"אני רוצה לקדש שם שמיים"

האמת היא שאל המקום הגענו בטעות. היה זה לאחר שוטטות ארוכה בשכונות ירושלים, לשם הגענו לצורך הכנת כתבה. השעה הייתה שעת ליל מאוחרת, וגווענו לאיטנו ברעב. בעודנו נוסעים בשדרות הרצל צד את עיננו שלט מאיר עיניים, שעליו נכתב באותיות קידוש לבנה: דיבו - בורגר בר.

התפללנו בליבנו שהשם המוזר הזה מוביל לחנות לממכר מזון. ואכן, גילינו מסעדה רחבת ידיים, המוכרת מכל טוב הארץ. כמעט בייאוש שאלנו: יש כאן הכשר? והמוכר ענה: המקום כשר למהדרין, בהכשר הרב מחפוד, תוך שהוא מפנה את תשומת ליבנו לתעודה המופיעה במקום.

לאחר ששבענו (בתפריט: המבורגר 100% בשר), התעניינו אצל המוכר מה יש לחנות בשכונה חילונית להתהדר בהכשר מהדרין. ואם כבר, המשכנו להקשות, מה זה השם המוזר הזה, דיבו? המוכר השיב: אם אתם רוצים, חכו חצי שעה בעל הבית יגיע. הוא יענה לכם.

חיכינו.

בעל הבית, בחור צעיר בשם זאב סבח (הלוי, הוא מדגיש) הגיע לאחר חצי שעה, וגולל בפנינו
סיפור מדהים, שכולו אמונה ויראת-שמים.

זאב סבח, נולד בירושלים, בשכונת בקעה. השכונה נחשבת למעוז חילוני בעיר המסורתית, ומאוכלסת באליטה של ירושלים. המשפחה של זאב, למותר לציין, חילונית לחלוטין. בילדותו למד בבית הספר בשכונה ולאחר מכן נסע ללמוד בפנימיית אלוני יצחק בצפון. לאחר שגמר את התיכון שירת בצנחנים, שם נפגע והוכר כנכה צה"ל.

אחרי הצבא, נסע לטיול בדרום אמריקה. במשך שנה חרש את דרום אמריקה, לאורכה ולרוחבה. את סדר פסח באותה שנה, הוא עשה באחד מבתי חב"ד, שם התוודע לראשונה לליל סדר יהודי, הנערך כהלכתו. האירוע כבש אותו. הוא נכבש במתיקות המסורת היהודית, ושירי הפסח הפכו לשירים שמלווים את חייו.

לאחר שחזר מהטיול, החל לעבוד ב'בני ברית'. בני ברית הוא מוסד טיפולי המשמש כבית לילדים שמזלם לא שפר עליהם בלשון המעטה. זאב, בהכשרתו מטפל בחינוך מיוחד, עבד במקום במשך שנתיים.

באחד הלילות, בעת שהוא חוזר מהעבודה לכיוון ביתו, הבחין בקבוצה של בחורים בני 30 פלוס מתגודדים מסביב ליהודי מזוקן. הוא עצר במקום, והתעניין לפשר ההתגודדות. אחד הבחורים הסביר לו שבמקום ממוקמת ישיבת 'אשרי האיש', בראשה עומד הרב בן פורת. הבחור אמר לו שהמקום פתוח לכולם, והוא מוזמן לבוא לשמיעת שיעורים.

זאב החל לבוא לישיבה לשמוע שיעורים, ונפשו נכרכה בנפש ראש הישיבה, הרב בן פורת. בד בבד הוא פתח בית עסק המיועד לציבור שאינו שומר תורה ומצוות. לאחר תקופה עבר לגור בישיבה, תוך כדי שהוא מפתח את העסק.

אחד הלקוחות הסב את תשומת ליבו לעובדה שמתחת לבית העסק שלו, יש מסעדה שמוכרת טריפות. זאב סיפר על כך לרב בן פורת, והרב ביקש ממנו לקנות את המסעדה בכל מחיר, ולהפוך אותה למקום כשר למהדרין.

זאב, שהיה חסר השכלה בתחום המסעדנות, לא היסס לרגע, ולאחר מו"מ מהיר רכש את המסעדה, והפך אותה למקום כשר למהדרין (כאמור, בהשגחת הרב מחפוד).

ימים ספורים לפני שרכש את המסעדה, התלבט בינו לבינו כיצד לקרוא למסעדה. באותו יום חל יום האזכרה לסבו. כשעלה לקברו, התפלל שהסב יפעל שיצליח את דרכו. הסב, שעלה מחלב שבסוריה, היה יהודי ירא שמיים, שקיווה שילדיו יגדלו תלמידי-חכמים. אך המציאות הקשה במדינה גברה על רצונותיו של הסב, והילדים יצאו לעבוד לפרנסתם, באמצע הדרך, משהו התפספס והילדים פרקו עול תורה ומצוות.

זאב שמע בילדותו על הסב עם המנהגים המיושנים, "החשוך" ושומר המסורת, החליט בו במקום לקרוא למסעדה החדשה על שם סבו. הסב נקרא בשם דיבו (זאב).

הוא החליט להפוך את המקום למגדלור של הפצת יהדות. כשהוא מדבר על הסבא, ניתן להבחין בלחלוחית שנקווית בזוית עיניו. כולי תקווה, הוא אומר, שהמקום הזה, שמשמש כמקום של קירוב יהודים לאביהם שבשמים, משמח את הסבא במקום מושבו בשמיים.

זאב, שם דגש מיוחד על יחודו של המקום. על הדלפק ניתן למצוא חוברות בנושאי יהדות, ולעיתים קרובות, מתפתח במקום ויכוח בנושא יהדות. כשהצדדים חילונים תושבי השכונה, וציבור חרדי מתושבי בית וגן, מאיישים את שני צידי המתרס. הוא מדגיש את העובדה מספר פעמים, ונראה שהדבר ממש בנפשו: המקום נפתח בכדי לקדש שם שמיים.

במקום הוא מעסיק נוער חרדי שלא הלך בדרך המלך. על הנושא הזה הוא מעדיף שלא לדבר. אך משיחה שערכנו עם המוכר, הבנו שהמקום בשבילו הוא הרבה יותר בית מאשר מקום עבודה. הבנו שהמקום החזיר לו את הביטחון שהוא יכול להצליח, "ועכשיו", הוא מספר לנו בסוד, "אני מחפש ישיבה חדשה".

מסעדת 'דיבו' ממוקמת על שדרות הרצל מס' 122, בצמוד ל'יד שרה'. אם חשקה נפשכם באוכל טוב מלווה במאור פנים, ולשמוע סיפורים טובים - זה המקום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!