תנו להם לעבוד

לא היו ימים טובים ל'יהדות התורה והשבת' כימים הללו. בחלומות הוורודים ביותר, לא חשבו ראשי התנועה וח"כיה להגיע להישגים כל-כך מרשימים ולקבל אתנן כה גבוה, עבור ההצטרפות לקואליציה של בנימין נתניהו.

התנועה המאוחדת, שמייצגת את הציבור החרדי בארץ-ישראל, עברה בחצי שנה האחרונה טלטלה עזה, שכמעט וגרמה לפירוקה לגורמים וניפוצה לחלקי חלקיקים: פרשת השליטה ב'חינוך העצמאי', המרוץ של מאיר פרוש לראשות עיריית ירושלים, התמיכה בברקת. ימים טרופים ושנואים מעין אלו לא חוותה היהדות החרדית שנים רבות.

רצה הקב"ה והגלגל התהפך.

תקופה יפה ופורחת פוקדת את שורות המפלגה. ח"כ משה גפני, שהרעיד שמים וארץ, איים באולטימאטומים והתעקש, קיבל לבסוף את ראשות ועדת הכספים; ח"כ מאיר פרוש, שרבים כבר קנו זרי ענק להניח על קברו הפוליטי, התאושש במהירות מסחררת ונראה כי בחלומותיו המלבלבים ביותר לא חשב שיגיע היום ויזכה לשבת על כיסאו הרם של סגן שר החינוך, ועוד לכבוש את המלוכה ללא ירייה אחת.

גם ח"כ יעקב ליצמן, שלטעמו הפסיד בקרב ולא קיבל את מה שרצה, התעשת די מהר, פשט את מדי הקרב, לבש את בגדי השלום האחווה והרעות, והחל את תפקידו כשר הבריאות. ומי שמכיר את האיש, את התנהלותו, ואת שיטת העבודה שלו יודה בפה מלא כי מדובר ב"בולדוזר" אמיתי, איש עבודה ללא גבולות, ואין ספק כי די מהר יגיע היום בו יוכתר ליצמן על-ידי כל הגורמים - גם מקרב מתנגדיו - כשר הבריאות הטוב ביותר והפעלתן ביותר שהיה למדינת ישראל.

אלא מאי. הבעיה היא כי איננו יכולים לחיות בלי רוחות קרב ומלחמה, איננו מסוגלים להעביר יום בלי ביקורת נוקבת ובלתי מוצדקת, יצירת תככים ויריות, חצי לעג וגיחוך, לעבר נציגינו הנאמנים, שלבסוף גורמים להחליש את רוח המוטיבציה בקרבם.

במקום להביט וליהנות מהישגיהם של חברי הכנסת שלנו, שבוצעו בתקופה כה קצרה, לקרוא ולהתעדכן בסיפוק על פעולותיהם של הנציגים במשרד הבריאות, החינוך וועדת הכספים, אנחנו ממשיכים לייצור שנאה ולחפש חסרונות.

ליצמן ממש לא אשם ש'שפעת מקסיקו' הגיעה בדיוק באותו חודש שהחל את תפקידו, ליצמן גם לא יזם את "מס המדינה" של שני שקל על כל חפיסת סיגריות, וגם בצחוק אסור להגיד את זה. הגיע הזמן שנניח לאיש, ניתן לו לעבוד בשקט, לעשות מלאכתו על הצד הטוב ביותר. ותאמינו לי... הוא יודע לעשות את זה.


אז מה היה לנו שם: מכונית מפוארת, היכולה להכיל עד 7 מקומות ישיבה מקסימום, הנוסעים לא הפסיקו לריב בניהם מי יהיה הנהג, כשכל נוסע מציג רישיון נהיגה בעל ותק יותר גבוה.
משתמו המלחמות והסכימו על זהות הנהג, פתחו ביניהם חזית חדשה: מי יישב ליד הנהג. מריבות קולניות מילאו את חלל המכונית, כשלבסוף הוחלט על הצבעה בקרב הנוסעים.

משפסקו המריבות הללו, והמכונית הפליגה לדרכה, החל ויכוח חדש: כל אחד רצה לנווט את הדרך ולצוות על הנהג באיזו דרך לנסוע. ברגע של בלבול הדעת, המכונית נפלה לתהום, התרסקה וכמעט יצאה מכלל שימוש. לאחר ששהתה במוסך כחצי שנה, חלקיה רותכו וחוברו מחדש והיא עברה שיפוץ כולל.

לאחר שנוסעיה החלימו מהפצעים, ונכנסו שוב למכונית, המריבות נשכחו, הנהג המוסכם ישב ליד ההגה, הנוסעים תפסו את מקומותיהם, כל אחד במקום שחפץ, והמכונית שוב יצאה לדרכה בנועם. והנה בעיה חדשה צצה: עשרות הולכי רגל מפריעים לה בדרכה ואינם מאפשרים לנוע בבטחה.

הטור יופיע ביום רביעי הקרוב ברשת 'קו עיתונות דתית'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!