"הקרבנו עולה ל- ה'"

"הקרבנו היום עולה ל- ה'", אומרים הערב (ג') בקהילת 'שובו בנים'. "לא סתם עולה, את מיטב אנשינו החזרנו להקב"ה, אנחנו מקבלים את הדין באהבה. אין לנו טרוניות. הכל מאיתו יתברך. ה' רוצה לנסות אותנו, ואנחנו נעמוד בניסיון. אנחנו נצא מחוזקים. אין לנו ברירה אחרת".


מספרים על הרב ועקנין(צילום ועריכה: אלי שקד)

עוד כתבות:

• השבר המשולש • לצפיה
• הפך לאבל מחולנו • תמונות אחרונות
• "אוי.. הוא היה מלאך"
• בדרכם האחרונה
• "חיפשו אשם ומצאו את הנהג" • ראיון מיוחד


הלב רעד. הדיווחים מכביש הביקעה החלו לזרום - והלב פרפר. הרוג, ועוד הרוג. וככל שנקפו השעות מניין ההרוגים עלה. הלב לא עומד בפני התמונות המזעזעות. עד מתי נסבול, עד מתי ימשיכו האסונות להכות בנו ללא רחם? ר' שימען עננו!

כשהתפרסמו שמות ההרוגים, התברר שכולם משתייכים לקהילת 'שובו בנים' של הגר"א ברילנד. קהילה מגובשת, חמה, תומכת. חיים במין קומונה, כולם מכירים את כולם. כולם חיים עם כולם. והעיקר, כולם חיים את כולם. אסון הפרט בקהילה המיוחדת, הופך לאסון הכלל.

ב'שובו בנים' ישנן שתי קהילות. יש את הוותיקים - אלו שנמצאים בברסלב עשרות שנים. דור שני ושלישי לחסידי ברסלב. ויש את החדשים, 'השדרים' הם נקראים. כאלו שחזרו בתשובה בשנים האחרונות והפכו לחסידי ברסלב, לתלמידי הרב ברלנד. מתאבקים באבק רגליו. הם הגיעו ממעמד סוציו אקנומי גבוה, עבדו בעבודות מסודרות, ונשבו בקסמי חסידות ברסלב. זנחו את הכל מאחור, ובאו להתחמם באור הגדול של ברסלב.

כל האנשים איתם שוחחנו, המשתייכים לקהילת 'השדרים', נשמעים מרוסקים לחלוטין. קולם סדוק, הגרון מלא בדמעות. והלב, אוי הלב, אינו עומד בעומס. אינו מעכל את אשר קרה.

נחמן וויס ידיד המשפחה אומר ל'בחדרי חרדים': "מוקדם מלדבר עליהם, אנשים צדיקים, מורמים מעם. הדור לא היה כשר לאנשים רמי מעלה מהסוג הזה. רק לפני מספר שבועות הכניס הרב ואקנין, שהיה סופר סת"ם, ספר תורה לקהילת 'שובו בנים'. היה צריך לראות אותו בשמחה. הוא זרח מאושר. הריקוד שלו היה נראה טפח מעל הקרקע. הוא היה יהודי שאין כדוגמתו.

"הילדים למדו בתלמוד תורה 'אהבת משה', והיו ילדים מתוקים מדבש. מסורים ללימוד. עדיין אי אפשר לדבר עליהם. עדיין לא מעכלים את גודל השבר".

המשפחות מרוכזות עכשיו בבית משפחת פרסקו, ברחוב שמואל הנביא. עשרות אנשים נמצאים בבית, מנסים למצוא עידוד. מנסים לשאוב כוחות אחד מהשני. אך ללא הועיל. השבר גדול מידי. זעקות שבר מכמירות לב נשמעות, קול בכי של ילדים מתערבב עם קולות זעקה של אנשים בוגרים.

הרב דוד חי הוא מוהל. לפני שהיה הולך לעבודת הקודש, נהג להתכונן במשך שעות. הוא ראה במקצוע הזה שליחות. הוא התרגש בכל ברית מחדש. כל ילד שמל, גרם לו לקורת רוח לאין שיעור. הוא הרגיש שהוא מחבר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.

"אין אנשים כאלו", מוסיף ידיד המשפחה, "אנשים של חסד, של נתינה, ושל עבודת ה'. אנחנו קוראים לאבא שבשמיים: תרחם עלינו. די לצער. תן לנו כוחות להתאושש מהמשבר הנורא, ולהמשיך הלאה. אנחנו יודעים שההרוגים רוצים יותר מכל שנמשיך הלאה, אבל אנחנו צריכים כוחות. אנחנו מחונכים על האסכולה שאסור להתייאש בשום מצב. עכשיו זה עומד למבחן. הכאב חודר. התסכול מטפטף. אבא, תן לנו כוחות".

עדיין לא נקבעו מועדי ההלוויות. עדכונים יבואו באתר 'בחדרי חרדים'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!