"הנושא בער בי"

בקו הטלפון נשמע קולו של אברך צעיר. לשאלתי האם מדובר באליעזר היון, הוא השיב תשובה חיובית. התקשרתי אליו לאחר קריאת מאמר שפרסם באתר TNET.

במאמר המנומק היטב, תחת הכותרת 'למה לא נעמוד בצפירה', הסביר היון כי החרדים אינם מתגייסים לצבא ועל כן אין להם ולא כלום עם האבל על מות החיילים. הוא הסביר שאנחנו חיים בשתי מדינות: אחת של חרדים ואחת של חילונים, ואף מדינה לא מתעניינת באירועי המדינה השכנה, ועל כן אין מה לבוא בטענות למגזר החרדי.

המאמר המדובר גרר אלפי תגובות. רובן נזעמות. הקהל החילוני לא אהב את ההסבר. לא די שהם לא הולכים לצבא, הם לא מתאבלים על אחיהם הנופלים? שאלו אלפי גולשים בזעם.

פנינו אליו, לשאול מה מביא אברך חרדי, תושב מודיעין עלית, לכתוב מאמר שכזה, והאם הוא לא סבור שמאמרים מעין אלו מלבים את השנאה המבעבעת בלאו הכי.

בתחילת השיחה רצינו לבנות פרופיל קצר של הכותב. לראות במי המדובר. למרבה ההפתעה, מדובר באברך תושב קרית ספר, בן 32, המתפרנס מעריכת שני אתרי אינטרנט חרדים (איגוד בתי הכנסת, וחברותא), למד בישיבות 'עטרת ישראל' ו'קול תורה'. הוא מודה שהוא לא מהמיין-סטרים החרדי, אבל הוא בהחלט חרדי.

אחרי השיחה הבנו שהוא גם לא רוצה להיות מיין-סטרים. בחור מקורי.

• מה גרם לך לכתוב את המאמר באתר חילוני?

"האמת, שאין לי שום במה אחרת לפרסם את אשר אני חושב. הציבור החרדי לא נותן במה לדיונים נוקבים על הנורמות לפיהן אנו חיים. כשאני מפרסם באתר חילוני, זה מגיע לקהל יעד גדול, ואני יכול לפתח דיון. שאל אותי חבר למה לא פירסמת בעיתון חרדי את המאמר. אמרתי לו תראה את 'יתד נאמן' ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אין שום איזכור לנושא. לא לטוב ולא למוטב. איפה אני יכול לפרסם".

• זה נראה לך בסדר לכבס כביסה מלוכלכת במכונת הכביסה של השכנים?

"יכול להיות שבמאמר האחרון הייתי קצת לא בסדר. אבל הנושא בער בי. שאלתי המון אנשים שהתקשרו זועמים לאחר כתיבת המאמר: אתם לא עומדים בצפירה, וזה בסדר. אבל אמרתם תהילים באותו רגע. אמרתם משנה לעילוי נשמתם. אני רציתי לחדד את הנקודה שאנחנו חיים בשני מדינות. אנחנו לא שותפים לכאב של האחר. אף אחד מאלה שהתקשרו אלי לא אמר תהילים בזמן הצפירה. חוץ מאחת, שהגיעה מבית חילוני.

"בחורה מסמינר סיפרה לי, שהם שאלו את המורה אם בזמן הצפירה הן יכולות להגיד תהילים, והמורה אמרה להם שלא צריך ואין בזה שום עניין. זה לא מזעזע? מאיפה מגיע הניתוק וחוסר האכפתיות? על זה רציתי לכתוב. אולי עשיתי טעות בבחירת הבמה, ובמילים הקצת בוטות. אבל הנושא חייב לעלות לדיון".

• אלו תגובות קיבלת למאמר?

"אני חייב להודות: הרוב היו תשובות שליליות. לא אהבו את הבוטות. גם בבית לא מי יודע מה אהבו את הנכתב. אבל אני שמח שהנושא עלה לדיון.

"כתבתי פעם על הנושא של גיוס בחורי הישיבות. כתבתי מאמר שהטענה אינה צריכה להיות מופנית כלפי בחורי הישיבות, אלא כלפי המערכת בה הם חיים. הם חיים בציבור עם נורמות התנהגות, ולא יכולים לשנות. גם אז היו הרבה תגובות וחלקם היו בלשון המעטה לא חיוביות, אבל בסופו של דבר המסר נקלט. זה מה שחשוב".

• בעצם זה מאמר ביקורת פנימי שמפורסם באתר חילוני?

"זה לא רק ביקורת פנים חרדית. אני כתבתי שאנחנו לא כופים את החילוני לבכות בט' באב, על חורבן בית שלא שמע עליו מעולם. הכוונה שאם אין מעורבות הדדית, ואף אחד לא מתייחס לימי החג והאבל של השני, אי-אפשר לבוא בדרישות לקהל השני. הכל חייב להיות דו צדדי. המאמר היה מופנה בהחלט גם לציבור החילוני".


אגב, הכותב יתחיל לכתוב בקרוב במדור הדעות של אתר 'בחדרי חרדים'.

קישורים:
לקריאת המאמר שפורסם ב-YNET - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!