גל של שנאת חרדים • טורו של מנחם ברוד

כשהתפרצה 'המחאה החברתית' בקיץ האחרון, הגיב כלפיה הציבור הדתי והחרדי בחשדנות ובהסתייגות. מקור החשדנות לא היה ברור כל-כך בהתחלה, כי לכאורה הציבור הזה היה צריך להיות הראשון לזעוק את זעקת המחאה החברתית. אין כמו משפחות ברוכות ילדים החשות את יוקר המחיה ואת הקושי הגדל והולך להתחיל ולא רק לגמור את החודש.

אבל משהו בהתנהלות של אותה מחאה הדיף ריח לא נעים כל-כך. היו שם אנרגיות פוליטיות, שמצאו להן אפיק התפרצות נוח בדמות מחאה חברתית. וגם, אף-על-פי שדוברי המחאה השתדלו מאוד להסתיר זאת, פה ושם נפלטו מפיהם התבטאויות בגנות החרדים וההתנחלויות, כאילו הם האשמים בצרות המשק.

רצון להרֵע

אבל השבוע, כשאושר פרק הדיור בדוח טרכטנברג, יצא המרצע מן השק. הלוא המחאה התפרצה בגלל יוקר הדיור. והנה, הממשלה החליטה לבנות 187 אלף דירות בחמש השנים הקרובות, תנופת בנייה אדירה, שבוודאי תוריד את מחירי הדיור. גם תנאי הזכאות לסיוע של משרד השיכון שונו לטובת המשרתים בצה"ל, וצומצם המרכיב של מספר הילדים במשפחה.

אבל בכלי-התקשורת אתה שומע קולות קינה ונהי. גם נציגי 'המחאה החברתית' מביעים אי שביעות רצון. ממה בדיוק הם אינם מרוצים? – מאי קבלת הקריטריון של 'מיצוי כושר השתכרות'. ובמילים מכובסות פחות: הביקורת היא על שלא שללו מאברך כולל את האפשרות לקנות דירה ב'מחיר למשתכן'.
האם כשאברך כולל קונה דירה ב'מחיר למשתכן' זה בא על חשבון המשרתים בצה"ל והעובדים למחייתם? כלל וכלל לא. מדובר בשכונות נפרדות, באזורים נפרדים. אברכי כולל מבקשים להתגורר בשכונות חרדיות ולא באזורים הפתוחים לכלל הציבור. על מה אפוא הטרוניות?

בימים הנוראים אנו אומרים בתפילה: "מי יחיה ומי ימות". יש על כך פתגם, שלעיתים בני-אדם נאבקים למען 'מי יחיה' – הם רוצים שיהיה להם טוב; אך לפעמים הם נאבקים למען 'מי ימות' – הם מבקשים שלזולת יהיה רע. וזה בדיוק מה שקורה כאן. זה גל עכור של שנאת חרדים ורצון גלוי להרֵע להם.

ומה עוד?

ולמה להיעצר בתחום הדיור? אפשר להעלות עוד ועוד רעיונות להפעלת לחץ כלכלי-חברתי על אברכי כולל. למשל, לשלול מהם זכאות לרישיון נהיגה. להכפיל להם את מחיר החשמל והמים. להטיל מס מיוחד על טליתות ותפילין. ואם זה לא יועיל, אפשר גם להגביל את חופש התנועה שלהם, ולרכז אותם באזורים מוגדרים. להמשיך?

אלה אותם נאורים שיזדעזעו עד עמקי נשמתם אם מישהו יעז לצייץ נגד האוכלוסייה הערבית על שאינה משרתת בצה"ל ועל שיש בה תרבות של עבודה ב'שחור' והשתמטות מתשלום מיסים. זאת גזענות מתועבת, יפצחו במקהלה. זאת הענשה קולקטיבית בלתי-מוסרית בעליל, יטענו בצדקנות. אבל כלפי החרדים הכול מותר.

לגיטימי לדון בשאלה כיצד לשלב לימוד תורה עם הבאת פרנסה, ובאיזה שלב לצאת לשוק העבודה. אבל הניסיון להכריע בשאלות ערכיות כאלה על-ידי שלילת זכויות – פסול ומתועב מיסודו, והוא מזכיר ימים שהיינו רוצים מאוד לשכוח.

המאמר מתפרסם בגליון 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!