא נראה שילך בעת הזו ובמצב הזה על מהלכים מהפכניים לפילוג תנועה. מלבדו נותרו לה רק מספר מצומצם של אנשים 'נאמנים עד הסוף', כפי שהכריז בפניי ח"כ רוברט טיבייב לפני מספר ימים.



הכרזת הניצחון, נאומו של מופז והצעקות נגד... אריאל אטיאס


רוברט יכול להיות חייל נאמן. יחד עמו, ייתכן שילכו איתה לכל מהלך גם חברי הכנסת נינו אבסדזה, מגלי והבה, אורית זוארץ, מרינה סולדקין, דורון אביטל וכמובן גם רוני בראון. אבל גם אם תגרד בקושי את ששת החברים, לא מדובר בסוללה מספיק מכובדת כדי לצאת איתה 'בחוץ' לדרך מדברית לא נודעת להקמת מפלגה בידי יו"ר שספגה מהלומה עזה בליל אמש.

בצד, מחוייכים ומלאי שמחה, עמדו שני קבלני הקולות הכבדים של קדימה, אחמד דאבח מדיר אל אסד ואיתמר שמעוני מאשקלון. בימים האחרונים למירוץ, הודיעו השניים על עריקתם למחנה מופז ונתנו ללבני מהלומה לא פשוטה. עכשיו הם באו לגזור את הקופון.

23,987 מתפקדים, המהווים 61.7%, בחרו לתמוך בשאול מופז לראשות המפלגה. בלבני תמכו רק 14,516 קולות המהווים 37.23%. סה"כ הצביעו 38916 בעלי זכות הצבעה המהווים כ-41אחוזים.

כפי שהדברים נראים, תומכיה הוותיקים של המפלגה, נאמני אריק שרון, לא ממש טרחו להגיע ולהשפיע. מי שעשו זאת בהמוניהם הם מתפקדי הקבלנים, ולמען האמת המנצחים הגדולים של הערב הם לא שאול מופז וחברי הכנסת שתמכו בו כי אם קבלני הקולות שפעלו בשיטה המוכרת - שיטת הארגזים.

זה דמוקרטי, מצד אחד, כי זוהי חוקת המפלגה, זה קצת עצוב, מצד שני, כי רבים מבין מתפקדי קדימה לא מתכוונים להצביע לה ביום הבחירות.

פגשתי באולם חרדים, ש"סניקים, ליכודניקים, שמאלנים. רבים מהם לא מאמינים בערכיה של קדימה (הלו, יש לה ערכים?), אבל מאמינים בני מאמינים בגזירת קופונים על ארגזיהם השמנים. הרבה ג'ובים הולכים להתפנות במערכת קדימה המשומנת, על שלל אנשי המטה שלה, דובריה ויועציה. הרבה אנשים ישמחו מאד לקבל אותם בזרועות פתוחות. לחלקם הבטיחו מראש, לאחרים לא הבטיחו, אבל נתנו להבין ש'יהיה בסדר'.

כולם היו שם, אתמול, לוחצים יד ליו"ר החדש ומזכירים לו, לפחות במבט עין והמהדרין יותר בנשיקות חמות, שאנחנו לא הולכים לשום מקום ואל תשכח אותנו.

כולם עוד צריכים אותם. השלב הבא יהיה פריימריז על המקומות ברשימה, והקרב הזה יהיה לא פחות עקוב מדם. קבלני הקולות יהיו שם בשבילם, נותנים שירות מסור מכל הלב, מנשקים אחרי הניצחון ומחכים לשכרם.

הכישלון הצורב

ושוב היה זה יושרה הפוליטי של לבני שלא עמד לה בעת פקודה. לבני סמכה יותר מדי על האידיאלים של המתפקדים שיריצו אותם לבוא ולהשפיע. היא שכחה שהישראלי של היום הוא לא זה שהכירה מבית אבא. מה יוצא לו מזה? הוא נוהג לשאול, רגע לפני שהוא מתאמץ.

למרבה הצער, היא לא הייתה שם בשבילו עם התשובות המתאימות. ככה הפסידה אפשרות להקים ממשלה עם החרדים בפעם הראשונה (כן ירושלים, לא ירושלים, ומה עם לבני עצמה? על זה היא שכחה לחשוב). כך קרה כשלא סגרה איתם קואליציה גם לאחר הבחירות האחרונות. (על הפרנציפ. נו, באמת, ציפי, מישהו מנבחרי הכנסת זוכר מהו פרנציפ?). ככה שכחה לטפח לחברי הסיעה בישיבות המשותפות את האגו.

היא נהגה בהם כמו מפקדת, כמו מי שרוצה להיות מנהיגה, ובדרך שכחה שכדי להיות מנהיגה היא צריכה קודם כל להיות פוליטיקאית. על כל שלל המשמעויות השליליות שיש למילה הזו. פוליטיקאי הוא לא תמיד אדם שהולך על פי האמת שלו, הוא אחד שיודע לעגל פינות, לשרוד, לעבור את ביקורת התקשורת, להיות נחמד בעיני כולם, להשאיר בחוץ כמה שפחות אנשים כועסים עם סכינים ביד.

אולי עכשיו, אחרי לילה טרוף שינה, היא תעשה את חשבון הנפש. ואולי תגיע למסקנה שהיא לא נולדה לפוליטיקה, שהיא לא מסוגלת.

"אני הולכת לישון", אמרה לקראת חצות, והבטיחה להודיע בימים הקרובים לאן פניה מועדות. אין טעם לשלוף מהבטן, לפעול מתוך ייאוש. היא תיקח את הזמן שלה עם עצמה, תלמד את התוצאות, תעכל אותן, תפנים את גודל המפלה, תנסה להפיק לקחים, אולי גם לעשות חשבון נפש. המסקנה תביא לתוצאה אותה תכריז בפני התקשורת והציבור.

סביר להניח שאחרי תוצאה כה ברורה, היא תלך הביתה, תשוב אל המטבח שלה אותו היא אוהבת ולא תחפש לעצמה הרפתקאות פוליטיות חסרות סיכוי.

שלום לתהילה

למרות שיש גם אפשרות אחרת. מבט על פני הקהל שהתאסף אתמול במטה קדימה לימד שהאוכלוסיה של מופז היא לא האוכלוסיה המסורתית של קדימה. לא עוד הצפון תל-אביבים עם העגיל באוזן, אלו המלומדים, הסטודנטים, הצעירים. היו שם אנשים שהזכירו לי את הרכב חברי המרכז של הליכוד. הרבה עמך, הרבה תושבי שכונות מצוקה.

האם התל-אביבי המצוי ימצא בשאול מופז (לא מספיק שמאלני, מוצא מזרחי) את האיש המתאים לבחור בו ביום הבחירות? הבטתי באנשי התקשורת 'הלבנים' ששרצו בשטח וניסיתי לנתח האם הם, רק לדוגמה, ימצאו בשאול 'איש כלבבם'.

משום מה, זה לא נראה היה לי ככה. מצד שני, חלקם בזים ליאיר לפיד. אז במי יבחרו? אם הם לא מהדוגלים בשיטות הכלכליות שמביאה עמה מפלגת העבודה הם בהחלט בבעיה, ומפלגה אלטרנטיבית של לבני יכולה להוות פתרון מתאים.

השאלה הגדולה היא לכמה מנדטים תזכה מפלגה כזו, כמה יישארו עבור מופז, והאם השמאל לא מרסק את עצמו לדעת.

ככה חולפת תהילת עולם. מיו"ר האופוזיציה, זו שמוקפת תמיד באנשי אבטחת אישים בשב"כ, זו שכל אירוע אליו היא מגיעה מנופה מראש וכל הנכנס נבדק בקפידה, לזו שנואמת אחרי ראש הממשלה לאחר דיונים של אי אמון, לעוד חברת כנסת מן המניין.

כך זינק שאול מופז בלילה אחד מעוד ח"כ, מספר 2 ב'קדימה, יו"ר ועדת חוץ ובטחון (למרות שאין לכך כל אישור רשמי מסתמן שאבי דיכטר יקבל את התפקיד בתמורה לפרישתו מהמרוץ לראשות התנועה) ליו"ר האופוזיציה המאובטח, זה המגיע להודות לאלוקים ליד שריד בית מקדשנו רק לאחר שהמקום אובטח בכבדות. לזה שמסכם דיוני אי אמון ונואם לאחר נתניהו ולמי שמקבל אחת לחודש תדרוכים רגישים מפי ראש הממשלה עצמו (היחסים הרעועים עם לבני לא אפשרו את זה, רק פעמים ספורות נערך תדריך שכזה מאז הבחירות האחרונות).

אגב, אני תמהה למה בליל אמש, כשכבר הוכרז כיו"ר, לא אבטחו אותו אנשי שב"כ. כל מי שרצה להיכנס לבניין נכנס, התיקים לא נבדקו, בקלות יכול היה כל משוגע פוטנציאלי להחדיר פנימה סכין או אפילו נשק ולירות ביו"ר הנבחר, שצעד פנימה והחוצה כשהוא מוקף בהמונים ובצפיפות איומה.

אין חברים

גלגל חוזר בעולם. ומי שמצפה להיכנס למגרש הפוליטי ועדיין להיות מסוגל לסמוך על 'חברים', רצוי שיפרוש ממנו ומהר. אין חברים בפוליטיקה, אדם לאדם זאב. אתמול חייך אליך, אמר לך שהולך איתך עד הסוף, היום הוא עם יריבך המר, מחייך גם אליו. פוליטיקאים מקפידים לחייך אל הצד המרוח של הפרוסה, ואם צריך לדלג בדרך על בורות או ליישר קווים נוקשים של עקרונות, הם יעשו גם את זה בשמחה, בלי להניד עפעף.

ציפי היקרה, לא בטוח שהסבירו לך את כל זה כשנכנסת לזירה הפוליטית המדיפה ריחות רעים. תראי איך שאול חייך אתמול לכ-ו-ל-ם, גם ליריביו מתמול שלשום, הזמין ח"כים 'מהצד שלך' לעלות על הבמה 'שלו'. תביני: אם את רוצה להמשיך להיות אישה ישרה, אולי באמת עדיף לך לפרוש ולשוב לעשות לביתך.

ומילה אחרונה לך, מופז, היו"ר הנבחר.

אתה הרי מוקף בשפע של יועצים. מן הסתם הם ישלפו גם מול עיניך את נוסחת מיליון הדולר, זו שאותה שולף כל יועץ מתחיל בפניו של פוליטקאי שחולם להיות פה ראש ממשלה: הכה בחרדים וזנק בסקרים.

יגידו לך שאתה חייב לספר לעם ישראל עד כמה פראזיטים הם החרדים, עד כמה הם לא תורמים למדינה, יזכירו לך שמטרת העל שלך היא לזכות בתשומת ליבם של העיתונאים החילוניים.

את זה אומרים שנן וחזור לבנימין נתניהו (אם לא שרה, המצב שלנו היה עוד הרבה יותר גרוע), את זה אמרו ללבני, אומרים ללפיד, יגידו גם לך (אם עוד לא עשו זאת).

אבל, לא כדאי לך לשכוח מאין באת. בירכת אתמול 'שהחיינו' בשם ובמלכות, היית לא מזמן אצל הגר"ע יוסף לקבל את ברכתו, היום אתה הולך אל הכותל המערבי כדי להודות לאלוקים. אם תגע בבחורי הישיבה שלנו, אלוקים לא יסלח לך, גם ההיסטוריה לא. לא ככה מצליחים, תאמין למי שכבר עבר את זה.

בשיחות עם לבני יריבתך, לא זיהיתי אצלה - ולו אף שמץ של שנאה. ממש לא. התקשורת החרדית שבה וציירה אותה כשונאת החרדים, כאויבת של כולנו, ושכחה כי לבני, כמו כל פוליטיקאי, הייתה שבויה בקסמי יועציה, כבולה לנוסח נאומיהם.

אולי עכשיו, ברגע של חשבון נפש, היא מתחרטת על כך.

שאול, אל תחזור על טעויות שעשו אחרים. ובעזרת ה' תעשה וגם תצליח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!