ויעקב הולך בדרכו

ישוב בכורסת רכב השרד המהודר של השר היוצא, בדרך מלשכת ראש הממשלה בבניין הקריה הישן, לחדר המיון הקדמי בקריית שמונה, מוצא סגן שר הבריאות את הפנאי ללמד את אחד מבכירי מערכת הבריאות, קונטרול ליצמני מהו.

השפה הבריאותית, נפתלת לא פחות מזו הצבאית. בשלב מסוים של השיחה הטלפונית, אובד ליצמן בים ראשי התיבות ומוצא עצמו מתמודד מול מונחים, שאנשים בריאים מתקשים לפענחם. "תעצור רגע", הוא אומר לבן שיחו ששוצף בשפתו, ונזכר באנקדוטה מעברו כיו"ר ועדת הכספים - אותה וועדה שאת ראשותה הפסיד אך בערב החג ועל עמידתו בראשותה הוא מתרפק לא אחת, במהלך שהותנו עמו ביום הסיורים הראשון שלו כסגן שר הבריאות.

היה זה בעת שתקציב הביטחון נדון בוועדה והרמטכ"ל הופיע בפני חבריה. כדרכם של אישי ביטחון, ראשי-התיבות קלחו מפיו, כמו פצצות זרחן היוצאות מלוע תותח צה"לי במבצע עופרת יצוקה. החברים התבוננו זה בזה, עד שיו"ר הוועדה קטע את שטף הדברים: "תסביר לי מה אתה אומר", הוא אמר לרמטכ"ל והוסיף: "ראשי התיבות שאני מכיר, הם דצ"ך עד"ש באח"ב מההגדה של פסח". פרצי צחוק נשמעו באולם הוועדה וליצמן הסביר לרמטכ"ל: "אתה יודע מה ההבדל בין שאר החברים לביני? גם הם כמוני, לא מבינים על מה אתה מדבר, אבל אני בניגוד אליהם, לא מתבייש לשאול וללמוד".

רגעיו הראשונים של שר במשרד, הם בבחינת רגע מכונן לקדנציה כולה. מבחן השליטה מהיר ומיידי. הפקידות הבכירה עוקבת אחר התנהלותו של השר הנכנס בשבע עיניים. מצמוץ אחד בצומת קבלת ההחלטות, שאלה אחת של אי-הבנה שעטופה במעטה גאוותני של מי שיודע הכל, וגורלו של השר בעיני הפקידות הבכירה במשרדו, נחרץ לשבט.

נדרשת מידה מרובה של 'מקסיקניות' (דיברה תורה בלשון נקיה ודו"ק), כדי לא להודות במזל הטוב שנפל עליך. כותרות הענק בעיתונות הכללית, כאילו הוזמנו מראש במערכת ביטאון הבית ברחוב יהודה המכבי. סגן שר הבריאות בעין הסערה. לכל אשר ילך, התקשורתנים בעקבותיו. ליברמן כבר לא האישיו. ליצמן הוא זה שמילה היוצאת מפיו, יש בכוחה כדי ליצור משבר דיפלומטי. בדרך הארוכה והמרווחת שבין הקריה התל אביבית לעיירה הצפונית, יש מי שמציע לליצמן להתקשר לשגריר המקסיקני לשיחת פיוס, בעקבות התקרית בה תקף שגריר מקסיקו בישראל, את שינוי השם של המגפה ל'שפעת מקסיקו'. "שהוא יתקשר אלי", שולף ליצמן. קוד הכבוד שתקף לתככנות המפלגתית, נכון גם לפלונטר המדיני.

בבוקרו של יום, בישיבת החירום שהתכנסה במבנה הקריה הישן בו ממוקמת כיום לשכת ראש הממשלה בתל-אביב, מצא עצמו ליצמן במבחן. אחד מיני רבים שעוד יאלץ להתמודד עמם בתקופתו הראשונה במשרד. לצידו ראש הממשלה בנימין נתניהו. מולו מנכ"ל ובכירי משרדו ולימינו – איך לא – הרמ"ט (ראש המטה, בשבילכם), חיים יוסטמן, משענת נוחה ובטוחה בכל עת ובכל שעה.

במשרד הבריאות הציעו, כי רק הנוסעים השבים ממקסיקו וחשים ברע, ייבדקו במרפאה שנפתחה בנמל התעופה בן גוריון. ליצמן הבהיר, כי מבחינתו, על כל נוסע השב ממקסיקו, לסור ולהיבדק במרפאה. ליצמן, לנגד עיניו של נתניהו, דפק על השולחן: "זוהי ההנחיה, אני מבקש שתיערכו על פיה". הוראות לחוד וביצוע לחוד. מניד הראש של הנוכחים הבין ליצמן, כי הביצוע מוטל בספק, ולפיכך הבהיר מיידית: "אגיע לביקורת פתע במהלך היום בנתב"ג. אני רוצה לראות את ההנחיות יורדות לשטח". בשעת צהריים, עמדה המרפאה מוכנה ומזומנה. מאוחר יותר בשעות הערב, קפץ ליצמן לביקורת בהתראה מוקדמת של דקות ספורות. וראה זה פלא, מנכ"ל משרדו פרופסור אבי ישראלי, ראש מינהל רפואה ד"ר חזי לוי, והרופאה המחוזית ד"ר עופרה חבקין הקדימו את סגן השר הממונה והופיעו במקום בהתראה קצרה, כולם אומרים דריכות ונכונות להשביע רצון, מחווים בידיהם על השלטים המורים לכל הנוסעים השבים ממקסיקו להיבדק. "הדבר הראשון שהאנשים שלך צריכים ללמוד הוא, שמילה זו מילה. אמרת שתגיע, תדאג לעמוד בדיבורך. נתת הוראה, תדאג שהיא תבוצע". אם תרצו, הרי לפניכם תורת הביצוע הליצמנית, על רגל אחת.

מעסיק קשוח


אם בכל הנוגע להתנהלות מקבילה במשרדים שונים, דוגמת מעורבותו של ביבי ברפורמה ההולכת ומתגבשת במינהל מקרקעי ישראל, למדנו מפיהם של המעורבים, כי נתניהו מגלה עניין אך נמנע מלרדת לפרטי הפרטים, הרי שבכל הקשור לחשש הקל ביותר המתעורר מפני מגפה העלולה לפרוץ, הוא מעורב כראש ממשלה בכל פרט ופרט. כראש ממשלה דיקא, ולא כשר ממונה.

דומה שבמדינת ישראל רווית וועדות החקירה, איש לא לוקח סיכון. הדיונים מפורטים, ורמת מעורבותם של המשתתפים יורדת עד לפרט האחרון. כשיצאה ההנחיה לרכישה מהירה של תרופות לשפעת, עתרה חברת 'רוש' – זכיינית משרד הבריאות לרכישת התרופות, כנגד כוונת המשרד לרכוש תרופות גנריות מהודו במחירים זולים יותר. כשהתברר שההכרעה בעתירה עלולה להתעכב בגין שהותו של השופט עודד מודריק בחו"ל, דפק נתניהו על השולחן: "תשיגו לי את בייניש, הרגע", הוא הורה לאנשיו. אם תרצו, סוג של מעורבות פעילה, ואם תרצו סוג של גלגול אחריות, צופה פני ועדת חקירה, אם וכאשר.

במערכת הבריאות, לא מסתפקים רק במבחן בודד. שם נקבעת הדיאגנוזה על פי סדרת בדיקות מקיפה. במהלך יום שהותנו עם סגן השר ביציאתו הראשונה לשטח, נתקלנו באינספור בדיקות שכאלה. בין תל אביב לקריית שמונה, נתבקש ליצמן לקבל באמצעות המכשיר הנייד (לשימוש משרדי בלבד, לתשומת לב 'ועדת הרבנים לענייני תקשורת'), את המייל ובו מובאת תשובת הלשכה המשפטית של המשרד, לעתירה שהוגשה בעניין בניית חדר המיון בבית החולים ברזילי, במתחם השנוי במחלוקת, בו נמצאו קברי קדמונים.

"תגיד לסגן השר שיש לו ארבעים דקות, עד להגשת התשובה לפרקליטות", הבהירה נציגת הלשכה המשפטית של המשרד, לרמ"ט הצמוד יוסטמן. ליצמן נדרך. "אני לא מוכן לקבל תשובות רגע לפני הגשתן", הוא הבהיר מיידית. "אני גם לא מוכן לענות לשיחת הטלפון הזאת. הבהרתי את עמדתי ולא אחזור על כך שנית. לא נזיז קברים ונעשה כל מאמץ למציאת פתרונות אלטרנטיביים. אם לצורך זאת צריך כסף נוסף, נמצא את הדרך להביא אותו". 'אבל הפרקליטות לא תקבל זאת', ניסתה נציגת הלשכה המשפטית לסנגר על עמדתה. "תשאל אותה אם היא עובדת בפרקליטות או במשרד הבריאות", הבהיר ליצמן ונעל את הדיון. עוד סוג של מבחן, שהסתיים תוך דקותיים בהכרעה, כאשר הטלפון צלצל בשנית לשיחה משפטית-התנצלותית. "נבקש מבית-המשפט לדחות את המועד להגשת התשובה ונגבש אותה, על פי הנחיות סגן השר".

"לא התרגלו פה במשרד שמישהו שם יד על הפקידות הבכירה", מסביר ליצמן את פשר ההתמודדות הבלתי פוסקת. אחרי שתפקדו תחת שר שכיהן במשרת פנסיה, אין פלא שהעובדים מתקשים בקבלת מרות. בוחנים ובודקים, כרופאים מומחים, כל תזוזה ותגובה. התרגלנו אומנם לשפוט את נציגינו אך ורק על פי הישגיהם בהעברת תקציבי הישיבות והקצבאות. אבל סגן שר הבריאות, נמצא כעת באטמוספרה אחרת. במציאות שבה מקצועיותו נמדדת על פי אופן התמודדותו עם שפעת החזירים – על פי לשונם, שפעת מקסיקו – על פי לשונו, שפעת החיות – על פי גירסתו הספרדית של ביטאון 'יום ליום'. כל מגזר והרגישות שלו.

מויקטור ועד יענק'ל


בפן המקצועי, יש לליצמן תוכניות מרחיקות לכת. את הסיור הראשון שלו בשטח, הוא בוחר לקיים דווקא בקריית שמונה. ממתינה לו כאן צמרת העירייה ומערכת הבריאות בכיליון עיניים. ליצמן, דייקן גוראי, מתנצל על האיחור ותולה זאת בדיון עם נתניהו, מאחר כרוני בפני עצמו, ולא רק בהגשת תוכנית מדינית לאובמה.

"מימי השר ויקטור שם טוב ממפ"ם, לא היה שר בישראל שספר את קריית שמונה", אומר לו במליאת העירייה, איש הקריה, העיתונאי מנחם הורביץ, שמגדיר עצמו בהומור כ"יועץ מיוחד לענייני רפואה". ליצמן בתגובה מבהיר, כי אילוצי התקציב במשרד, יחייבו אותו לקצץ בתואר. מעבר לחילופי ההלצות, עומדת על הפרק סוגיה הרת-גורל. ליצמן, אם מחוסר ברירה ואם בחדווה לא מבוטלת לאור תוצאות המאבקים הפנימיים האחרונים, נראה כמי ששש להחליף פאזה ולדון במצוקותיהם של 'עמך ישראל' די בכל אתר ואתר, ולאו דווקא בירושלים וביתר.

ההתנהלות פה, היא כבמדינת עולם שלישי: משרד הבריאות מציע לסגור את חדר המיון הקדמי, וראש העירייה לומד על כך באקראי, בערוץ בלתי פורמלי, לאחר שתחנת מד"א המקומית מתבקשת להיערך בהתאם. "הם עושים לנו זאת בכל פעם ששר חדש נכנס למשרד", אומר לנו ראש העירייה. "מנסים לחסוך בכסף על גבנו ובונים על זה, שהשר הנכנס לא יתמודד עם המערכת ברגע כניסתו". סגן שר הבריאות בא לכאן כדי להבהיר שיש בעל-בית: "חדר המיון הקדמי, לא ייסגר", הוא מבהיר ומוסיף: "אין לי החלטה מה יהיו מקורות המימון. עדיין לא למדתי מספיק כדי לדעת מה יהיה, אבל אני יודע מה לא צריך להיות. אסור שמקום כזה ייסגר. להיפך, יש לפתוח חדרי מיון קדמיים נוספים, בשאר ערי הפריפריה. צריך לחזק את ערי הספר ולא להחלישם".

הוא נע במהירות ממקום למקום, לתשומת לב ניצב משנה ראובן אדרי מפקד משטרת התנועה הארצית, שפוגש אותו על הדרך ושח בפניו על עוללות 'דרך מהדרין', כשהוא מדווח על פגישתו עם הרב שפרונוביץ' יו"ר 'הוועד למען טוהר המחנה'. היועץ הפעלתן ישראל מינקה, מלווה אותו בכל רגע נתון ודואג להצמיד לאוזנו בכל שנייה פנויה, את מכשיר הסלולרי הכשר, בעל הבטרייה החלשה תדיר, לעוד שיחה של פניית ציבור שבה נדרשת מעורבות ליצמן. מערכת משומנת של עבודה אינטנסיבית. שהינו במחיצתו במשך למעלה משתים עשרה שעות. פרק זמן שיש בו כדי לתהות על הקנקן וגם על מה שבתוכו. גם בסיורו המקצועי, הוא מחובר לשטח. בקריית שמונה, שם ממתינים לו חלכאים ונדכאים בתור ארוך לקבלת קהל, כמו בחצור הגוראית, שם נראים הפונים, כמי ששמחים לתפוס שיחה של דקה או שתיים עם המיניסטר משלהם.

בפן המקצועי, הלמידה היא חלק מהשיגרה. לא שהבורות מוחלטת: "למרבית הסוגיות נחשפתי בעבר", אומר ליצמן. פניות הציבור שנערמו על שולחנו, נגעו בעיקר בנקודות החלשות של מערכת הבריאות, אותן ליצמן מכיר טוב מכל. יש לו תוכניות ארוכות טווח, שחלקן פורסמו בהרחבה, באכסניה זו בשבועות האחרונים, ואת חלקן האחר לא הגיעה השעה לפרסם. ליצמן מצידו הציע לאוצר דיל: להנהיג רפורמות חסכוניות, אך להשאיר כל שקל שייחסך בעקבותיהן, במסגרת תקציב המשרד. את שני השקלים שיתווספו למחיר הסיגריות, הוא לא ירוויח במסגרת הדיל האמור. הוא אומנם היה הראשון שהציע את הייקור, לפני למעלה משנתיים כיו"ר ועדת הכספים, אך על היישום בחוק ההסדרים הנוכחי, החליטו פקידי האוצר עוד לפני שנכנס לתפקידו.

המדיניות הפיסקלית שלו מרתקת. "הרי הכל שאלה של כסף", הוא אומר ליושבים מולו בקריית שמונה. "כסף זה הדבר הכי זול, לא חסר כסף במדינה, אבל הכל שאלה של סדרי עדיפויות. לכל אחד יש אג'נדה, ואת זה אני אומר לכם כיו"ר ועדת כספים לשעבר שלוש פעמים". אוי, כמה שהוא היה רוצה להיות גם בפעם הרביעית.

עשה לך רבנים


מחוץ למתחם ישיבת 'אביר יעקב' בנהריה, ממתין ההמון באוהלים מסודרים. יושבים שעות, עד שיגיע זמנם להיכנס לחדרו של הצדיק האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא. אצל הנוכחים כאן, ההמתנה היא חלק מהחוויה. לא אצל ליצמן, שמגיע ונכנס ישירות. הקשר שלו עם אדמו"רי משפחת אבוחצירא, נמשך זה שלושים שנה, מהיום בו אדמו"רי המשפחה, התאספו בסלון ביתו וביקשו את עזרתו.

'רבי דוד' מקבל אותו בשמחה גלויה לעין, מושיב אותו לצידו ומשוחח עמו במשך דקות ארוכות. בסיום השיחה, הוא אף טורח, שלא כמנהג המקום, ללוותו עד לפתח החדר. "מי חשב שכך יתגלגל", אומר רבי דוד, "משרד שכולם ברחו ממנו יתגלגל אליכם, וזה רק בשביל שיהיה קידוש ה". ליצמן כידוע, אינו נוהג לספר על תוכן שיחותיו עם גדולי ישראל. הדברים נכונים שבעתיים בתקופה האחרונה, ולו בשל העובדה שסיפורת תוכן פגישותיו, עשויה לגזול את מרבית זמנו הפנוי שעוד נותר, בין פגישה לפגישה.

מביתו של רבי דוד בנהריה, הוא נוסע למעונו של כ"ק האדמו"ר מסערט ויז'ניץ בחיפה. השבוע, הוא מתעתד להיפגש (נכון לעת כתיבת השורות) עם מרן הגרי"ש אלישיב ומרן הגר"ע יוסף. הקילומטראז' החודשי שלו בחצרות גדולי ישראל, שובר את שיאי מינהל הרכב הממשלתי. הוא מבהיר כי הקשר עם גדולי ישראל, אינו תלוי בדבר, הוי אומר, בהתפתחויות הפוליטיות האחרונות. "קיבלתי תפקיד שנוגע לכלל הציבור ואני מבקש את ברכתם ועצתם של גדולי ישראל", הוא מסביר. ובכל זאת, אנו מתעקשים, אי אפשר להתעלם מהרקע למסע הפגישות. "עם תשעים אחוזים מאלו שביקרתי, שמרתי על קשר בשנים האחרונות", הוא שולל את ההקשר.

לדקדק בקטנות ניתן: עם מרן הגרמ"י לפקוביץ, הוא התכוון להיפגש מספר פעמים בעבר, מחשבה שיצאה לפועל רק בימים אלו. עם ראש ישיבת פוניבז' הגרי"ג אדלשטיין הוא אכן נפגש בעבר, אך לא בביתו הקטן, אלא בגבעת הישיבה הגדולה. יחי ההבדל הקטן. ליצמן כאמור, אינו מבחין בו.

לאחד מאדמו"רי בית גור מיוחסת האימרה, ששמונים אחוזים מהפניות אליו הינם בענייני רפואה. על הרקע הזה, ההסכמה לקבלת תיק הבריאות, כמו מובנת מאליה. מה שאינו מובן מאליו, זהו הזיגזג שהתרחש. בתחילה, הצהיר ליצמן, כי הוא נכון לקבל אך את יו"רות ועדת הכספים, ולבסוף קיבל עליו את עול משרד הבריאות.

"ברגע שהגיעה עת ההכרעה", הוא מסביר לראשונה מיני אותו אירוע, "שאלתי את גדולי ישראל, והם אלו שהכריעו לקחת את התיק שהוא בבחינת פיקוח נפש". וכי פיקוח הנפש נוצר רק לאחר שהפסדת את ועדת הכספים? ספק שאלנו ספק התרסנו. "לא ולא", הוא אומר, "ודאי שלכתחילה עדיף לקחת את תפקיד ראשות ועדה מאשר תפקיד ביצועי של סגן שר, אבל במצב שנוצר, האפשרות של ראשות הוועדה לא עמדה על הפרק, ולגבי משרד הבריאות שנשאר אופציה יחידה, זו הייתה תשובתם של גדולי ישראל". שיקול נוסף שליצמן אינו אומרו, אך מפי אחרים שמענו, כי חסידות גור לא תאפשר לאחרים לנצל את עקרונותיה על מנת להחלישה.

שותפות עם חבריו לסיעה תהיה. לא חברות. הוא מבהיר כי הוא אינו מעוניין עוד בתפקיד יו"ר הסיעה. ציניקנים מסבירים את ההודעה המוקדמת, בהפקת לקחי תוצאות הקרב הקודם על ראשות ועדת הכספים, אך הרושם המתקבל הינו, שלא מדובר רק בצעד פוליטי טקטי. התפקיד, כמו המצב הסיעתי, היה לו לזרא. בצד הענייניות וחדוות העשייה, ישנה מרירות. בבוקרו של יום מתפרסמת ב'המבשר' כתבה מחמיאה על טיפולו המוצלח בפרשת הקברים באשקלון, ובלילה שלפני, התקשרו מלשכתו של סגן השר מאיר פרוש להזמינו למסיבת האירוסין של בתו. אך מבחינתו של ליצמן, ארוכה הדרך לסליחה. לו ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, האם היית תומך בפרוש בירושלים ומשמר את מעמדה הבכיר של הסיעה המרכזית? שאלנו. בתשובה לא נענינו. "יש לי מה לומר, ועוד אומר". לא בעיתוי הנוכחי.

לישיבות ועדת הכספים שיעסקו בעניינו של המשרד שתחת אחריותו, הוא יגיע. לא מעבר לזה. מה לך כי תלין על גפני, שאלנו. הרי גם הוא פעל על פי הוראת גדולי ישראל. "כל המשנה ידו על התחתונה", מגיב ליצמן ומעבר לכך, מעדיף שלא לעסוק בסוגיה. עוד תגיע העת, לא כעת. על קצה המזלג הוא נזכר, בערב הבחירות הקודמות. בעת שדגל הכריזה על פילוג רשמי וגפני פנה אליו, במסדרונות מלון כפר המכבייה, וביקשו להתערב אישית ולסייע במציאת פתרון. "נשכבתי על הגדר בשבילו", הוא אומר. "הרי כולם כעסו עלינו בגלל הויתורים לדגל. עם חסידות בעלזא, נוצרו לנו מתחים. שיתוף פעולה אמיתי לא יכול להיות חד צדדי".

"מה ההבדל בין רפואה, שם החולה מברר היטב מיהו הפרופסור שעורך את הניתוח, לבין טיסה, ששם הנוסעים לא בודקים כלל מה מומחיותו של הטייס שעומד להטיס את המטוס?", הוא שואל מאוחר יותר את צמרת משרד הבריאות, בפתח המרפאה בנתב"ג: "התשובה פשוטה", הוא אומר, "בניתוח, רק החולה מונח על שולחן הניתוחים. לעומת זאת בטיסה, גם הטייס עצמו נמצא על המטוס, ומה שטוב לטייס, טוב גם לנוסע". ביהדות התורה, כך דומה, המנתחים והמנותחים כאחד, נתונים בסכנת חיים (פוליטית, רק פוליטית). אך עוד יגיע זמנה של הפוליטיקה הפנימית. כעת חיה, היא תקופת העשייה. למרות האסוציאציה הטבעית, הרי שבערבו של יום, כאן בנמל התעופה, נראים בכירי משרד הבריאות כמו נוסעי המטוס - ולא כמו המנותחים שבמשל - בוטחים בטייס ליצמן האוחז בהגאים. כמי שהורגלו לתפקד במשרד שמנווט על-ידי 'טייס אוטומטי', הם תולים את תקוותם בהצלחתו של סגן השר הממונה, ומתבססים בהערכתם על הצלחתו המוכחת בוועדת הכספים.

העיקר שיהיה לבריאות.

פורסם ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!