לא 'הידברות' אלא 'הדברה' • על הטרור

את המלחמה בטרור הפלשתיני אי-אפשר להכריע בהגנה, אלא רק בהתקפה. 'כיפת ברזל' אינה מיירטת את שיתוקם של מיליון אזרחים ואת הנזק הכבד למערכות החינוך, היצור, השירותים, הבילויים, הביטחון-העצמי ושלוות-הנפש. הפסקת-אש מהווה הישג לטרור, פגיעה בתדמית ההרתעה של ישראל, דנה את תושבי ישראל להמשך סיוט הטילים ומרחיקה את ישראל מניצחון על הטרור.

מה הרקע לאתגר הטילים מעזה?

יותר מ-10,000 טילים שוגרו מעזה, בכוונה ובשיטתיות, לעבר ישובים בישראל מאז ההתנתקות בספטמבר 2005 (1,700 לשנה), לעומת 700 טילים ששוגרו מ-2001 עד ההתנתקות (140 לשנה). יותר מ-5,000 פגזי מרגמה נורו לעבר ישראל מאז ההתנתקות.

250 ישראלים נרצחו על ידי הטרור הפלשתיני ב-15 השנים שקדמו לאוסלו, לעומת כ-2,000 שנרצחו מאז אוסלו.

מאז אוסלו, ישראל זנחה את ההתנגדות למדינה פלשתינית, אימצה את 'פתרון שתי המדינות' וייבאה לעזה ויו"ש 60,000 טרוריסטים פלשתינים מתימן, עיראק, סודן, לוב, תוניסיה, לבנון וסוריה.

מ-1993 מאופיין 'פתרון שתי המדינות' על ידי מחוות, ויתורים ונסיגות רעיוניות וטריטוריאליות של ישראל. הדבר הביא לחינוך לשנאה ולטרור פלשתינים חסרי-תקדים, להברחת וייצור עשרות אלפי טילים פלשתינים, להשקעת מיליארדי דולרים לביטחון פנים בישראל, לכרסום חמור באמונה בצדקת-הדרך וביכולת ישראל להגן ועל עצמה, לפגיעה קשה בתדמית ההרתעה של ישראל שהיא תנאי לביטחון ולשלום ולהנחה שהפתרון לטרור הוא מדיני ולא צבאי.

ב-1993 לעג מחנה 'שתי המדינות' לאזהרה שהוא דן את ערי ישראל למטחי טילים פלשתיניים. ב-2012 מוחזקים מיליון תושבי הדרום כבני ערובה בידי הטרור הפלשתיני.

תתעלמו? גם ירושלים ותל-אביב יותקפו

מה הפתרון לאיום הטילים מעזה?

ממשלת ישראל נבחנת, על ידי תושביה, אויביה וידידיה, לפי יכולתה להעניק ביטחון אישי ולאומי ולחסוך מתושביה מתקפות טרור חוזרות ונשנות.

את הביטחון לא תביא הפסקת-אש, אלא השמדת תשתיות-האש הרעיוניות, חינוכיות, פוליטיות, פיננסיות, לוגיסטיות ומבצעיות.

את הביטחון לא תקדם הרתעה, אלא שלילת כל יכולות טרור מהפלשתינים.

הביטחון לא יתוגבר על ידי הפגנת כוח-תגובה לטיל הפלשתיני, אלא על ידי הכוח למנוע ולמחוק את יכולת הפלשתינים לשגר טילים.

מתקפה יעילה נגד הטרור הפלשתיני אינה נקודתית ומוגבלת בזמן ובמרחב, אלא מערכתית, נחושה, נמשכת, ובלתי-מידתית, במטרה לנתץ ולהכניע את תשתית הטרור הפלשתיני.

תגובה מוגבלת לטרור, ונכונות להפסקות-אש, מהווים מרשם למלחמת התשה המהווה חלום לטרוריסט וסיוט לחברה דמוקרטית.

תגובה הולמת לטרור אינה שואפת להידברות עם - אלא להדברת - הטרור.

מאז 1993 משעבדת ישראל את מלחמתה בטרור ל'פתרון שתי המדינות', ומשרישה ערפול – במקום צלילות – מוסרית, מדינית ומבצעית. מכאן ההתמכרות להגנה, כניעה ללחץ ולדעת קהל בינלאומיים וההנחות משוללות-היסוד שאיפוק הוא עוצמה ושאין פתרון צבאי לטרור.

אבל, המאזן הפלשתיני של תשע עשרה שנות אוסלו חסרי-התקדים בחינוך לשנאה, טרור והפרות הסכמים, מבהיר שאין פתרון מדיני לטרור הפלשתיני.

התעלמות מלקחי העבר תחשוף את תל אביב, חיפה וירושלים למתקפת טרור שתגמד את המתקפה הנוכחית.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב",חדשות מחלקה ראשונה", 14 למרץ 2012

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!