ד"ש מאבא וסבא

הטלפון צלצל השבוע בבית משפחת בוקיעט בכפר חב"ד. הגאון רבי אברהם שמואל בוקיעט, מחשובי חסידי חב"ד, ענה לשיחה, אך כלל לא תיאר לעצמו איזו סערה היא עתידה לחולל. על הקו היה עובד הצלב האדום מהאג שבהולנד, שביקש לדעת האם הדובר מישראל הוא בנו של הרב חיים מאיר בוקעיט. משאישר זאת הודיע לו הפקיד בהתרגשות: "יש לנו מכתב עבורך. הוא כבר מצפה לך במשך ששים ושבע שנים".

כך, כמעט שבעים שנה לאחר שהמכתב נשלח משנחאי לפולין, נתקע באמצע הדרך, ושכב במשך שנים כאבן שאין לו הופכין במחסני הצלב האדום בהאג, הוא הגיע שוב לידי המשפחה. המעגל נסגר, איפוא, באורח פלא.

הגאון רבי חיים מאיר בוקיעט, לימים ראש ישיבה בישיבת ליובאוויטש בניו יורק, היה בן יחיד להוריו, כאשר נפרד מהם ונסע לשנחאי שבסין, מיד עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצוק"ל עודד אז את חסידיו לעזוב לשנחאי. בינתיים הובלו ההורים בידי הנאצים לאושוויץ, שם גם נספו על קידוש השם.

במכתב הנושא את התאריך 25 אפריל 1942, ושנשלח מוורשא, הם מודיעים לבנם היחיד – חיים - כי שלום עמם ולכל אשר להם. היות ששיגור דואר ישיר היה אז בלתי אפשרי, הם שלחו את המכתב להאג, לר' משה סיטל, יהודי חסידי, שהיגר מפולין והתיישב בהולנד. ר' משה קיבל את המכתב, ושיגר אותו הלאה, דרך ארגון הצלב האדום, לשנחאי, דרך ז'נבה.

ר' חיים, הבן היחיד, קיבל את המכתב, ועל אתר הוסיף עליו מספר שורות - המקסימום המותר היה 25 מילה - ושיגר את המכתב בחזרה. שוב דרך אותו מסלול, אל ידיד המשפחה בהאג ר' משה סיטל, שאמור היה להעביר אותו הלאה לפולין.

הצלב האדום שהעביר את המכתב להולנד, כבר לא מצא את ר' משה סיטל בביתו בהאג, שכן גם הוא נשלח לאושוויץ. הי"ד, וגנז אותו בארכיונו.

הגר"ח בוקיעט נשאר שנים מספר בשנחאי, עד שבשנת 1946 הוא קיבל אשרת כניסה לארה"ב, שם כיהן, כאמור, כראש ישיבה. "אבא מעולם לא דיבר על מאורעות השואה", מספר בנו הגה"ח ר' אברהם שמואל, בראיון ראשון. ההתרגשות על רקע גילוי המכתב ניכרת עדיין בקולו. "הוא היה בן יחיד להוריו, וידענו שכל שיחה על הנושא קשה עליו. זה היה אצלו כמו פצע פעור. לכן, גם מעולם לא לחצנו עליו לספר יותר מדאי. כמובן, שעל המכתב הזה מעולם לא שמענו".

הרב בוקעיט נפטר זקן ושבע ימים, לפני שבע שנים, ולבנו לא נותר אלא לתאר כיצד הוא היה מגיב לו היה מקבל את המכתב לידיו. "הוא בטח היה מתרגש מאוד", מספר הבן.

• מה כתוב בו?

"איננו יודעים עוד, שכן הוא כתוב בגרמנית. המכתב כתוב במכונת כתיבה, אך הוא חתום בחתימתו המוכרת של אבינו ע"ה". עבור המשפחה מדובר בתגלית כפולה. לא רק באות חיים מן האב, אלא גם מן הסבא והסבתא. "מתברר שבתאריך הזה הם עוד היו בין החיים, וזו גם תגלית חשובה בעינינו", אומר הרב בוקיעט בסיפוק.

הפקיד שחשף את המכתב כלל לא תיאר את מה שהוא חולל.

"בסך הכל ניסיתי לחפש בני משפחה", מספר הפקיד ההולנדי, ריימונד שולץ, בראיון מהאג. את המכתב הוא מצא באקראי בארכיון ארגון הצלב האדום בהאג, והחליט על דעת עצמו לחפש את היורשים. "בדרך כלל, כשאני מוצא מכתב מסוג זה, אני יודע שקשה, עד בלתי אפשרי, למצוא את הנמנענים, שכן כנראה הם נספו במלחמה. כאן, כשראיתי את שם המשפחה, הבנתי שאין עוד הרבה שמות כאלו, ובסוף שבוע בזמני הפנוי נסיתי לחפש באינטרנט. והנה, בדיוק, לפני זמן קצר פירסם הנכד, הרב דוד זקליקובסקי, מאמר באתר התקשורת החבד"י על אודות סבו, כך שהדרך לאיתור בני המשפחה היתה קצרה".

בדרך כלל אין זה מתפקידו של שולץ. "בדרך כלל אנו מגיבים רק לשאילתות של אנשים, אבל כאן עשיתי ניסיון פרטי לעלות על עקבות בני המשפחה. ניסיון שצלח".

• אתה מרוצה מהתוצאה?

"ודאי. לא רק מרוצה. אלא גם מתרגש".

בינתיים, עד שמשפחת בוקיעט תמצא מתרגם שיתרגם את המכתב מגרמנית, הם שלחו אותו היישר לפלורידה, שם שוהה האם, רעייתו של הגר"ח ע"ה, לצורכי רפואה. האמא התרגשה פעמיים. גם מפני שמדובר במכתב שכתב בעלה המנוח, וגם מפני שאף היא בת למשפחת בוקיעט - בעלה היה גם בן דודה.

המכתב, אמנם, מעולם לא הגיע ליעדו, אך גם שב סוף סוף לידי בעליו.

אם כי באיחור מסויים.

פורסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!