תנשמו עמוק: הפרדת הרשויות בדרך

לפני כשבוע פרשה נשיאת בית המשפט העליון מתפקידה, בהגיעה לגיל 70, הגיל בו פורשים שופטים מכהנים במערכת המשפט.

בטקס רב רושם שהתנהל בבית המשפט העליון התייצבו ראשי מערכת המשפט בישראל, על מנת להיפרד מן הנשיאה ביניש, לאחר שכיהנה למעלה מ-40 שנים בשרות הציבורי בישראל (תחילת דרכה בפרקליטות המדינה, ניהול מחלקת הבגצ"ים בפרקליטות המדינה, פרקליטת המדינה, שופטת בית המשפט העליון ונשיאתו).

באותו הטקס נשאו דברים בכירי מערכת המשפט בישראל, והרעיפו שבחים על הנשיאה הפורשת, כאשר, אין ולא יכול להיות חולק כי, הגב' ביניש לקחה תפקיד באירועים משמעותיים בתקופת שירותה במערכת (לדוגמה פרשת קו 300 הידועה).

לצידה של הגב' ביניש ישב, בפנים חתומות השופט אשר גרוניס, אשר אמור להתמנות לתפקיד הנשיא, לאחר פרישתה של ביניש (בהתאם לעיקרון הסיניורטי, על פיו מתמנה לתפקיד הנשיא זקן השופטים).

שעות ספורות לאחר מכן בשעות הערב התקיים טקס בבית הנשיא בירושלים, בו קיבל השופט גרוניס את כתב המינוי, והפך להיות הנשיא העשירי של בית המשפט העליון.

מערכת היחסים ומהי דמוקרטיה

רבות נכתב (מפי מלומדים וחכמים גדולים ממני) על טיבה של "מערכת היחסים" בין בית המשפט העליון לציבור החרדי, ידוע הוא הדבר כי הציבור החרדי בוחר במודע להתנהל במערכת נורמות וערכים משל עצמו הכפופה לעקרונות ההלכה והדת, כאשר, מטבע הדברים קיים מתח מובנה בין מגזרים שונים באוכלוסייה לבין המגזר החרדי.

בעת כהונתו של הנשיא ברק (אשר קדם לנשיאה ביניש) הונהגה הגישה כי הכול שפיט, כאשר, לפתחו של בג"צ הגיעו לא אחת הכרעות הנוגעות לציבור החרדי.

למותר לציין כי, אותן עתירות שהונחו לפתחו של בג"צ, נבעו מטענות של מגזרים כאלו ואחרים, במסגרתם נטען כי חוק כזה או אחר שהתקבל בעניינם של החרדים, פוגע בזכויות היסוד של מגזרים כאילו ואחרים, כאשר, לאחר הכרעות שניתנו נאלצה הכנסת לשנות חוקים שהתקבלו, למרות ועל אף שאותם חוקים נחקקו כחוק בבית המחוקקים הישראלי, בו למגזר החרדי ישנו כוח אלקטורלי, האמור לשקף ולהגן את זכויות הציבור החרדי.

לצערנו, נאלצנו להסכים עם הכרעות בג"צ, כאשר, מרבית הציבור החרדי קיבל את אותן ההכרעות בלב כבד, אולם נאלץ לכבדן (כי כך נהוג במדינת חוק).

בשלהי כהונתה של הנשיאה ביניש ניתן פסק דין בעניין חוק טל, המסדיר את אי גיוסם לצבא של בחורי ישיבות, אשר תורתם אומנתם.

בפסק דין שניתן על ידי הנשיאה ביניש ונתמך בדעתם של חמישה שופטים נוספים (מתוך תשעת שופטי ההרכב) נקבע כי אין להאריך את החוק המסדיר את אי גיוסם של בחורי הישיבות.

ששת השופטים אשר הכריעו בפסק דינם כי ישנו מקום לקבל את העתירה ולקבל את החוק, מצאו טיעונים משפטיים לביסוס עמדתם.

בין המתנגדים לביטול החוק, היה השופט גרוניס, אשר היה בדעת מיעוט, אולם הדברים אותם אמר בפסק דינו מהווים "ניגון" אחר לקולת שנשמעו בבית המשפט עליון, כך: אין הצדקה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק במקרה זה. זאת, משום שבמקרה דנא עסקינן בהחלטה של הרוב במדינה (על פי הייצוג בכנסת) לקבל חוק הנותן זכות יתר - שלא להתגייס לצבא - למיעוט. כאשר מדובר בזכות כאמור, שאינה כרוכה בפגיעה במנגנונים הדמוקרטיים, בפגיעה ביחידים ככאלה או בפגיעה בקבוצת מיעוט, אין צידוק להפעיל בקורת שיפוטית. מה גם שהתרומה של בית המשפט לשינוי בהתנהלות החברתית של מגזר שלם בחברה הישראלית מצומצמת ביותר, ואינה מצדיקה את מעורבותו של בית המשפט בנושא.

יתמה הקורא, מדוע בחרתי להביא דברים אלו, הרי מדובר על דעת מיעוט, אותה לא קיבלו שופטי ההרכב, בפסק דין אשר עלול להביא לכך כי ייכפה על בחורי ישיבות הלומדים תורה להתגייס לצה"ל.

על כך אשיב, לאותו קורא תמה כי, כוחם של הדברים בפשטותם והגיונם, השופט גרוניס בדבריו המצוטטים לעיל, מכבד למעשה את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, כאשר, לב ליבה של הדמוקרטיה, הינו רצון האזרח.

מה לו לבית המשפט העליון כי יתערב ברצון הרוב, אשר בוחר להעניק זכות למיעוט, זכות שאינה פוגעת באיש, ואינה גוזלת מאיש דבר.

השכיל להבין הנשיא הנכנס כי, כוחה של הדמוקרטיה (וכוחו של בית המשפט העליון) מצוי בהגנה על החלטות הרוב, ואי התערבות באותן ההחלטות מטעמים פופוליסטים, הוא מקור הכוח האמיתי.

מינויו של השופט אשר גרוניס לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, אינו מהווה בשורה אך ורק לציבור החרדי בישראל, כי אם מהווה בשורה לכלל הציבור בישראל, כאשר, את התפקיד השיפוטי הרם ביותר במדינה, מאכלס כיום שופט אשר מפליא להבין את הכוח הנתון בידיו, ולמעלה מכך את מגבלות הכוח.

התנצלות

בשבוע שעבר כתבתי מאמר על היחס של הצוותים הרפואיים ועל התמיהה שעלתה במאמרי כיצד אנשים נורמטיביים הופכים את עורם ונהפכים לאלימים.

לאחר כתיבת המאמר קיבלתי במשרדי תגובות מאחיות ובעלי תפקידים בבתי החולים, כאשר לאור העולה מהמסמכים שהגיעו לעיוני עולה, כי אין כל פרופורציה בין השעות שעובדי הצוות הרפואי עובדים לבין משכורתיהם, כאשר החוסר בבעלי תפקידים גורם באופן אובייקטיבי לקשיים בטיפול בחולים.

על כן, ראיתי לנכון להתנצל בפני אותו צוות רפואי אשר עושה עבודת קודש, כאשר לעניין סבל החולים, הבעיה לצערי לא נפתרה ולא נראה שתיפתר בקרוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!