שגריר של רצון טוב

רגע של נחת היה לסגן שר החוץ דני אילון בשבוע החולף. בין 'החזרת הדברים להקשרם' לנוכח ראיון כוחני של ליברמן לעיתון רוסי, לבין שיפור תרגום שיחתו הדורסנית של הדב הרוסי לעיתון גרמני, מצא האיש העסוק ביותר במשרד החוץ, את הפנאי לנהל שיחה ממושכת ומעמיקה לקראת ביקורו של שגריר ארצות-הברית בישראל ג'יימס קנינגהאם, בביתו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב.

ביקור אחד של שגריר אחר, בממשל אחר - הדיפלומט האמריקאי ריצ'רד ג'ונס בתקופת ממשל בוש – הספיק כדי להפוך את הכניסה לבית הצנוע ברחוב חנן 10 בירושלים, לפגישת חובה שבלעדיה אין היכרותו של השגריר האמריקאי עם המציאות הישראלית, שלמה. "שמונה חודשים אני פה ושמעתי שהרב קצת יותר. כל כך הרבה זמן, האם יש לרב עצות?", אמר השגריר למרן הגרי"ש, שחייך למשמע הדברים המפולפלים שהועברו על ידי המתורגמן, מ"מ ראש עיריית ירושלים יצחק פינדרוס. אצל האמריקאים, גם הומור הוא דרך דיפלומטית להעברת מסרים. התשדורת שהועברה לפני ובמהלך הביקור, היתה של הרבה יותר מעוד פגישת נימוסין. היכרות מעמיקה, שכבוד מלכים בצידה.

לעת בגרותו (היחסית), הפך דני אילון לשמרטף. היועץ המדיני של נתניהו לשעבר, והשגריר המוערך, לשעבר גם כן, לא תכנן להתחיל כך את הקדנציה, ככבאי שריפות שנאלץ להתעורר בכל בוקר שטוף זיעה קרה ולעבור בחטף על עיתוני החוץ, בטרם שידלג מאולפן לאולפן. הוא בהחלט התכוון – ואף עשה זאת לפני כניסתו הרשמית לתפקיד – לפתוח לליברמן יותר מדלת אחת בבירות העולם בכלל ובבירת מנהיגת העולם החופשי, בפרט. לתומו סבר אילון, שפעילותו תתמקד בעיקר ביישור ההדורים, לנוכח האמירות הבוטות שיצאו מפי האיווט בימים עברו, עת שלח את מובראק לכל הרוחות ואיים להפציץ את סכר אסואן.

את אשר לא יגור לו, בא. במקום שישווק את תדמית 'ליברמן החדש' תוך מתיחת קו בלתי מחיק על התבטאויות עבר, נאלץ אילון להסביר את פניני ההווה. האמירות הבוטות מול האמריקאים בבוקר וההתגרות בסורים בערב. כצרת בכירים, הוא יכול להתנחם בכך, שהוא נמצא בסירה אחת עם ראש הממשלה ושר הביטחון, שמוצאים עצמם נגררים אחרי סדר יום מדיני שמכתיב ליברמן. להם – לנתניהו וברק – עדיין אין תוכנית מגובשת. לליברמן כבר יש. לא תוכנית (מדינית) אחת אלא תוכניות (אקטואליה) לרוב, ובכל הערוצים – לא המדיניים, אלא התקשורתיים.

"כשתגיע שיחת התדרוך לקראת ביקור השגריר האמריקאי בבית הרב אלישיב, תעבירו לי אותה ללא דיחוי", ביקש אילון, באמצעה של שיחת גישוש מדינית עם אישיות מצרית בכירה. כשעל הקו עלה 'הקונסול החרדי' הרב מתתיהו חשין, שיזם את ביקור השגריר בבית הגרי"ש, ביקש סגן שר החוץ להעביר שתי נקודות לקראת הביקור. "בנושא האיראני", הוא הסביר, "אין לנו ויכוח עקרוני עם האמריקאים, ואפילו לא עם מדינות ערב המתונות. כולנו מצויים באותו צד של המתרס. גם מדינות ערב כמו מצרים, ירדן וסעודיה, לא מעוניינות שהאיראנים יתחמשו בגרעין. ברגע שהאיראנים יעברו את השלב, ויחזיקו בארסנל נשק אטומי, היריבות הערביות במזרח התיכון לא תוכלנה להישאר מאחור".

סגן שר החוץ עודכן באירועי העבר: בפגישתו של פוסק הדור עם שגריר ארצות-הברית לשעבר ריצ'רד ג'ונס, עת עמד הגרי"ש על הסכנה האורבת ליישוב היהודי בארץ ישראל, כתוצאה מהאיום האיראני. "תעבירו לרב אלישיב", הוא אמר בתגובה, "שמדובר בנושא קיומי, לא רק לעם ישראל אלא לעולם כולו". לישראל, כמו למדינות ערב המתונות. למזרח התיכון, כמו לעולם המערבי.
"הרי איראן", הוא הסביר, "תומכת בצורה אקטיבית בטרור בינלאומי, גם באמריקה. היא זורעת טרור בכל העולם. המשמעות של החזקת נשק גרעיני על ידה, ברורה". הדברים הברורים שנשמעו, הועברו לבני הבית, שנועדו לפני הביקור לפגישה עם 'הקונסול החרדי'. הם למדו על חשיבות הביקור, מבחינת משרד החוץ הישראלי, ולא פחות מכך, על החשיבות שרואה משרד החוץ במסר שיועבר לשגריר.

על משמעות הביקור מבחינתה של השגרירות האמריקאית, ניתן היה ללמוד, לא רק מהיקף האבטחה במקום, אלא בעיקר מהתיעוד המצולם של הפגישה, על ידי צוות השגרירות האמריקאית. מעל ומעבר לנהוג בביקורי נימוסין גרידא. יש מבינינו שנוטים לזלזל במשקלנו, לא האמריקאים. מבחינתם, לציבור החרדי, ולהנהגתו הרוחנית, יש מה לומר הרבה מעבר לסוגיה המכרעת והגורלית של ראשות ועדת הכספים וזהות האישיות, שתשב במשרד ראש הממשלה על תקן יועץ לענייני חרדים. לעיתים צריך להתבונן בהערכתם של אחרים כלפינו, כדי להתחיל להעריך כראוי, את עצמנו.

"העיקר זה הרצון", הבהיר הגרי"ש וביקש מהשגריר: "תשתדלו שהמצב הביטחוני יהיה רגוע יותר". ג'יימס קנינגהאם הבהיר כי הנשיא אובמה שם דגש על ביטחון ישראל, וכי בקרוב בכוונתו להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו. לתשומת ליבו של ביבי, מסתבר כי לכל הפחות השגריר האמריקאי בישראל, מעניק לביקורו הקרוב בארצות הברית, משמעות ביטחונית, לא פחות מאשר מדינית. "יש אינטרס משותף לארצות הברית ולישראל בביטחון", הסביר השגריר. "אין הכי נמי", השיב הגרי"ש. איך מתרגמים את המשפט התלמודי לאנגלית מדוברת? זה כבר מעניינו של פינדרוס המתורגמן.

בבית המדרש המפואר של חסידות בעלזא, רגע אחרי שהרב ישראל אייכלר, שגריר החסידות, הסביר לו כיצד משתיקים את המון האדם בבית המדרש, באמצעות דפיקה על כרית, שנשמעת חזק יותר, מקצה לקצה, סיכם שגריר ארצות-הברית את ביקורו הראשון ברחובות היהדות החרדית, ובבית מנהיגה הרוחני. "ראיתי דברים שעד כה לא ידעתי עליהם", הוא אמר. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

עולם ושולחן עגולים

העולם עגול, גם השולחן. רק לפני שלושה שבועות, מצא עצמו שר הדתות המודח איציק כהן, בקצה השולחן, בטקס חילופי שרים, שגרם לנוכחים בו לנוע באי- נוחות. עד כדי כך, שצלם חרדי בכיר שאינו מפספס אף אירוע שניתן להשיג בו פריים ראוי, הבהיר כי אינו מסוגל להופיע לטקס ונעדר מהאירוע. לש"סניקים זה לא הפריע לחגוג.

אי אפשר להשוות בין המחנאות האשכנזית, לזו הספרדית. אבל לעיתים דומה, שברגע המבחן עולים הש"סניקים על אחיהם מיהדות התורה. אין להם כל בעיה, לחגוג בפניו של חבר מודח, ביום אבלו. סוג של רעות, שאין רעה ממנה.

אבל השבועות חלפו. שלושה בסך הכל, אך די בהם כדי להבהיר את התמונה. מרגי, במשרד הדתות, מגלה שרבנים לירושלים "לא ממנים בלחיצת כפתור". נשמע מוכר. מנגינה שכזאת שמענו אך לפני קדנציה. בפאנל שנערך בסוף-השבוע שעבר במלון נתנייתי, בהשתתפות שר הדתות מרגי ויו"ר מרצ לשעבר יוסי ביילין, טען איציק סודרי - האיש והקשרים – בפני שר הדתות, כי הוא זה שצריך לעמוד בראש המאבק לחלוקת ירושלים. "הרי רק כך תוכל לפתור את הסכסוך", הוא אמר בחיוך, "כרב ירושלים המזרחית יכהן הרב דוד יוסף, וכרבה של ירושלים המערבית, יכהן הרב יצחק יוסף".

בעוד מרגי נכנס למשרד הדתות במלוא הקיטור ומגלה שהקרונות נעים לאיטם, מגלה איציק כהן אוצרות טמירים ונעלמים. התמזל מזלו של כהן, והשר שמונה במשרד הינו יובל שטייניץ, איש בעל כישורים פילוסופיים, שמעריך ניסיון כלכלי. השילוב שבין כישרון טבעי, לאופי מפרגן, הוביל לכך ששטייניץ הבהיר למן הרגע הראשון, שהוא רואה בכהן, שכבר שימש כסגן שר במשרד בתקופתו של סילבן שלום, שותף מלא לכל התהליכים. רק מי שבטוח בכישוריו ואינו חושש מאנשי עשייה סביבו, יכול להעניק כך קרדיט, לסגן שתחתיו.

בערב חג הפסח, הגיע שטייניץ לאוהל המנחמים ברחבת בית אמו של אלי ישי, ושהה במקום במשך שעה ארוכה, תוך שהוא מתאר איך הכשיר את ביתו מ'חמץ בעין', ולא הסתפק במכירת החמץ הכללית, שמכר כשר אוצר אצל הרבנים הראשיים. בניגוד ליו"ר מפלגתו, הרי שסגן שר האוצר, לא נזקק 'לשבת שבעה' כדי לארח את השר הממונה בלשכתו. הביקור הראשון של שטייניץ בחדרו של כהן, אומנם התרחש באווירה אבלה משהו, כשכאב הפוטש עדיין טרי, אך הביקורים הרבים הנוספים, כבר היו, באווירה של עבודה נטו. שטייניץ אינו חס על כבודו והביקורים בלשכת הסגן שתחתיו, הם דבר שבשגרה. עניין יומיומי. בהוראתו הישירה, משתתף כהן בכל ישיבות הנהלת המשרד הבכירה, ולא רק.

פורום השולחן העגול, מרכז בחדר אחד, את בכירי המשק והממשלה. חברים בו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, שר האוצר יובל שטייניץ, יו"ר ההסתדרות עופר עיני – כנציג העובדים, ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש – כנציג המעסיקים. כהן הופתע, כאשר כבר לקראת הישיבה הראשונה, פנה אליו שר האוצר: "אני רוצה שתשתתף באופן קבוע בפורום", הוא אמר, והבהיר כי בקשתו זו, נתמכת בהסכמתם של ראש הממשלה ושר הביטחון. אז מאבטח אומנם אין, גם לא שותפות של קבע בישיבות הממשלה. אבל ישיבה בצומת קבלת החלטות מכרעת, יש גם יש. וכל זאת, באווירה שונה לחלוטין, מאווירת המלחמה שכהן הורגל אליה במשרד הדתות. גם לכהן, יש במה להתנחם.

שני תחומים, כבדי משקל, מצויים תחת סמכותו של כהן, וזאת בהנחייתו הישירה של שטייניץ. מס הכנסה ושוק ההון, הועברו לאחריותו, כל זאת בשקט, בהתנהלות עניינית מסודרת, בין השר לסגנו. כמי ששותף לגיבוש ספר התקציב, כהן מודע לחומרת המצב בו מצויה המדינה. גרעון של ארבעים מיליארד שהקטנתו, היא משימה קשה יותר ממינוי רב משפחתי לירושלים.

ולמרות זאת, כהן הוא איש בשורה. בניגוד לחששות שהועלו במהלך המו"מ הקואליציוני, הרי שבפועל מתגלה נתניהו, לפחות לעת עתה, כמי שעומד במילתו. המסר שהועבר מלשכתו לבכירי האוצר היה חד-משמעי: "הישיבות והקצבאות, מחוץ לתחום". קיצוצי עומק בגזרה זו, לא יתבצעו. העיזים שהוכנסו בעבר על ידי נערי האוצר, שהפכו את ההסכמים הקואליציוניים החתומים לחוכא ואיטלולא, נשחטו עוד לפני שדרכו על מפתן משרד האוצר. ובימי סער (לא השר, המצב) שכאלה, זוהי בשורה שאין לזלזל בה. חברו לתוצאה זו, כוח האחדות שגילתה הנציגות החרדית בניהול המו"מ המשותף בסוגיית הישיבות, כמו גם הראיה הרחבה וההסתפקות במועט. גם נתניהו מצידו, הבין את חשיבות הנושא מבחינת היהדות החרדית, ורצונו שלו, להצטייר בקדנציה זו, כמי שמכבד את מילתו, תרם גם כן. שאלת מיליון הדולר (ליתר דיוק 975 מיליוני השקלים, סך תקציב הישיבות), הינה, כמה זמן ישמור נתניהו על כבודו ומילתו. לעת עתה, זה נראה טוב. אבל גם כהן יודע, שתפקידו לעמוד על המשמר בכל עת ובכל שעה. שהרי אצל ביבי כמו ביבי, אין לדעת מהיכן תיפתח הרעה.

מקיץ נרדמים

בלי תפקיד קואליציוני רשמי ועם הרבה המולה מסביב, הפך ח"כ מנחם לייזר מוזס את ויז'ניץ הישנונית והדי מובנת מאליה של תקופת הלפרט, לחסידות המבוקשת ביותר במחוזותינו, שהכל משחרים לפתחה. מי שהיה צריך הוכחה לכך, מצא אותה ב'שבת ההתאחדות' שהתקיימה בירושלים. בין אלפי החסידים והמוני בני ירושלים ששהו במקום, דבקים בהרה"צ רבי ישראל הגר, שישב בראש השולחן כמלך בגדוד, הצטופפו גם כאלה, שנוכחותם במקום דיברה בעד עצמה. מן הצד האחד הצמרת הגוראית של ביטאון 'המודיע': ה"ה לוזר קנופף המנכ"ל, ישראל שניידר העורך ושלמה אירנשטיין 'המגיה', ששהו במקום במשך שעה ארוכה (הרבה מעבר למושגי הזמן והשעון של גור), כאילו כדי לפקח מקרוב על הדיווח המכובד שנתפרסם למחרת השבת בביטאון האגודאי האחד. מן הצד השני, נראה סגן השר מאיר פרוש, שאירח בביתו במהלך השבת, את בני הרה"צ רבי ישראל. אלו בכה ואלו בכה. וויז'ניץ באמצע, מאחדת בין שני הקצוות.

הכרעת הרה"צ רבי ישראל הגר, שלא להיגרר למחלוקת ולא לאפשר את פילוגה של יהדות התורה לשני מחנות, העניקה למוזס רוח גבית. מי שחשב שהח"כ העצמאי יסתפק בכך, מגלה אט אט כי 'בא לשכונה בחור חדש'. לא בחור, וגם לא ממש חדש. אבל רוח חדשה, בהחלט יש כאן. "הגיע הזמן לשותפות אמיתית", אומר מוזס ומכוון לשותפות (בפירוק) שבין הסיעה המרכזית לסיעה המאוחדת. "הבכיר צריך להתחשב בזוטר, ומה עוד שהזוטר כבר אינו כזה זוטר". גם הבכיר, כבר אינו כה בכיר, מוסיף מי שמוסיף.

מדיבורים, למעשים. בסיעה המרכזית גילו לפתע, כי לא רק פרוש עומד בעוכריהם בהתנגדותו, למינויו של אברהם הורן כיועץ מיוחד לענייני חינוך במשרד ראש הממשלה. התנגדות, לא פחות עקרונית, באה מכיוונה של הסיעה המאוחדת. "מי שרוצה שותפות אמיתית צריך להוכיח זאת", הבהיר מוזס. "הסיעה המרכזית קיבלה את התפקיד הבכיר במשרד הבריאות, ואם כך, אין שום סיבה שאת תפקיד יועץ לענייני חרדים במשרד ראש הממשלה, לא יקבל איש הסיעה המאוחדת".

היה מי שחשב – מסביר גורם רב השפעה – שאנו צריכים לפצות את הסיעה המרכזית, רק בגלל שלא הסכמנו להתפלג. "ואני אומר", מבהיר הגורם הויז'ניצאי הבכיר, "שההיפך הוא הנכון. הסיעה המרכזית היא זו שצריכה לפצות את ויז'ניץ שלא קיבלה דבר".

איך התקבלה התגובה? "בתדהמה", הוא מודה בכנות, אבל לא מתכוון לרגע לעמעם את המסר. שום דבר לא יהיה עוד מובן מאליו. ויז'ניץ לא תסכים עוד לנסוע באוטובוס של יהדות התורה, לעמוד כל הדרך, ולשלם מחיר מלא...

כבוד למגזר

בלי לשים לב, הפכה המציאות החדשה לעניין שבשגרה. נציגינו הבכירים, לא מהווים יותר מטרה נוחה, שכל תקשורתן מיידה בה אבן. להיפך. מידת ההערכה שהתקשורת החילונית נוהגת כלפי ליצמן בבריאות וגפני בוועדת הכספים, היא תעודת כבוד עבור שני האישים שצהובים זה לזה. עדיין.

"שני פרלמנטרים מהמצויינים ביותר שיש לנו בחיים הציבוריים. אם הם מפנים את האנרגיות שלהם לא רק כלפי החרדים אלא כלפי כלל הציבור זו ברכה מאוד גדולה", הרגיע העיתונאי אבישי בן חיים, מי שנחשב ל'המומחה' בה"א הידיעה לענייני חרדים, בתקשורת הכללית. "ליצמן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה למשרד הבריאות. מי שמכיר אותו יודע שהוא אחד הפוליטיקאים האפקטיביים והמתוחכמים ביותר בכנסת", שיבח הפרשן הפוליטי רביב דרוקר, שכנראה לא מייחס חשיבות רבה מידי לתוצאות התבוסה הליצמנית, בקרב האפקטיבי האחרון בתוככי סיעת יהדות התורה. "הרי אתה לא רופא ולא בן רופא", שאל השבוע רזי ברקאי את ליצמן שהשיב בשליפה: "אני גם לא כלכלן, ואתה הוא זה שנתן לי ציון גבוה כיו"ר ועדת הכספים". ועוד לא דיברנו על התמיכה מקיר לקיר לה זכה גפני, בעת שנבחר כיו"ר ועדת הכספים.

גפני וליצמן, הוכיחו כל אחד את יכולותיו בתחומים שונים. הלוחם הפרלמנטרי כמחוקק מצטיין והח"כ הגוראי כיו"ר ועדת כספים מהליגה הבכירה. רצתה הפוליטיקה ושניהם נכנסו לתפקידיהם הלא טבעיים. נטל ההוכחה הרובץ עליהם כפול. ובכל זאת, ההערכה חוצה מפלגות. מקיר לקיר כמעט. ישראל בשנתה ה-61, נראית בוגרת יותר. גם נציגינו. אחרי ששוככים הדי המאבקים הפנימיים, הם מתגלים כטובי אנשי המעש. כאלה שמביאים בהתנהלותם המקצועית כבוד למגזר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!