"ניצחנו בנוק אאוט!"

שעת צהריים מוקדמת בבניין הכנסת. שלווה בלתי מוסברת שוררת במסדרונות הממוזגים כהלכה. נדמה שכל המריבות והצעקות, הינם פרי דמיונם של כלי התקשורת. נציגי הציבור מתהלכים כאן מחויכים, לאחר ארוחת צהריים דשנה, ושום דבר לא נראה כל-כך דחוף. אין מה לומר, האווירה מדבקת.

שונה המצב בלשכתו החדשה של ח"כ משה גפני. אנשי הלשכה, שנמצאים בשלבי התארגנות, עסוקים בין סידור מכשיר הפקס לתיקון המקרר - בטלפונים קדחתניים. האחד מתקשר בכדי לבקש עזרה, ומשנהו משוחח עם ראש כולל מהצפון ש"רק רוצה לברר האם התקציב לכוללים כבר עבר".

סחיבת הפקסים והציוד המשרדי, לא מקהה את אדיבותם של העוזרים. הטלפונים מתקבלים בברכה, וכל פונה - נענה. המשרד החדש של ח"כ גפני, הכולל שני חדרים מרווחים, מייצג נאמנה את הסטטוס החדש של בעליו. המקרר עדיין ריק, והמחשבים עדיין לא עברו סינכרון, אבל המערכת המשומנת, אותה מתפעל גפני כבר 20 שנה, ממשיכה לעבוד. ובמשנה כח.

הניצחונות האחרונים החזירו, או שמא יש לומר הרחיבו, את החיוכים שעל פניהם, וגם את חדוות העשייה. גפני מתרווח על כסאו, ומתזז במקצועיות בין טלפון ממנכ"ל משרד החינוך לשיחה דחופה עם מנכ"ל אוניברסיטה.

אפרופו מנכ"ל האוניברסיטה. בימים האחרונים נכנס גפני לעובי הקורה בנושא שביתת האוניברסיטאות. הניצים בסיפור הם משרד האוצר וראשי הסגל האקדמי. דומה שכמה כסף ששלא ישפכו על המוסדות להשכלה גבוהה, הבור אינו מתמלא. הצדדים ביקשו מגפני שיהיה המפשר הרשמי. השיחות הסיבוביות עברו בין היריבים במטרה להרגיע את הרוחות, ולהחזיר את הלימודים.

המגנט של הכנסת

ביום שלישי השבוע החלה ועדת הכספים בפעילותה הרשמית. בפתיחת הישיבה החגיגית, בה השתתף גם היו"ר הקודם של ועדת הכספים, אבישי ברוורמן, הועבר השרביט ליו"ר החדש - וגפני נכנס לפעילות, באופן רשמי.

בפתח הישיבה החליט דווקא חבר הכנסת מסיעת מרצ, חיים אורון, לפתוח בדברי תורה. הוא היטיב לבאר את דברי הפסוק לא תשנא את אחיך בלבבך. כשאל החדר נכנס אחמד טיבי, הוא נתן פרשנות משלו לפסוק, והעליצות גברה.

חברי הוועדה ביקשו מגפני, שיהפוך את המנהג, לאורח קבע. ואכן גפני, שהישיבה ליד פטיש הדיונים תרמה למצב רוחו, החליט לאשר את הבקשה, ואמר לנוכחים כי ישיבות ועדת הכספים ייפתחו בדברי תורה.

את גפני מקיף קאדר נבחר של יועצים ועוזרים. בלשכתו יושבים דרך קבע משה שיפמן, הרל"ש הבלתי נלאה, שזוכה להערכה מקצועית חוצת מפלגות, כמי שנחשב לאיש מקצוע ראשון במעלה, ושולט במשרד ביד רמה; העוזר השני שלומי פולק, דם חדש במערכת שהביא איתו משב רוח רענן ללשכה, ומשמש כיד ימינו של הבוס; וכעת הצטרף אל הלשכה, בימים האחרונים, ירח טוקר. טוקר ששימש עד לאחרונה כדובר ארגון 'איחוד הצלה', וישמש מעתה כדובר ועדת הכספים, וכדוברו של ח"כ משה גפני.

כשנכנסנו ללשכה הוא כבר היה עסוק בכתיבת הודעות לעיתונות. לעיתונאים נדווח: תיבת המייל עומדת להיות מוצפת בכתבות. היבול מהיום: העברת התקציב לישיבות. ישיבת ועדת הכספים הראשונה, ועוד. נראה שכסאו בלשכה ניטע עוד בששת ימי בראשית.

לשכתו של גפני משמשת כמגנט למקורבים ויועצים למיניהם. בלשכה ניתן למצוא את מנחם שפירא, שאחראי על הלשכה המוניציפאלית ב'דגל התורה'; קובי רוזנשטיין, מי שנחשב לאיש אמונו של הגראי"ל שטיינמן, ועוד אי אלו עוזרים פרלמנטרים של חברי כנסת אחרים, שכבר הספיקו לקלוט היכן מוקד ההתרחשויות האמיתי.

המנצח הגדול

אל הכנסת הגענו, לבדוק את הדופק של סיעת 'דגל התורה' והעומד בראשה. אין ספק שאתמול ניתן הנוק-אאוט האחרון. מסע ארוך ומייגע של התכתשות ודם רע שעבר במפלגה, נחתם אתמול כש'דגל התורה' מנצחת בגדול. מנצחת, אמרנו? אם תסתכלו היטב בפרצופים המחויכים בלשכה, תראו לנגד עיניכם לא סתם מנצחים, אלא גנרלים שחזרו מזירת הקרב, לאחר ניצחון מוחץ.

כשהם ישובים באווירה של אחר הצהריים, לאחר ארוחה טובה, ולאחר ישיבה מוצלחת של ועדת הכספים, הם נתקפים בנוסטלגיה. כשהוקמה 'דגל התורה', הם אומרים, כולם ניבאו שתוך שנה התנועה תיעלם מהמפה. אף אחד לא האמין שהתנועה תשרוד, ותראו מה קורה יום. כשהם מסכמים את השנה האחרונה, הם אומרים שניתן לומר בוודאות שאלו היו שעותיה היפות של תנועת 'דגל התורה', ושל העומד בראשה בפרט.

אפרופו העומד בראשה, נזכרנו ברב אברהם רביץ ז"ל, שעמד בראש התנועה ב-20 השנים האחרונות. בשנותיו האחרונות, הוא פנה מספר פעמים לח"כ גפני, על מנת שזה יוציא את השליטה במפלגה מידיה של 'הסיעה המרכזית'. הוא טען שאין מקום לשתלטנות חד-צדדית. בימים האחרונים, התקשרה אלמנתו של הרב רביץ ז"ל אל ח"כ גפני, ואיחלה לו ברכות הצלחה. היא הוסיפה שהיא בטוחה שהיא שליחה של בעלה המנוח. גפני התרגש.

סיכום השנה האחרונה מראה בבירור כי את רוב המטרות העיקריות שהציבה לעצמה סיעת 'דגל התורה', היא השיגה. למרות התבוסתנות שהסיעה משדרת מאז קיומה, הרי שנדמה שהשנה הזאת הביאה בכנפיה סוג של שינוי. גם בפן הציבורי, וגם בחוסנו האישי של גפני.

כמי שוויתר באופן קבוע על התפקידים, ונדחק באורח קבע לתפקיד המשני, הוא הפך למנצח הגדול. בשיתוף פעולה מבריק עם סיעת 'שלומי אמונים' הוא הצליח לקבל את התפקיד אותו רצה.

להישאר ביחסים טובים

אם מסתכלים על מוקדי היריבות העיקריים, הרי שהתוצאה היא 3-1 לטובת 'דגל התורה'. המוקד הראשון הוא 'החינוך העצמאי', עליו ניטש ויכוח מר ונמהר. 'הסיעה המרכזית' דרשה ניהול שוויוני ב'חינוך העצמאי'. היום, טוענים ב'דגל התורה', שליטת גור היא אך ורק במוסדות שלהם. אין להם כל סמכויות בבתי-ספר אחרים.

במערכת הבחירות הנוכחית, הציבה לעצמה 'דגל התורה' מספר יעדים: שוויון ברשימה, התפקיד הראשון, לא לכפל תפקידים, והחלפת יו"ר הסיעה. חוץ משוויון ברשימה, שם לא הצליחה דגל התורה לקבל שוויון, הרי שבשאר הדברים ניצחה דגל התורה, או במילים אחרות משה גפני, בכל הסעיפים.

לטענת אנשי 'דגל', גם ההפסד באיזון הרשימה נבע מסיבות טקטיות. יכולנו להתעקש, הם מסבירים, אבל העדפנו להישאר ביחסים טובים עם שאר החלקים ב'אגודת ישראל', מאשר לדחוק אותם לפינה, מה שהתברר כמהלך מוצלח בהצבעת הסיעה שבה הצביע פרוש לטובת גפני. מלבד זאת, הם אומרים, חסידות בעלזא לא משתייכת לאף אחת מהסיעות, כך שההפסד הוא לא ממש אמיתי.

המטרה היחידה לשמה הם יצאו למאבק, הוא שבירת ההגמוניה של 'הסיעה המרכזית'. לטענת 'דגל התורה', אין מקום לשליטה של סיעה אחת. לא עשינו את זה בכדי לשלוט, הם אומרים. עשינו זאת כדי שלא יהיה ציבור אחד שיכתיב את סדר הדברים. אם זה היה קורה, זה היה הסוף לציבור החרדי המאורגן. כל אחד היה יכול לאיים שלא יצביע. היינו חייבים להראות שהמפלגה שייכת לכולם. וזו עיקר ההצלחה שלנו.

יושב על השיבר

השאלה שמטרידה היום את הציבור החרדי יותר מכל היא הסוגיא הכלכלית.

עונת הקיצוצים בפתח. 14 מליארד שקל יורדו מן הגורן ומן היקב, ואיפה הציבור החרדי יספוג קיצוצים, שואלים האנשים את עצמם בפחד.

גם בנושא זה, יש לגפני אמירות ברורות: בנושאים פרופר חרדיים, לא יהיו קיצוצים. הכל מעוגן בהסכמים הקואליציוניים. כל תקציבי המוסדות והקצבאות יועברו במלואם.

גפני מזכיר שהוא התעקש בשעת כתיבת ההסכם הקואליציוני שנושא הקיצוצים לא יעלה. כלומר, שלא ידברו על סכומים בלשון שלילה, אלא רק בלשון חיוב. הסיבה לכך, היא העין הבוחנת של התקשורת החילונית. באם יכתבו בהסכם שלא ייעשו קיצוצים בישיבות, יעוטו הכתבים החרוצים ויטענו לאפליה חמורה.

ואכן, בהסכם של 'יהדות התורה' לא מוזכר נושא הקיצוצים. בהסכם של ש"ס לא תיקנו את זה, והסעיף מופיע. למה באמת לא מקצצים? כי בקיצוצים שהציבור החרדי ספג בשנים האחרונות, ייקח עוד הרבה זמן לטפל.

האם הגיעה שעתו היפה של הציבור החרדי? אם יורשה לנו להעריך: כשעל השיבר של המדינה יושב מוישה גפני, ובוועדת הכספים אומרים דברי תורה, יש סיכוי טוב מאוד שכן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!