"הייתי כבנו ממש. ילדיו מתייחסים אליי כאח"

היה זה ימים אחדים לפני שמנחם-לייזר מוזס נכנס לתפקידו כסגן שר החינוך. מצבו של האדמו"ר מויז'ניץ הלך והידרדר - והח"כ, חסיד ויז'ניץ בכל רמ"ח איבריו, לא מש ממיטת רבו בבית החולים 'תל השומר'.

• האדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל • ערוץ מיוחד: כל הדיווחים, העדכונים, הגלריות הבלעדיות, קטעי הוידאו הנדירים

בערב שבת יצא לרגע מחדרו של האדמו"ר ושוחח עמי בטלפון. "צריך הרבה תפילות לרפואתו של מורנו הרב הצדיק משה יהושע בן מרגלית", התחנן, והוסיף וביקש: "שנשים צדקניות תתפללנה בהדלקת הנרות, ושגם הילדים והטף יעתירו לפני בורא עולם. הרב מלומד בניסים, זו לא הפעם הראשונה בה הוא מאושפז בתל-השומר, צריך רק תפילות", אמר לי אז בקול מרוסק ונרגש.

מוזס סיפר אז: "ליד מיטתו שוהים בניו וגם בנותיו, שהגיעו ארצה מארה"ב עם היוודע להם דבר מחלתו. לחסידים לא נתנו להגיע לבית החולים, ורק המשמשים בקודש, המקורבים ובני המשפחה נמצאים ליד האדמו"ר. מצבו כרגע קשה אך יציב. בשעות הבוקר טיפס חומו ל-42 מעלות, אך כרגע, בעקבות הטיפול התרופתי, המצב מוגדר קשה אך יציב".

יומיים לאחר מכן, בכנסת, העניק לי מוזס ראיון מיוחד, אותו הבטחתי לפרסם אחרי ה-120 של האדמו"ר.

היום, לאחר שניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, הוא מתפרסם כאן.

"אבא מסור"

בתחילת הדברים ביקשתי לשמוע על הקשר האישי והמיוחד של מוזס עם האדמו"ר, קשר שהחל בהיותו ילד כבן 9 שנים בלבד.

"האדמו"ר מויז'ניץ הגיע לארץ לאחר השואה, והתחבר עם אבי המנוח, רבי שלמה זלמן מוזס, שהיה מזכיר אגודת ישראל העולמית ומזכיר מועצת גדולי התורה, קרוב ל-20 שנה. שניהם היו קשורים בלב ובנפש, כפי שהרבי נוהג לומר ש'ר' שלמה זלמן החזיק אותי בחיים, ברוחניות ובגשמיות'.

"משפחתי שייכת לחסידות ויז'ניץ מדורי דורות, מימים ימימה, וכשנולדתי להורי, לאחר 10 שנות נישואין, אבא שלי הקדיש אותי לויז'ניץ, כמו שמואל הנביא בשעתו שאמא שלו הקדישה אותו לעלי הכהן. תארו לעצמכם שבגיל 9 ומחצה בלבד כבר שלח אותי ללמוד במוסדות ויז'ניץ בבני-ברק.



"צריך להבין שבימים ההם, שיכון ויז'ניץ בבני-ברק היה כמו כפר מרוחק. מביתו של החזון איש זצ"ל מרחוב דסלר פינת חזון איש ועד לשיכון היו פרדסים מלאים בשועלים, תנים וכל מיני חיות רעות, ממש כמו יישוב נידח של כמה בניינים. תארו לעצמכם בן יחיד שנשלח למקום כזה כשהוא בסך הכול בן 9 וחצי. הדבר הזה רק מעיד על הקשר ההדוק בין אבא שלי לחסידות ויז'ניץ. אז עוד היה הרבי המנוח ה'אמרי חיים' זכותו תגן עלינו, אביו של האדמו"ר הנוכחי.

"האדמו"ר קירב אותי בצורה שקשה לשער אותה. הבנים והבנות בבית רואים אותי כאחד האחים ממש. הרבי הלך למכולת ואמר שכל מה שאני צריך יתנו לי 'על חשבונו'. ואמנם כן, גדלתי בבית ההוא, בית גדול, בית שאבי המשפחה הרבי שליט"א (זצ"ל - ש.ר.) פרט לגדולתו והתמדתו בתורה, בקדושה ובטהרה ובצדקתו - היה אבא מסור בצורה בלתי רגילה. אני זוכר את השיעורים שהיה מוסר לבנותיו, היה יושב ולומד איתן בימי שישי הארוכים או בלילות שבת, שיעורי חסידות".

"לא היה לו לשלם במכולת"

אני מזכירה לו שהבנות למדו בסמינר הרב וולף. אמי שתחי' למדה עם אחת מהן, הרבנית מסאטמר, בסמינר. "נכון, אז עוד לא היה סמינר ויז'ניץ, והן למדו בבית יעקב".

הרבי היה עבורו "מוסר השכל וספר מוסר חי, לראות איך אבא מתמסר לבנותיו, ואכן הן זכו להינשא לגדולי עולם, האחת היא הרבנית מסקווירא, השניה הרבנית מבעלזא, השלישית הרבנית מסאטמר, הרביעית הרבנית אשתו של ראש הישיבה, וזכו לשושלת בנים שלא כל אדם זוכה".

אני מבקשת ממנו לשמוע קצת על הימים הארוכים שעברו עליו בשהותו עם האדמו"ר בתל-השומר - על החרדה, העליות והמורדות.

באותו יום סיים מוזס את הראיון בברכות של "ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים, זה רבן של ישראל, זה זקן האדמו"רים שעוד זכה לראות שני דורות קודמים של אדמו"רים - גם אביו וגם סבו.

"אדמו"ר שכל המוטו שלו היה תורה ויראת שמים צרופה, ההתמדה שלו לא ניתנת לשיעור. אני זוכר שהיו לו מצבים מאד-מאד קשים. כשרואים היום את הממלכה, חושבים שהרבי צמח פתאום כאדמו"ר כה נערץ בעל ממלכה שכזו.

"שמעתי מאביו, ה'אמרי חיים' וגם שמעתי מהרבי עצמו אילו זמנים עברו עליו כשהגיע לארץ ולא היה לו לשלם במכולת, והלך והשכיר עצמו כבעל תפילה בראש השנה ויום הכיפורים בחיפה בבית כנסת, שלא היו שם מי יודע מה... עד לחיפה הרחיק לנדוד, הוא היה גר אז בבתי אונגרין בירושלים והשאיר את אשתו ובתו הרבנית, ויצא לדרך כדי שירוויח 30 לירות ויוכל לשבת וללמוד תורה כל החורף. בימים ההם, בשלושים לירות יכלו להתפרנס כל החורף. וזה נקרא תורה מתוך הדחק, זו שמתקיימת.

"הרבי, חוץ מזה שספג תורה, כל החיל שלו, כל התענוג שלו היה לשמוע חידוש מבחור. היה מתמסר אלי אישית, לפעמים היה לוקח אותי ולומד איתי שעה - שעה וחצי. רצה שאתפוס את הנקודה המרכזית שבסוגיה, שאחדש לו משהו. אחרי התפילה היה עומד ושואל קושיה ואמר שמי שיש לו את התשובה יאמר לו מחר אחרי התפילה, על מנת שהראש יהיה עסוק בתורה, תורה, תורה.

"הרבה אנשים מרחבי אירופה שהיו מתכנסים בקיץ כשנסע לנופש בשוויץ, שמעו מפיו כל יום שיעורי תורה בפלפולי דאוריתא. עד היום אנשים זוכרים את שיעוריו. אחר כך היה נוסע לערד, לצפת, בכל מקום היה נותן שיעורי תורה. אלה היו החיים שלו. לפני כשנתיים הייתה חגיגה גדולה בבנייני האומה, 70 שנות חינוך להקמת הישיבה בחוץ לארץ. 70 שנה התמסר לתורה, שנות חינוך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!