עולה בסולם • כשליצמן מסייר ומצייר במוסד לילדים חריגים

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, רחוק מלהיות בחור צעיר, אבל כשמדובר בסיור מתגלה מחזה מרתק: ליצמן נמרץ, שואל שאלות, מדלג בין הקומות. "וזהו רק סיור אחד מיני רבים שהוא עורך", לוחש לי אחד מעוזריו הבכירים.

מאז נכנס לתפקיד, טורח סגן שר הבריאות (או - שר הבריאות בפועל) לסייר עוד ועוד, שוב ושוב. נדמה כי אין נקודה 'בריאותית' על המפה שטרם פקד.



ליצמן מתיישב על שרפרף קטנטן, לצידם של שני ילדים חמודים, נוטל פיסת נייר ומתחיל לצייר. רק שרה נתניהו יכולה, אולי, להתחרות בו, אך בניגוד אליה, ליצמן אינו עוסק בילדי עובדים זרים כי אם בילדים יהודים שהגיעו אל המוסד 'סולם', רק משום שסולם ה-D.Q שלהם אינו עולה על 55%. הנושא רלוונטי רק בגילאי 0-3 והנושא נוגע למעון השיקומי של סולם המטפל בילדים חריגים בגילאים אלו, בניגוד לשאר סניפיו של סולם המטפלים בגילאי 0-17.

מעל לאחוז הזה הממשלה אינה מאשרת השמה של הילדים במוסד מיוחד כ'סולם', וזהו אחד הדברים בהם הבטיח לטפל, אולי בשיתוף פעולה עם שר הרווחה. לפחות 'עד 62%', ביקשו ממנו מנהלי המקום.

מחריד לחשוב, כך מתמקחת המדינה עם אזרחיה המטופלים בילדים חריגים, ככה זה כשיש 'תקציב' ומשרד אוצר, ולכל העלאה של אחוז ישנה משמעות כלכלית. כ-600 ילדים יתווספו לרשימה אם יתבצע השינוי, 'מחירו' של כל ילד - כ-80 אלף שקלים בשנה.

ליצמן גם נשא דברי תורה במקום: "יש קורבן של עשירים ויש קורבן של מי שאין לו כסף", פתח ואמר. "כתוב בגמרא: אם עשיר יביא קורבן עני לא יצא, וכאילו מביא חולין לעזרה. בספרים כתוב שבמקום קורבנות יש היום צדקה".

כאן עבר ליצמן אל הנמשל האקטואלי: "אין עשיר יותר מהממשלה, ושלא יספרו לכם סיפורים. יש כסף, השאלה היא איפה שמים אותו. כן בטחון, לא בטחון, לא שואלים אותי מה דעתי על תקציב הבטחון, אבל ברור לי שתקציב הבריאות והרווחה הם אלו שצריכים הכי הרבה תגבור".

וכך, רגע לאחר שסיפר על הרפורמות הגדולות של משרדו, רפואת שיניים חינם, סיעוד ועוד, החל לרדת ל'זוטות'. מתברר, שמנהלי המוסד הזה, כמו גם מנהלי מוסדות אחרים, נאלצים להתמודד עם צרת הביורוקרטיה ולחדש מידי שנה את הרישיון. רק כי הם לא עומדים בתקן. ליצמן שומע, מבטיח להשתדל, "אני לא אוהב להבטיח, אבל מבטיח השתדלות ודלתי פתוחה לכל מה שתרצו".

וליד השולחן סביבו, יושבים עוד שני ילדים חריגים, 'בקריטריון', הוא מנסה לצייר סולם, בדיוק כמותם. ולצידו הוא רושם את הפסוק: "הנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו".

אחר כך, על הקיר הלבן, הוא כותב את הפסוק בלורד שחור, בכתב ידו ובצירוף חתימתו למזכרת. ועיניים קטנטנות של ילדים הביטו בו בתקווה, אינם יודעים אפילו למה הגיע לכאן ומה מבקשים ממנו, אבל בטוחים שהוא יעזור. גם עיניים של מנהלים נתלו בו בתקווה. לא בטוח שיוכל למלא את בקשותיהם, מידי יום מוצף משרדו בעשרות בקשות כאלו, והוא עצמו לא פוסק מלסייר ולאסוף דרישות.

פעם, בראיון שערכנו עמו, אמר שהוא בהחלט התאהב בתפקיד, וכי יחשוק בו גם 'בפעם הבאה'. אולי כדי לסיים ולמלא את הדרישות אותן אסף בקדנציה הראשונה שלו, אולי סתם כך כדי לאסוף עוד ועוד דרישות, ולהשתדל לקיים, גם אם לא להבטיח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!