ההבטחות של ביבי והלשכה המפורקת • השבוע הפוליטי

עובדי בית הפרלמנט הקנדי שפשפו עיניהם בתימהון למראה חובשי הכיפות המזוקנים שנכנסו פנימה והחלו לקרצף את המטבח.

ימים אחדים לאחר מכן, כשהגיע למקום ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הבינו את פשרה של קדחת הניקיון שקדמה לביקורם של 'היהודים', שביקשו לאפשר לעצמם לאכול במקום.

הריטואל הזה חוזר על עצמו לפני כל ביקור ממלכתי של נתניהו ורעייתו באחת ממדינות העולם. אולי בשביל עצמם, אולי בשביל צוות העובדים הדתי המקיף אותו, כולל בכירים, רבים מהם חובשי כיפה. חרדים אין שם, אבל שומרי מצוות יש, ולשבחו של נתניהו ייאמר שהוא מאפשר ברוחב לב היערכויות מסוג זה.

בקיץ האחרון, עת הצטרפתי אליהם למסע בוושינגטון, יכולתי לראות במו-עיניי את ערכות המזון למהדרין שמילאו - לכבוד שבת קודש - את אחד מחדרי ה'בלייר האוס'.

גם הפעם, כמו אז, כמו גם בשבת 'התאחדות' שערכו לחברי הכנסת במלון בצפת, הייתה השבת 'למהדרין'. בשל הקור העז ששרר באוטווה, בירת קנדה, ויתרו בני הזוג נתניהו על התענוג לצעוד רגלית מהמלון לבית הכנסת יחד עם הפמליה, וארגנו את תפילות השבת באולם מיוחד שהוקצה לצורך כך בתוך בית המלון.

וכמו תמיד, זה הרגע בו נכנסת גם חב"ד לפעולה. השליח המקומי ארגן להם במהירות כ-100 מתפללים (מחציתם חברי הקהילה היהודית במקום וחלקם סטודנטים יהודים הלומדים בעיר), אשר התכבדו להתפלל עם ראש ממשלת ישראל.

ראש לשכת ראש הממשלה, גיל שפר, שימש כ"גבאי". היועץ לביטחון לאומי, האלוף (מיל.) יעקב עמידרור, קרא בתורה, ויועץ התקשורת באנגלית של נתניהו, מארק רגב, התכבד בעליה למפטיר שבת 'זכור', לכבוד שבת הבר-מצוה שלו, שחלה אי-פעם באותו מועד.

כמובן שכל המתפללים המטירו עליו סוכריות...

ה'מדליף' ממשיך להדליף

אבל אלו הן רק נקודות האור בסדר יומו של נתניהו. הן מצליחות בקושי להבליח מבעד למעטה החשיכה אותה יוצרים הקשיים הרבים מבית ומחוץ.

רגע לפני שנחת מעבר לים, חדור בתחושת שליחות 'איראנית' ומקווה לטוב, נחתה על מטוסו הפצצה שהצליחה להעכיר את מצב רוחו. היה זה הראיון שהעניק היועץ לביטחון לאומי לשעבר, ד"ר עוזי ארד, לעיתונאים נחום ברנע ושמעון שיפר מ'ידיעות אחרונות'. אופס, 'במקרה' כוון הראיון הזה להתפרסם רגע לפני שנתניהו נוחת אצל אובמה. התקשורת 'מחפשת אותו'? נו, באמת.

במהלך דבריו, מגולל ארד מסכת האשמות קשה, פצצה אחר פצצה. יתכן שדבריו נכונים אחד לאחד, אך קשה להשתחרר מהתחושה שמישהו רצה לפרסם את הדברים דווקא בעת הזו.

ארד, שנחשד בהדלפה ואולץ לעזוב את הלשכה, סיפר, בין השאר, כי "נתניהו משוכנע שהמבקר זומם להשמיד אותו, לכן רוח המפקד היא שמותר לשקר לביקורת ומי שמשתף איתה פעולה מוצג כסוס טרויאני".

ועוד מ'פניניו' של ארד:

"שרה הטיחה בי שאני מלשין. 'למה הלשנת למבקר', אמרה. בכל השנים שבהן היה ביבי כלב זרוק ברחוב, הייתי נאמן. בחקירות עמדי הוא בא אליי הביתה לבכות. אולמרט הציע לי לעבוד אצלו. אמרתי לו, אני עם ביבי. אני מאוד מעריך את מעלותיו של נתניהו, אבל אני לא יס-מן, לא חנפן. כשאני חושב שהוא שוגה, אני נלחם. הוא מפרש את זה כחוסר נאמנות".

באופן כללי צייר ארד תמונה של לשכה מסוכסכת, של רעייה מתערבת, ושל ראש ממשלה די שקרן.

"אין לתפוס אדם בשעת צערו", הגיב נתניהו, ופירט אחד לאחד את הישגי ממשלתו, כאילו זה היה הנושא.

דלת הלשכה עדיין פתוחה

השבוע, בוועדה לביקורת המדינה, דנו, בין השאר, בפרשת עוזי ארד.

ארד יצא בהאשמות קשות כלפי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שולמית ברנע, שבחרה, לדבריו, מה להעביר ומה לא להעביר למבקר המדינה.

לדבריו, היא "לא העבירה גם נתונים מקצועיים או עובדתיים אם אלו אינם זהים לעמדת נתניהו", וכי ממסמך שהוציאה עולה רצון למנוע אמת מהמבקר. "מחברי שמעתי שכך הם מונחים וזאת היא רוח המפקד, והמפקד הוא ראש הממשלה", הטיח.

"כל השנים סייעתי לאנשי מבקר המדינה, והנחיתי את כל אנשי המשרד לנהוג כך", הגיבה ברנע.

המבקר, כמובן, יחקור.

השאלה הגדולה התולה בחלל היא: למה? למה צריכות לעלות חריקות שכאלו מהלשכה הראשונה במדינת ישראל? למה עוזבים שם הבכירים בזה אחר זה (אחרון היוצאים היה בועז הנדל, אך הדלת עדיין פתוחה בהמתנה לבא בתור)? למה הגיחה לאוויר העולם פרשת נתן אשל?

לנציגות החרדית, החברה בממשלת נתניהו, קשה להשתחרר מהתחושה כי התקשורת חובטת בהם "בגלל נתניהו". כלומר, "הם שונאים אותו, מחפשים אותו, ונוח להם להצליף בנו".

ושוב: למה לא חרדים-שמאל?

כשאני שואלת אותם למה, בעצם, לא יכריזו מראש על כוונתם להצטרף בפעם הבאה דווקא לממשלת שמאל, הם נשמעים די מגומגמים.

טוב, בש"ס לא יכולים לעשות זאת מפחד פן יפסידו את קולות הבוחרים מהצד היותר ימני-ליכודי של המפה הפוליטית. ב'יהדות התורה' טוענים ש"כבר אמרנו את זה על כמה וכמה במות", ומתכוונים כנראה לפתק שאוהב סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לשלוף מכיס מעילו (רשימת ההבטחות של ציפי לבני למשא ומתן קדימה-חרדים), ולהכרזות החוזרות ונשנות של יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, בדבר חשיבה מחודשת על הברית ההיסטורית בין הליכוד והחרדים.

אבל כל זה אינו מספיק.

אילו הייתה נכרתת ברית מתאימה, בחדרי חדרים, היו מצליחים להציג לנו את חוק טל. מצד שני, עם מי תסגור בעת הזו? עם ציפי לבני, שאנשיה הולכים ונוטשים את ספינתה? עם שאול מופז שעדיין לא נבחר (ועד שלא נבחר, לא נבחר), ואם ייבחר יש מצב שיחבור לנתניהו ויוביל לו את האונייה המקרטעת אל חוף מבטחים? אל שלי יחימוביץ' שעדיין לא ברור כמה מנדטים תצליח להביא והאם תעמוד בראש הסיעה הגדולה ביותר? עם יאיר לפיד שכל שהצליח להשיג מאז הכריז על הצטרפותו לפוליטיקה הייתה ירידת מנדטים מרשימה ועקבית?!

בהיעדר אלטרנטיבה, בולעים את הרוק, סופגים השפלות, חרדים מפני הבאות, מלקטים שיריים משולחנו של הפריץ (הכרה ב'מבחני סאלד', כדוגמה) וסותמים את הפיות.

עוברים לשלב ההפחדה

זה היה כל-כך חגיגי, שכואב הלב איך הצליחו להרוס את החגיגה הגדולה.

כמי שראתה פעם מקרוב את הופעתו של נתניהו בפני חברי ועידת איפא"ק, ברור לי שאת זירת ההצלחה הזו איש אינו יכול לקחת ממנו. הוא עומד מולם, כמו קוסם בהופעה להטוטנית, ומצליח להפנט אותם מחדש בכל מילה שהוא אומר.

"שרה ואני מבקשים להודות לכם על קבלת הפנים הנפלאה, על מחיאות הכפיים הללו שאפשר לשמוע אותן עד ירושלים", פתח ואמר להם, לקול מחיאות הכפיים...

ואז עבר אל הפרק הבא במערכה, הפרק הנוסטלגי.

"אני מבקש גם לציין את יוסי פלד הנמצא כאן הלילה. יוסי, קום בבקשה. יוסי נולד בבלגיה. הוריו החביאו אותו אצל משפחה נוצרית במהלך השואה, מלחמה העולם השנייה. אביו ורבים אחרים מבני משפחתו נרצחו באושוויץ. אמו שרדה את השואה, החזירה אליה את יוסי והביאה אותו לישראל. הוא הפך לאחד הגנרלים אמיצי הלב והגדולים ביותר של ישראל. והיום, הוא מכהן כשר בממשלתי. חייו של יוסי הם סיפורו של העם היהודי – סיפורו של עם חסר ישע וחסר מדינה שהפך לאומה חזקה וגאה, המסוגלת להגן על עצמה.

"גבירותיי ורבותיי, ישראל חייבת תמיד לשמר את הזכות להגן על עצמה", אמר בפאתוס, באנגלית רהוטה ש'שמה בכיס' גם את זו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה.

הפרק הבא היה פרק ההפחדה.

"גבירותיי ורבותיי, פרשנים מסוימים ינסו לשכנע אתכם שהאפשרות לעצור את איראן מלהשיג פצצה מסוכנת יותר מלאפשר לאיראן פצצה. הם טוענים שעימות צבאי עם איראן יפגע במאמצים שכבר בדרך, שהוא יהיה בלתי יעיל ושהוא יעורר תגובה נקמנית אף יותר מצדה של איראן. שמעתי את הטיעונים הללו בעבר. למעשה, קראתי אותם בעבר. על שולחני מונחים העתקים של חילופי מכתבים בין הקונגרס היהודי-עולמי ומחלקת המלחמה של ארה"ב.

"להלן המכתבים:

"השנה הייתה 1944. הקונגרס היהודי-עולמי הפציר בממשל האמריקני להפציץ את אושוויץ. התשובה הגיעה חמישה ימים מאוחר יותר. אני מבקש לקרוא לכם אותה: 'ניתן להוציא אל הפועל מבצע כזה רק באמצעות הסטה משמעותית של סיוע אווירי שהינו חיוני להצלחת כוחותינו במקומות אחרים... ובכל מקרה, יעילותו מוטלת בספק במידה כזו שאינה מצדיקה את השימוש במשאבינו...'

"וידידיי, להלן המשפט המדהים מכל, ואני מצטט: 'מאמץ כזה עלול לעורר פעולה נקמנית אף יותר מצד הגרמנים". חשבו על כך – 'פעולה נקמנית אף יותר' מהשואה.

"ידידיי, 2012 היא לא 1944. הממשל האמריקני היום הוא שונה. שמעתם זאת בנאומו של הנשיא אובמה אתמול. ידידיי, אנו מעריכים מאוד את הברית הגדולה בין שתי מדינותינו. אולם כשהדבר נוגע להישרדותה של ישראל, עלינו להיות תמיד אדונים לגורלנו".

מי מיהודי ארה"ב שישבו שם באולם הענק, יכול היה להישאר שווה-נפש למשמע הדברים?

דיבורים בגטו

"נתניהו וממשלתו צריכים להפסיק עם הדימויים ההיסטריים על איראן. אנחנו לא בגטו ואין כל מקום להשוואה לשואה", הגיבה ואמרה יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני.

"זהו אחד הנאומים הקשים ואף המסוכנים ביותר שנשמעו מפי ראש ממשלה ישראלי. מעולם בעבר לא השעין ראש ממשלה את עתידה של ישראל על מוראות אושוויץ בצורה כה בוטה וכה סוחפת. מעולם בעבר לא קשר ראש ממשלה את גורלה של ישראל במה שהתרחש במשרפות של מחנות הריכוז", הגיב גם ח"כ דניאל בן סימון מ'העבודה'.

ובכל זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שכאשר נתניהו פותח את פיו, איש אינו יכול עליו. ככה הוא מסובב את חברי ממשלתו, ככה הוא מסובב את נציגי החרדים בקואליציה שלו, ככה הוא בעצם מסובב את כל העולם כולו.

בהצלחה גדולה, צריך לומר.

אולי בזכות הגפילטע פיש שנגס באוטווה, אולי בזכות שמירת השבת שלו, אולי בזכות מגילת אסתר אותה העניק לאובמה, אולי בשל דברי התורה אותם שילב בנאום, כשהשווה את אחמדיניג'אד להמן צורר היהודים; אולי זוהי בכלל זכותה של רעייתו; אולי זכותו של אביה שומר מצוות ויהודי יקר ביותר שהלך לא מכבר לעולמו; אולי כי לא באמת יש לנו אלטרנטיבה; ואולי כי אובמה נמצא ערב בחירות ורועד לגורלו האישי.

לא חשוב מדוע. במבחן התוצאה קדימה מתרסקת, והוא עדיין עם הפנים קדימה.

הבטחות לחוד

לפעמים יש לו מזל רע, לביבי. בקושי הספיק לנחות על אדמת נתב"ג, צה"ל חיסל את מזכ"ל ועדות ההתנגדות, וכבר נחתו על יישובי הדרום מאות טילים. המחשבה על תקיפה איראנית אפשרית פינתה עד מהרה את מקומה לשאלה האם יתקוף צה"ל בעזה.

"את רואה את המלחייה הזו?" – שאל אותי השבוע ברוך מרזל, יועץ התקשורת של ח"כ מיכאל בן ארי, והצביע על מלחייה במזנון הח"כים. "את רואה את זה? נתניהו לא יכול להזיז אפילו את המלחייה הזו מכאן לכאן", אמר וגם הדגים. "אז לתקוף באיראן הוא יתקוף?? נו, באמת, אין כל סיכוי".

בינתיים, גם לתקוף בעזה הוא אינו מסוגל.

וכמה טוב שיש הפסקת אש, שפירושה, המשך הירי בזמן המתאים לארגוני הטרור.

"בסופו של יום, ממשלת נתניהו-ברק נכנעה לקסאמים ולגראדים, בהעניקה לג'יהאד ולחמאס הבטחה חסרת תקדים-להפסיק את החיסולים הממוקדים", הגיבו ב'אלמגור', ארגון נפגעי טרור.

ומאיר אינדור, היו"ר, ניסה לתהות. "עכשיו צריך לשאול את הממשלה איך תקיים את הבטחתה לחיסול אותם מחבלים ברצועה ששוחררו בעסקת שליט וחזרו לטרור".

נו, באמת מאיר, האם זו הפעם הראשונה בה נתניהו אינו מקיים הבטחות?

"לתגובות נא לחזור במייל", ביקש אינדור.

אתם מתבקשים לערוך לו רשימה, והנה אני תורמת את הסעיף הראשון: זוכרים שבהסכם הקואליציוני יש סעיף מפורש לגבי חוק טל?

אז יש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!