בלון ושמו "לאחר הפסח"

הגיע הזמן לנפץ את הבועה ששמה "נאפה לאחר הפסח", ואת הבלון ששמו "מקמח שנטחן לאחר הפסח". יש לומר לציבור באופן ברור: כל האוכל לחם או חלה - אף שבוע לאחר הפסח - לא ימלט מההנאה מחמץ שנמכר לגוי כדין.

הכל מתחיל עם חומרה של הגר"א, שנהג שלא למכור חמץ של ממש. עד כאן הכל טוב ויפה. רבים נוהגים אף הם כחומרה זו, שלא להשאיר ולמכור חמץ בעין ברשותם בפסח, כיוון שחוששים הם שלא תהא דעתם גמורה ומוחלטת בכוונת המכירה, ואו-אז יעברו חלילה על איסור התורה החמור של "בל יראה ובל ימצא".

מכאן נגרר הדבר לידי כך, שהחלו להקפיד לאכול מוצרי חמץ שנאפו לאחר הפסח, ולא מסתמכים על כך שנמכרו על-ידי מישהו אחר לגוי כדת וכדין, המשיך עם העובדה שלפתע נודע כי את החיטה לקמח הלבן מרטיבים במעט מים, כדי שתתקלף בקלות - ואו-אז החלו להקפיד על "נאפה לאחר הפסח מקמח שנטחן לאחר הפסח".

אך ישנו דבר אחד עליו לא נתנו המחמירים את הדעת, והוא ה'גלוטן'.

מהו גלוטן?

ובכן, גרעין החיטה מתחלק לשני חלקים עיקריים: עמילן שהוא חלבון החיטה, וגלוטן.

תפקידו של הגלוטן, בין היתר, לסייע לשמרים להטפיח את הבצק. השמרים מתפיחים את הבצק על-ידי שחרור גז, המנפח את הבצק. אך יש צורך "לכלוא" את הגז בבצק, כדי שלא יתנדף, שכן אז לא ינפח את הבצק.

הגלוטן, בעת מגעו עם מים, ובאמצעות הלישה, יוצר "רשת" המשמשת כעין מסך החוסם את התנדפות הגז. כמו-כן הוא מחזיק את אדי המים המתהווים בחלל הבצק, לבל יתאדו עקב הטמפרטורה הגבוהה בזמן האפייה.

הקמח המצוי בארץ הינו דל בגלוטן. לכן, באם מעוניינים שהלחם יתפח, חייבים להוסיף גלוטן לבצק.

מפעלים לייצור גלוטן אינם קיימים בארץ, אלא בעיקר בגרמניה, סין וצרפת. במפעלים אלו מפרידים את הגלוטן מהעמילן, ומשווקים אותו בצורת אבקה למאפיות, כדי להוסיף את הגלוטן לבצק הלחם.

תהליך הפרדת הגלוטן והעמילן הוא על-ידי טחינת החיטה לקמח > הצפת הקמח במים > סינון והפרדת העמילן > ייבוש לאבקה > אריזה בשקים.

ברגע שבתהליך יש הצפת מים בקמח, ודאי שהגלוטן הינו חמץ גמור!

כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, וכיוון שלא ממתינים כמה ימים עד שאנייה עם ייצור חדש תגיע מחו"ל, וכיוון שבוודאי מאפיה מחזיקה מלאי מסוים של גלוטן במחסניה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה להיתקע ולא לייצר לחם באם יחול עיכוב בהגעת האניה, הרי שבהכרח אם כן שבלחם שאנו אוכלים קיים גלוטן חמץ, ששהה במאפיה במהלך הפסח, ושנמכר לגוי כדת וכדין.

כיוון שכך, גם אם כתוב על הלחם "נאפה לאחר הפסח", וגם אם מצוין עליו באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם שכולנו אוכלים מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ גמור.
כך שאל לנו להשלות עצמנו שאין אוכלים אנו חמץ שנמכר לגוי בפסח.

אך אל ייפול לבכם באמרכם, לשם מה הקפדנו, אם כן, לא למכור חמץ גמור, באם נאלצים אנו לאכול חמץ שנמכר?!

כי, כאמור, יש מקום לחומרה שלא למכור חמץ גמור, כי האיסור של בל יראה ובל יימצא כה חמור הוא וחוששים לאי גמירות דעת.

אך חמץ שעבר עליו הפסח, קנס הוא שקנסו חכמים, ובוודאי ובוודאי אשר חמץ שנמכר כדין, לא חלה עליו גזירת קנס זה, ולכן רחוק העניין מאיסור של בל יראה ובל ימצא, כיוון שלא עבר על ציווי התורה.

הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תוכנית הכשרות של רדיו קול חי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!